קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

קלגסי הים, משענת הקנה הרצוץ של `בטחון ישראל`, תקפו באלימות אזרחים שלווים.
מאת אורן פרסיקו
העין השביעית
1.10.2010
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/300910_Interview_with_israeli_journalist_on_the_Irene.aspx


כמעט יומיים לאחר השתלטות חיילי השייטת הישראלית על הסירה איירין, חייו של אלי אושרוב, העיתונאי הישראלי היחיד ששהה על סיפון הסירה, שניסתה להגיע לחופי רצועת עזה, טרם שבו לשגרה. הציוד המקצועי ששימש אותו לתיעוד המסע – מצלמת סטילס שבבעלותו, מצלמת וידיאו ומיקרופון שקיבל מחברת-החדשות של ערוץ 10 וקלטות שבהן תיעד את השיט – הוחרם. יחד איתם נלקח גם הטלפון הנייד האישי שלו.

`אני חושב שההחרמה הזו דרקונית`, אמר אושרוב בשיחה טלפונית עם `העין השביעית` בערב יום רביעי (29.9.10). `אם יש חומרים שעלולים לסכן את בטחון המדינה, אפשר לקיים על זה דיון מול הצנזורה. אבל כבר יום אחרי האירוע אפשר היה להחזיר לי את הקלטות שאין בהן אף חייל, רק ראיונות עם הפעילים. הנימוק של בטחון המדינה פשוט לא עומד כאן. זו השתקה מכוערת וגסת רוח, וזה בעיני מאוד מצער`.

לבד מסיכול עבודתו העיתונאית, החרמת הרשויות בישראל את הציוד המקצועי של אושרוב מעוררת חשש להפרת החיסיון העיתונאי, שכן הטלפון הנייד שנלקח ממנו משמש אותו בעבודתו העיתונאית היומיומית, ככתב מגזין במקומון הירושלמי של `מעריב`, `זמן ירושלים`.

`מתייחסים אלי כמו אל כל חשוד`, הוא קובל, `אבל זה הרי המקצוע שלי. אני לא חושב שיש לי מה להסתיר, רוב המספרים שיש לי בטלפון הם של אנשים שמרואיינים בכתבות שלי בשמם, אבל בכל זאת אני עיתונאי והטלפון שלי עם כל השמות נמצא כרגע אצל רשויות הביטחון. זו טעות שלי, לא חשבתי על זה, אבל אני חושב שמן הראוי היה להחזיר לי כבר למחרת היום את המכשיר`.

עיתונאי המיומן בתיעוד אזורי עימות אולי היה לוקח בחשבון את האפשרות שהטלפון הנייד שלו יוחרם על-ידי הרשויות והיה נושא עימו מכשיר זמני, אך אושרוב אינו מורגל במבצעים כאלה. בן 29, בוגר החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, אושורב החל את דרכו העיתונאית בעיתון הסטודנטים `פי האתון`, שם היה סגן עורך ובהמשך עורך העיתון. לפני מעט יותר משנה החל לכתוב ב`זמן ירושלים`. הצטרפותו לסירה שנשלחה על-ידי הארגון יהודים למען צדק לפלסטינים (JFJFP) כעיתונאי מטעם `חדשות 10` לא היתה מתוכננת וסוכמה ברגע האחרון.

לדבריו, מאז ההשתלטות על המשט הטורקי, ולאור העובדה שעל ספינות המשט לא היה ולו עיתונאי ישראלי אחד, ניסה ליצור בשבועות האחרונים קשר עם מארגני משטים אחרים כדי לקבל את ההזדמנות לסקר מקרוב תופעה שלדעתו יש בה עניין רב לציבור. `זה אינסטינקט עיתונאי`, מסביר אושרוב, `כשקורה משהו אתה רוצה להיות שם`.

