הטיעונים המושמעים נגד השחקנים ואנשי התיאטרון שמחו על הסכמת התיאטראות המעסיקים אותם להופיע באריאל, הטיעון המקומם והמסוכן ביותר הוא הניגון החוזר ונטחן בדבר החובה המוטלת לכאורה על מוסד תרבות שנתמך בכספי המדינה לציית לתכתיבי השלטון המסבסד אותו. הוא מקומם, משום שאין לו מקום בחברה פתוחה ודמוקרטית על פי הגדרתה; והוא מסוכן היות שלממשלה יש יכולת ואמצעים לייבש מוסדות וארגונים סוררים לפי דעתה, עד קריסתם הכלכלית או עד כניעתם השלימה.
בישיבת הממשלה הראשונה שהתקיימה לאחר פרסום עצומת המחאה של השחקנים והיוצרים, הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי איננו פוסל את זכותו של כל אמן להביע דעה פוליטית, אך `אנחנו כממשלה לא צריכים לממן חרמות כנגד אזרחי ישראל`. שר האוצר, יובל שטייניץ, החרה אחריו והוסיף, כי `את המסים שמקיימים את אותם תיאטראות משלמים גם תושבי אריאל ומי שמחבל בכך אין מקום להעסיקו בישראל`. שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הצהירה מעל כל בימה תקשורתית שלא יעלה על הדעת, ושותפיה לדרך, חברי הכנסת רונית תירוש מקדימה ויריב לוין מן הליכוד, מיהרו לגבש עוד הצעת חוק מקארתיסטית לפיה יישלל מימון ממשלתי מתיאטראות המעסיקים שחקנים ויוצרים סרבני שטחים. ויתרה מזאת, גם על ארגונים הנהנים מסבסוד המדינה כמו פטרון ההימורים, מפעל הפיס, ייאסר בחוק לתמוך במוסדות הללו.
בכל שנות הכיבוש ידעו כל ממשלותינו לטפח את מפעל ההתנחלויות בלי להשאיר בהן סימנים ממלכתיים בולטים, תוך ליהטוט בלתי פוסק בין סעיפים בעייתיים מבחינת ישראל באמנות הבינלאומיות הרלוונטיות. מתנחלי אריאל מבינים היטב מדוע סניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב לביתם נמצא בפתח תקווה, וכמוהו גם משרדו של פקיד השומה שלהם, בית המשפט ומוסדות מדינה אחרים החיוניים לשגרת החיים. הריבון השליט בשטחים הכבושים בשם המדינה הוא הצבא, שעם נציגיו פיתחו המתנחלים קשרים מיוחדים במינם. לכן, התניית סיוע תקציבי למוסדות תרבות ואמנות בציות לקו הפוליטי של הממשלה, והדרישה משחקנים להופיע בהתנחלות שהיא בלתי חוקית בעיניהם כמו גם בתפיסת הקהילה הבינלאומית, היא צבועה ומתחסדת. האם רשאית המדינה לחייב אנשי תיאטרון להופיע במקום שעצם קיומו הוא הפרה של חוק בינלאומי? האם היא רשאית לחייב אותם לכפות את נוכחותם על אדמה גזולה, במרחק נשימה מפלסטינים שהוסתרו מאחורי חומות כדי שהם וקהלם ייהיו חופשיים לתהות באולם החדש באריאל אם `להיות, או לחדול`, כאילו, חוץ מזה הכול בסדר ?
לא בכדי בחר ראש הממשלה במילה `חרמות` בהקשר של מימון התיאטראות. בנסיבות הזמן הזה חרם מתחבר מיידית עם `מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו`, עם אוייבי ישראל בעולם, הקוראים לחרם על מוצרי ההתנחלויות ונמנעים מלהופיע בישראל, עם מתנגדי הכיבוש, עם ארגוני זכויות אדם ועם פוסט-ציונים. ואמרו מעתה, גם עם שחקנים ואמני תיאטרון המצייתים לצו מצפונם ומוכיחים לנו שגם מחיקת הקו הירוק לא הצליחה לבטל לחלוטין כמה קווים אדומים. לתיאטרון הלאומי `הבימה` ולתיאטראות אחרים הנתמכים על ידי המדינה יש מעמד מיוחד בדעת הקהל, ולא רק אצל חובבי התיאטרון, וזו הסיבה לסערה הציבורית הגדולה שקמה בעקבות מחאת השחקנים. הסכמתם של תיאטראות כגון הקאמרי, בית לסין, באר שבע, החאן, חיפה ואחרים שאולי ילכו בדרכם, להופיע באריאל, מסמלת חציית קו שהיה מוסכם עד כה, ושלב נוסף בסיפוחן של ההתנחלויות לישראל, מתוך זלזול בוטה בהתנגדותם העיקשת והנואשת של הפלסטינים. לפתע, לא רק מועצת יש`ע אלא גם אמנים שבחרו להופיע בהתנחלויות, יודעים בוודאות שבכל הסכם שייחתם עם הפלסטינים תיכלל אריאל בגבולות המדינה. ימים יגידו. אך לפי שעה עודנו רחוקים מהסכם כזה והחלטת התיאטראות המסובסדים להופיע בהתנחלות היא מסר קשה על התקרנפותם והתמסחרותם של מוסדות תרבות חשובים שאילוצים כלכליים מכפיפים אותם לממסד הפוליטי, לרשימות המנויים או לוועדי העובדים.
כמו בדיקטטורות הכי נלוזות הועבר השבוע מסר ברור לאמנים הזקוקים לתמיכת הממסד שמוטב להם להישמר מחשיבה עצמאית ומהבעת דעה. שעליהם להבין את צרכי המדינה, כפי שהממשלה מגדירה אותם, להתחשב ב`מצב`, לציית לקונצנזוס ולשחק לא לפי הוראותיו של ברכט אלא לפי כללי המשחק הנקבעים על ידי השלטון המממן את קיומם. מן האמנים הממסד תובע להפריד בין תרבות לפוליטיקה, אך הממשלה מרשה לעצמה לעשות בדיוק את מה שהיא מגנה: באיום להפעלת חרם תקציבי על התיאטראות היא יוצרת זיקה ברורה בין הפוליטיקה שלה לתרבות של כולנו. הנפת השוט התקציבי על מוסדות תרבות או על אמנים שאינם הולכים בתלם היא ביטוי נוסף לכוחנות השלטונית המסכנת לא רק את מוסדות התרבות ואת פרנסת האמנים, אלא גם את ליבת התרבות בישראל. הסכנה שבהסתלקותם של יוצרים עצמאיים מן הזירה הציבורית תביא להתכנסותם בתוך גלות פנימית בחברה אדישה למציאות המדינית והחברתית, חברה אטומה לזכויות אדם, שטחית וחומרנית. השאלה המעניינת היא, אם אבירי הדמוקרטיה (היהודית) המכהנים עתה בממשלה מבינים לאן הם מובילים אותנו, ומה מצפה לנו מעבר לרגע הבא או לסערה הציבורית הבאה.
רה |
