פיגוע ירי שבוצע אמש, וארבעת קורבנותיו, ממלאים הבוקר את שערי כל העיתונים. הכותרת
הראשית של `הארץ` היא היחידה שמציינת כי הפיגוע התרחש `ליד קרית ארבע`, מידע
שמסייע לקוראי העיתון למקם את האירוע לא רק מבחינה גיאוגרפית אלא גם מבחינת היחס
הרגשי אליו.
ב`ידיעות אחרונות` וב`מעריב` הביטויים `ליד חברון` ו`ליד קריית ארבע` מופיעים
(בהתאמה) בכותרת הגג לראשית. משער `ישראל היום` קשה להבין אם הקורבנות הם תושבי
התנחלות או חיים בתחומי הקו הירוק. בכותרת הראשית, כותרת הגג וכותרת המשנה לא מופיע
המידע הזה, כמו מוסר העיתון לקוראיו כי הריבונות הישראלית חלה באופן שווה על קריית
ארבע וקריית אתא, הד לויכוח סביב חרם אנשי התיאטרון, הסערה הגדולה שנמוגה באחת אל
מול הקורבנות בנפש. הרמז היחיד בשער `ישראל היום` מופיע מתחת לתצלומי הנרצחים (יצחק
וטלי איימס, כוכבה אבן חיים ואבישי שינדלר), שם נכתב כי `כולם תושבי בית חגי`.
הבדל בולט נוסף בסיקור פיגוע הירי נוגע למידת המעורבות הרגשית שמבקש כל עיתון
לעורר. ב`הארץ` נפתחת הכפולה הראשונה בדיווח על האירוע (`4 הרוגים בפיגוע ירי בגדה,
החמאס קיבל אחריות`) ועל תגובת ראש הממשלה, ששמע על האירוע בדרכו לוושינגטון
(`הפיגוע מוכיח את חשיבות דרישות הביטחון של ישראל`). עמוד שמאל בכפולה הפותחת
מוקדש לסיפור הקורבנות (`הלם בבית חגי: `ההרוגים היו מעמודי התווך של היישוב``)
וטור פרשנות. הסדר ביתר העיתונים הפוך – קודם רגש, אחר כך מידע.
`7 יתומים`, קוראת הכותרת הראשית של `ידיעות אחרונות` והכותרת לרוחב עמוד 2 מסבירה
לקוראים (שלום כיתה א`) מה בדיוק משמעות הכותרת שקראו שנייה אחת לפני כן – `בלי אבא
ואמא`. בתחתית עמוד 3 מופיעה ידיעה מאת ירון דורון על הפיגוע עצמו.
ב`מעריב` ההפרדה וההעדפה של הרגש בולטת עוד יותר. למרות שלקונטרס החדשות של עיתון
זה מספר עמודים קטן לעומת הקונטרס של `ידיעות אחרונות` (24 עמ` לעומת 32), כל
הכפולה הפותחת מוקדשת לסיפור האנושי (`שישה ילדים יתומים`) והדיווח העובדתי על
האירוע מופיע בנפרד, בעמוד 5. בכפולה הפותחת של `ישראל היום` אמנם מקדימים העורכים
מידע ענייני לענייני הרגש, אך העיתון רחוק מאוד הבוקר מהקו הסולידי שמאפיין אותו.
הכותרת הראשית של `ישראל היום` קוראת `מתנדב זק`א בא, וגילה את אשתו בין הנרצחים`.
חבל שהעיתון חרג ממנהגו ולא מיקם את הכותרת הראשית הזו בין מירכאות, כך לפחות ניתן
היה להאשים איזה דובר של מד`א או קרוב משפחה בניסוח העילג. הזווית השולית הזו של
הסיפור, נוגעת ללב ככל שתהא, מופיע כידיעה נפרדת ב`מעריב` ו`ידיעות אחרונות`.
ב`הארץ` המידע על הדרמה של מתנדב זק`א מופיעה בגוף הידיעה על זהות ההרוגים [חיים
לוינסון].
`יצחק וטליה הם אנשים קדושים שחיו במחסור, אבל אצלם הרוחני קדם לגשמי`, מצטטים
ב`מעריב` אורי בינדר ועמיחי אתאלי את יצחק פישלביץ, תושב קריית ארבע. `הם חשבו על
עם ישראל ואיך לקדם את בית המקדש`, הוא אומר. צביקי בר-חי, ראש המועצה האזורית הר
חברון, מצוטט בדיווח כך: `יש עם שתאב חיים וזה אנחנו, ויש עם שתאב דם ואלה
הפלסטינים. על המנהיגות שלנו להבין סוף סוף את המציאות הזו`.
`הזעם הוא אדיר על הממשלה`, מצוטט ב`הארץ` תושב ההתנחלות בית חגי קובי שמול.
`השיחות בארה`ב כעת מגבירות את הזעם, ארגוני השמאל משתלחים בנו, שאין לי מלים לתאר
זאת. שיבואו לנחם אותנו ולחבק אותנו לפני הערבים`.