בשעות אחר הצהריים של יום שישי האחרון נודע לו על האפשרות להצטרף למשט של JFJFP, שנאלץ ימים אחדים לפני יציאתו לדרך לתור אחר עיתונאי מלווה. על-פי אושרוב, מארגני המשט הגיעו קודם לכן להסכם בלעדיות עם ערוץ 4 הבריטי, שהיה אמור לשדר מהסירה לאורך כל ימי ההפלגה, אך הערוץ נסוג ברגע האחרון כשהתברר כי היא קטנה מכדי להתקין על סיפונה את האנטנה הלוויינית הנדרשת.

`הם היו בדילמה`, מעיד אושרוב על מארגני המשט. `הם מאוד חששו שאם הם ייחשפו יותר מדי בתקשורת, יעלו עליהם והמוסד יחבל בסירה. נוסף על כך הם לא רצו להעלות כל אחד למשט`.

בדקו כדי לוודא שאתה בעל דעות שמאליות, שאתה מזדהה עם המטרה?

`אני חושב שהם היו יכולים להעלות גם עיתונאים לא שמאלנים, אבל הם העדיפו תקשורת אוהדת. באופן טבעי, זה אירוע תקשורתי בעיקרו והם מאוד חוששים לתדמית שלהם, מפני שעושים הרבה דמוניזציה לשמאל. מלבד זאת זו סביבה אינטימית של תשעה-עשרה אנשים, ואתה לא יכול להכניס כל אחד`.

אם לא היית עיתונאי, היית עולה על משט כזה כחלק מפעילות פוליטית?

`לא. ממש לא. זה לא הסגנון שלי. אני כן הולך להפגנות, אבל לא הייתי עולה על משט כזה. אני עליתי בתור עיתונאי, וזה היה מוגדר מראש`.

לאחר שקיבל אישור להצטרף למשט, יצר אושרוב בשעות הצהריים של יום שבת קשר ראשוני עם מערכת החדשות של ערוץ 10. `אחרי התלבטות קצרה הם הסכימו`, הוא מספר, ומוסיף כי הוא מעריך מאוד את הגישה הפתוחה שהפגין הערוץ.

לדברי אורי רוזן, העורך הראשי של מהדורת `חדשות 10`, המערכת בערוץ ממילא ניסתה להעלות עיתונאי מטעמה למשט הזה, מכמה כיוונים שונים, אך לא הצליחה. על כן היה זה הגיוני ביותר לקבל את הצעתו של אושרוב. במוצאי שבת הגיע אושרוב למשרדי `חדשות 10`, קיבל לידיו מצלמה ומיקרופון, קלטות ואיחולי הצלחה, ומשם עלה על טיסה לקפריסין (שמומנה על-ידי JFJFP, ולא על-ידי הערוץ, הוא מציין).

אושרוב הגיע היישר למסיבת עיתונאים מאולתרת שנערכה בקפריסין, שבסיומה עלה לסיפון האיירין יחד עם שבעה פעילי שמאל: קפטן הסירה הבריטי גלין סקר, ראובן מוסקוביץ` (ניצול שואה וממייסדי הישוב נווה-שלום), רמי אלחנן (אב שכול וממייסדי הארגון פורום המשפחות השכולות), יונתן שפירא (לשעבר טייס בחיל האוויר וכיום פעיל בארגון לוחמים-לשלום), אחיו איתמר שפירא והפעילות הזרות ליליאן רוזנגרטן ואדית לוץ. אליהם נוסף ויש וישוונאת, צלם עיתונות פרילנסר מבריטניה, אקטיביסט ותומך בארגון, שהעביר בזמן אמת תצלומים למרכז התקשורת של JFJFP.

במשך 48 שעות ריאיין אושרוב את הפעילים, התדיין איתם בנושאים פוליטיים ותיעד פעולות של יום-יום, החל במקלחות וכלה בשיחות הרבות שניהלו עם אמצעי תקשורת בישראל וברחבי העולם. `החומרים היו אדירים`, הוא מעיד. לדבריו, האווירה על הסיפון היתה רגועה מאוד במשך רוב זמן השיט, והצוות אפילו עצר בדרך לטבילה במי הים התיכון. הוא מדגיש כי הוא עצמו הקפיד שלא להתראיין לכלי תקשורת באמצעות הטלפון הלווייני כיתר הנוסעים ולא לדברר את המשט, כדי לשמור על עמדה של עיתונאי עצמאי.

