משקיפות:
תמר פלישמן, רוני המרמן ,ויוי צורי (מדווחת)
יום שישי השני של רמדאן
על פניו נראה שאין טוב מהנחיות ברורות ומדויקות לשמירה על סדר טוב וחגיגיות, בפרט
אם הגיבוי ניתן ע`י אלפי אנשי משטרה וצבא, הפרושים בכל הדרכים המובילות אל העיר
העתיקה ומבצעים בידוק קפדני במחסומים המקיפים את ירושלים, כך שלא תתאפשר פשרה או
חריגה מן הכללים שנקבעו חד-צדדית ע`י ישראל.
המעבר במסלולי המחסום מתבמע במספר נקודות בידוק, בכל נקודה מאשרים את הבידוק
בנקודה הקודמת, כך שלא מתאפשרת חריגה או תקוה להקלה. המסלולים הם לנשים, לגברים,
ולאישורים מיוחדים.
הכללים הם: גברים מעל 50, נשים מעל 45, ילדים עד גיל 12 הרשומים בתעודת הזהות של
ההורה, וילדים עד גיל 14 עליהם להציג גם קושאן המוכיח זהותם. אישורי תפילה מגיל 45
לגברים, מגיל 35 לנשים בכפוף למניעות השב`כ, ופרופיל מסוכנות אישי. בעלי אישורי
עבודה עוברים גם הם בכפוף למקום עבודתם.
ליאו, אנגלי ששרת בצבא הבריטי והיה מוצב בעיראק ובאפגניסטן עד שנוכח שדרך המלחמה
היא הגרועה בדרכים. לשיטתו, אין לבקר את הפוליטיקאים אלא מתוך פעילות פוליטית. הוא
בא לכאן לימים אחדים כדי להיטיב ולהכיר את המציאות מכלי ראשון, היכרות שתשמש אותו
לתפקידו החדש כמתאם מטעם מפלגת השלטון (בראשות רה`מ קמרון) בנושא הסכסוך באזורנו.
במחסום היו גם האקומנים והאקומניות וגם משקיפים מאוצ`ה.
וכך על פניו נראה שהמעבר מהיר, לצבא והמשטרה יש סככות להצללה, ומאוורים מתיזי רסס
מים, את הסככות פירקו בצהריים נערים פלסטינים עובדי חברה פלסטינית מרמאללה שזכתה
במכרז לבנית ההצללה ל`כוחות` הצבא והמשטרה הישרלאים.
הפלסטיניות והפלסטינים המחכים בתורים נפרדים והרחוקים האחד מן השני לא נהנים מן
הרווחה הזאת ,ועל פניהן/ם אין חגיגיות אלא חשש, תשישות, מתח, כעס ושנאה.
.לחוסר החגיגיות מוסיף ריבוי צבעי המדים השונים, של אנשי מג`ב,ה יס`מ, המשטרה
הכחולה,החאקי זית והחאקי אפור,והוהמעיליהם הירוקים זוהרים של נציגי המנהל האזרחי
הממנוים והאמונים על ההקשבה לבקשות מיוחדות ולעזרה, אך למעשה הם עושים ההפך: הם לא
עונים על שום צורך חריג , אלא רק מסבירים בעגה צבאית את המניעות השונות. במחסום
נמצאים הרבה פרמדיקים פלסטינים , נערכים לטפל באנשים הצמים, שלא יעמדו בעת ההמתנה
הארוכה בחום הכבד השורר, חשופים לשמש השורפת.
בעת הצפיה בתורים השונים נחשפנו למקרים של בקשות אנשים למעבר למרות שלא היו
כלולים ב`סל הההיתרים` המורכב מאלף ואחד סעיפים:
גברים צעירים מגיל 50 להם אישורי עבודה או מסחר בגבעת זאב - עברו.. `כי זה
אצלנו`. אישורי עבודה עליהם נכתב יהודה ושומרון - נמנעו. ילד בן שתים עשרה
וחודשיים עם אביו לא עבר ללא קושאן,
אשה מג`נין שחסרו לה חודשיים לגיל 45 לא קיבלה את אישור התפילה שביקשה כי בנה בכלא
הישראלי וכי היא מנועת שב`כ וכך גם ילדתה, אחותו בת ה- 12.
גבר מעל 50 היה בטוח כי הוא עומד לעבור רגיל, הוא עבר את נקודת הבידוק הראשונה ,
אך למזלו הרע הופנה לתור הנבדק בכלובי הבידוק במחסום, ושם נמצא במחשב כמנוע שב`כ,
ולא חשוב שאתה טוב כשאתה מעל גיל 50.
תמר שוחחה עם איש מטול כרם שאמר לה את הדברים הבאים:
בתור הגברים, פנה בדברים אל ליאו גבר בן 47 תושב טול-כרם, קבל על שאין מאפשרים לו
להתפלל באל-אקצה: `המקום שלנו, שייך לנו, המקום הקדוש שלנו...`, סיפר שלמד באונ`
חברון ספרות אנגלית במשך שנתיים, עד שבשנת 1994 נפצע בהתקפת מתנחלים על האונ` ונאלץ
לפסיק את לימודיו.
סיפר שמוקדם, לאחר שאכל, טרם הזריחה, עזב את ביתו לכוון מחסום קלנדיה. כך עשה גם
בשבוע שעבר, כך יעשה בשבוע הבא ובזה שיבוא אחריו. האיש אינו פונה אל החיילים. אינו
מבקש מהם דבר. רק עומד ומחכה. מקווה שתבוא הישועה מלמעלה והדרך למקום תפילתו תפתח
בפניו. אינו נותן אמון באיש. לא הצביע בבחירות שהיו ולא ילך לבחור אם וכאשר תהיינה
בחירות בעתיד. גם באשר לדרכי מאבק או התנגדות אין לו דעה אלא אמונה. כי : הכול
מלמעלה, מאלוהים.
באופן כללי השיח בין הנשים הפלסטיניות היה כי רק אלוהים יעזור, כי רק אלוהים יותר
חזק מן הכובש הישראלי, ויבוא יום ואתם תראו, מאה שנה? אז עברו כבר 43.
ד-ה |
