קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

הביקור שלי ביד ושם
קומון גראונד
מאת פייסל אל כתיב
20 ספטמבר 2010
http://www.commongroundnews.org/article.php?id=28495&lan=he&sid=0&sp=0&isNew=1


הייתי אסיר במשך 12 שנה בבתי כלא ישראלים בשל ביצוע מעשה אלימות. ביליתי את השנים הללו בקריאה ולמידה על האזור. רבים מהספרים שקראתי והסרטים שראיתי עסקו בשואה וברצח העם של היהודים בגרמניה הנאצית. כיום, רוב מדינות העולם מזדהות עם הסבל הקיצוני של העם היהודי. עם זאת, במזרח התיכון יש ערבים רבים בכלל ופלסטינים בפרט, המביעים ספקות לגבי מהותה של השואה ומספר הקורבנות שנספו במהלכה.

בחודש שעבר השתתפתי בסיור ישראלי פלסטיני במוזיאון השואה ביד ושם. מטרת הביקור הייתה להכיר לצעירים פלסטינים את הנרטיב של `האחר` - נרטיב אשר, בצלו של הכיבוש, זוכה לעתים קרובות להתעלמות על ידי הציבור הפלסטיני. זו אולי לא הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על השואה כאירוע היסטורי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפתי פנים אל פנים לסיפורים אישיים.


במהלך הביקור, המדריך שלנו, מר יעקב יניב, סיפר את סיפורו האישי - איך איבד את מרבית בני משפחתו ואיך רצה, כשהיה ילד, שיהיה לו סבא שיוכל לשבת על ברכיו ולשחק בזקנו כמו שאר הילדים. האזנו גם לסיפורה של אישה בשם רות, שחיה בתקופה ההיא והייתה עדה לחטיפתו של אביה, ומשפחתה נותרה ללא ידיעות על גורלו. כילדה, היא ניסתה לכתוב מכתב לאביה, אך היות והייתה צעירה מכדי לכתוב, היא ציירה ציורים של הבית והגן, והניחה את המכתב בתיבת הדואר של ביתה, בתקווה שאביה יחזור ויקרא בו. למרבה הצער אביה לא חזר. מאוחר יותר היא גילתה כי הוא היה אחד מאלו שנשרפו באש הכבשנים הנאצים. מכתבה אל אביה עדיין נמצא ברשותה.


יותר מכל דבר אחר, הסיפורים המרגשים והטראומה המתמשכת מהשואה הבהירו לי, במהלך הביקור, כי על הפלסטינים והישראלים לחתור לשלום מוקדם ככל האפשר. מספיק עם שפיכות הדמים, מספיק עם הסבל. אנו רדופים על ידי עברנו, ועלינו לשאוף לעתיד טוב יותר. כרגע מוחזקים אסירים ובני ערובה רבים בשני הצדדים שגורלם אינו ידוע. האם עלינו לחכות, שוב, למכתב של ילד פלסטיני או ישראלי, המחפש אחר אביו או משפחתו? כבניו של אברהם, איננו רוצים שילדינו יסבלו כפי שסבלה רות.


על הממשלות הישראלית והפלסטינית לפעול יחד כדי ליצור תוכניות שילמדו את שני הצדדים על הנכבה ויספקו קורסים וביקורים ביד ושם. רק על ידי שמיעת סיפורו האישי של `האחר` נוכל להתחיל להכיר בסבלו, מקומו בהיסטוריה, ערכו כאדם אשר אינו שונה מערכנו. ליבנו גדול מספיק להכיל יותר מעם אחד, היסטוריה אחת וסבל מסוג אחד.

# # #

*פייסל אל כתיב נשוי ואב לארבעה ילדים: שלוש בנות ובן, בגילאים 8 עד שנה. המאמר נכתב עבור שירות החדשות של `קומון גראונד`.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.