כשהתקרבו לחופי עזה נערך, לדבריו, תדריך לקראת השתלטות חיילי השייטת על הסירה. `היתה הוראה לא לנהוג באלימות`, הוא אומר, `יחד עם הוראה מאוד ברורה שלא עוצרים את הסירה. זה העיקרון של מאבק לא אלים – אי-ציות`.




אלי אושרוב (צילום: נועם פרנקפורטר)



בבוקרו של יום שלישי, ה-28.9.10, הגיעו למערכת הקשר בסירה הקריאות הראשונות לעצור. בתשובה הוקראה הכרזה שנוסחה מראש ובה נאמר כי הסירה מסרבת לשנות מסלול. על-פי אושרוב, חלוקת העבודה בשלב זה היתה ברורה: איתמר שפירא דיבר בקשר, הקפטן הבריטי אחז בהגאים, ויונתן שפירא שוחח במכשיר הלווייני עם כלי תקשורת.

בתוך זמן קצר, הוא מספר, הופיעו כשמונה כלי שיט מסוגים שונים סביב הסירה. אחד מהם, שעליו לוחמי שייטת, התקרב אליהם ומפקדו קרא להם במגאפון לעצור. `זה הפך למשהו מאוד אישי נגד יונתן ואיתמר`, מעיד אושרוב. `היה ברור שהם המנהיגים, שמבחינת הצבא הם יעשו הכי הרבה צרות בזמן ההשתלטות. פנו אליהם אישית, כאילו מכירים אותם. היה מין שיח בין אלה שבתוך השבט לאלה שעזבו את השבט. לפעילים הבריטים היהודים החיילים בכלל לא התייחסו`.

על-פי תיאורו, לאחר דין ודברים קצרים בצעקות התכוננו חיילי השייטת להשתלטות. הם נסוגו מעט, התחלקו בין שתי סירות, ואז איגפו את הסירה משני צדדיה. 10–15 לוחמים, `חמושים עד השיניים`, כהגדרת אושרוב, קפצו אל סיפון היכטה, בעוד הפעילים יושבים ושרים שירים. הוא עצמו עמד בצד וביקש לתעד את האירוע. על גופו לא היה וסט שזיהה אותו כעיתונאי, אך לדבריו החיילים ידעו בדיוק מיהו כיוון שצוידו מראש במידע מודיעיני על כל נוסעי הסירה. זה לא מנע מהם להעיף מידו, מיד עם עלייתם לסיפון, את המצלמה שאחז.

מיד אחר-כך הופרד אושרוב מיתר נוסעי הסירה והוכנס לתא שעל הסיפון. צלם העיתונות הבריטי הופרד מיתר הפעילים עוד לפני עליית לוחמי השייטת לסירה, כיוון שהנוסעים החליטו שהוא יתעד את האירוע מהסיפון הקדמי, המנותק מהאחורי. לוחמי השייטת השתלטו עליו חיש קל, החרימו את ציוד הצילום שלו, הורו לו לשבת ושמרו עליו בסיפון הנפרד.

אושרוב מדגיש כי הקפיד לא להתנגד להוראות החיילים, אך בכל זאת ניסה להציץ ללא הרף מתוך תא הספינה אל הסיפון האחורי. על-פי תיאורו, הלוחמים התייחסו בתקיפות ליונתן ואיתמר שפירא, כדי לנטרלם ולהפרידם מיתר הפעילים. `היה ברור שיש שם משהו מאוד אמוציונלי`, הוא אומר, `הם גם היחידים שהיו במצב פיזי להתנגד. היו כמה שניות שלא ראיתי, אבל כשהצצתי החוצה ראיתי את איתמר מוטח על גבי הסיפון. הוא נאזק ונגרר אל הסירה של השייטת, והושב שם. ראיתי את יונתן נאחז ברמי, האב השכול, ומחבק אותו ואומר משהו בסגנון, `אני לא זז מכאן!`. קצין בדרגת סרן הוציא שוקר חשמלי ואמר לו, `אני הולך להכאיב לך, תעזוב אותו!`. הוא אמר, `לא, אני לא עוזב אותו`. אחרי שתיים-שלוש אזהרות הקצין התקרב אליו וחישמל אותו מתחת לכתף.