לראש הדף
קורבנות השלום
`טרור ערב הפסגה`, קוראת הכותרת הראשית של `מעריב`, ומדגישה את הרקע לפיגוע הירי.
הדעה הרווחת היא כי הוא נועד לחבל בשיחות שאמורות להיפתח בקרוב. בכל העיתונים מופיע
תצלום [משה מילנר] של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, משוחח בטלפון לווייני בעת
טיסתו לוושינגטון.`מיד לאחר הפיגוע שוחח נתניהו עם שר הביטחון, הרמטכ`ל וראש השב`כ
והנחה את זרועות הביטחון לפעול ללא שום מגבלה מדינית כדי להגיע לרוצחים ולהגיב
בתקיפות`, מדווחים אלי ברדנשטיין וצח יוקד ב`מעריב`.
`זה אסון נורא, שמחייב לא רק מרדף ישראלי אחר הרוצחים אלא גם מאפשר לנתניהו למנף את
הטענה כי אין עדיין השלמה פלשתינית מלאה עם קיומה של ישראל, ואפילו לא הסכמה לפתרון
של שתי מדינות לשני עמים`, כותב דן מרגלית ב`ישראל היום`.
נחום ברנע מביע ב`ידיעות אחרונות` עמדה דומה: `הפיגוע בחברון לא משנה בהרבה את מהות
הפסגה. הוא רק מוסיף תוקף לדרישות הביטחוניות של נתניהו, שאותן החליט בכל מקרה
להעמיד במרכז ההתבטאויות שלו כאן [...] הפיגוע, עם כל התסכול שהוא מעורר, עם כל
הכעס והזעם, נותן ביד ראש הממשלה נשק טאקטי והסברתי`.
`הפיגוע שנועד להביך את הרשות הפלסטינית ערב הפסגה`, היא כותרת טור פרשנות מאת אבי
יששכרוף ועמוס הראל שמופיע ב`הארץ`. בדיווח של `ישראל היום` [אפרת פורשר, לילך
שובל, יהודה שלזינגר, דניאל סיריוטי ומתי טוכפלד] מצוין כי `במשלחת הפלשתינית שררה
מבוכה רבה`. ב`הארץ` מרחיבים יששכרוף והראל על גילויי המבוכה: `שיחה קצרה עם חברי
המשלחת הפלסטינית בוושינגטון אמש מעלה כי המשימה אכן הושגה: הם נשמעו לחוצים,
כעוסים ומודעים להשלכות הקשות שעלולות להיות לאירוע על שיחות השלום ועל יכולת
התמרון שלהם מול ישראל`. בהמשך הטור השניים מעריכים כי `הפיגוע אינו מעיד על חידוש
התקופה הרצחנית בגדה`.
בשיחות התדרוך שהתקיימו עם עיתונאים במטוס ראש הממשלה בדרכו לוושינגטון, טרם היוודע
דבר הפיגוע, הודגש הרצון של נתניהו לקדם את תהליך השלום. `מקורביו של נתניהו שראו
אותו ושוחחו עמו אתמול העידו, כי הוא להוט להתחיל במשא ומתן עם הפלסטינים`, מדווח
ברק רביד, שליח `הארץ` בפמליית ראש הממשלה. כמה להוט? כל עמוד 6 ב`הארץ` מוקדש
לשיחה שקיים ארי שביט עם שר הביטחון אהוד ברק, על המשא ומתן עם הפלסטינים.
`ברק מגלה אופטימיות מפתיעה וחריגה`, מדווח שביט ומכנה את שר הביטחון `האיש המתפקד
גם כשר חוץ בפועל`. ברק מעריך כי `אם נתניהו יוביל תהליך, חלק גדול משרי הימין ילכו
אתו`, ומוסיף: `לכן מה שנדרש הוא אומץ לקבל החלטות היסטוריות כואבות. אינני אומר
שיש ודאות להצלחה, אבל יש סיכוי. את הסיכוי הזה חובה למצות`.
`אני מגיע למשא-ומתן בכוונות טובות ומאמין שהסכם אפשרי`, מצטטים את נתניהו נחום
ברנע ושמעון שיפר, שליחי `ידיעות אחרונות` לפסגה בוושינגטון, `אני מחפש פתרונות,
ואני מוכן לקחת סיכונים`. יחד עם זאת, השניים מדווחים בהמשך כי נתניהו `עומד בשלב
זה מאחורי החלטת הקבינט לחדש את הבנייה ב-27 בספטמבר`. אלי ברדנשטיין, שליח `מעריב`
בפמליית ראש הממשלה, מדווח כי נתניהו עשוי לזכות בעוד כמה ימי שקט בגזרת הבנייה.
`מסתבר, שצו האלוף שמורה להקפיא את הבניה בשטחי יהודה ושומרון אינו מסתיים בתאריך
שעליו דובר עד כה, ה-26 בספטמבר`, מגלה ברדנשטיין. `ממש לפני שעלה לטיסה אמר
לנתניהו אחד מיועציו שההקפאה מסתיימת ב-30 בספטמבר`.
ד-ה |