`יונתן התחיל לפרכס, צרח צרחות מאוד לא נעימות, ואז נאזק ונלקח לסירה של השייטת, שהתרחקה מאיתנו במהירות מאוד גבוהה כשעליה האחים שפירא אזוקים. בסך-הכל אף אחד לא נהרג שם ולא נתנו מכות רצח, אבל להגיד שלא היתה אלימות [כפי שטען דובר צה`ל] זו לא אמירה מדויקת`. לדברי אושרוב, כל מהלך העניינים תועד על-ידי חיילים של דובר צה`ל, שצילמו מקרוב את המתרחש. `את זה דובר צה`ל לא שיחרר לתקשורת`, הוא מעיר.

האווירה על הסירה השתנתה לאחר שהאחים שפירא הורדו ממנה, אומר אושרוב. יתר הפעילים לא נאזקו וזכו ליחס הוגן. הוא עצמו הורשה לצאת מתא הסירה, ובשעתיים שלאחר מכן התנהלה שיחה בין הפעילים לחיילים. כשכמה מהנוסעים קבלו בפני החיילים על השימוש המוגזם בכוח נגד האחים שפירא, מספר אושרוב, החיילים טענו בפניהם כי חששו שיונתן שפירא ייפול למים תוך כדי מאבק ומשום כך, הסבירו, הפעילו כוח פיזי ושוקר חשמלי.

בכל זאת, היה רגע אחד של מתח בעת ההפלגה אל נמל אשדוד. לדברי אושרוב, בשלב מסוים, זמן רב לאחר שהעימות הסתיים, הצלם הבריטי קם ממקומו ובתגובה שלף אחד מקציני השייטת סכין קומנדו. `לשלוף סכין מול מישהו שעשו עליו חיפוש על כל הגוף והוא שוקל בערך 45 קילו ומוקף בעוד שני לוחמים, זה נראה לי כל-כך מטומטם ולא במקום`, אומר אושרוב ומוסיף: `זה עושה נזק לישראל כשצלם בריטי קם ואת פניו מקדם מישהו בסכין שלופה`.

לדבריו, לו עצמו היה חשוב לציית להוראות החיילים, כדי להפריד את עצמו מהפעילים. לאחר שנלקחה ממנו מצלמת הווידיאו, הוציא מכיסו מצלמת סטילס, וכשהחיילים ביקשו אותה ממנו, נענה. כשהוציא אחר-כך מכשיר טלפון נייד מכיסו כדי להקליט את המתרחש, גם זה הוחרם. בהמשך מסר לחיילים את הקלטות שצילם, לבקשתם.

הוא מציין כי בחיפוש ראשוני שנערך על הספינה הושם דגש על החרמת ציוד עיתונאי. הוא עצמו שמע קריאות כגון `לחפש מדיה` ו`בדקת מדיה?`. במהלך החיפוש נלקח גם כונן קבצים מצלם העיתונות הבריטי, שעליו נשמרו גם כמה מהתצלומים שצילם אושרוב. קלטות נוספות שהיו באחד מתיקי הנוסעים הוחרמו בנמל אשדוד על-ידי המשטרה.

אושרוב מספר כי היחס שקיבל מהחיילים ומהמשטרה היה כאל מעוכב רגיל, אף שתפקידו העיתונאי היה ידוע. הוא הואשם ב`הפרת הוראה חוקית` (ההוראה שהפר היא `חוק יישום תוכנית ההתנתקות`), ובמהלך חקירתו נשאל אם האחים שפירא הפעילו אלימות כלפי החיילים. הוא התבקש לחתום על מסמך שבו הוא מתחייב להגיע כאשר יקראו לו למשפט או לחקירה נוספת, ואז שוחרר.

`בסופה של החקירה על-ידי חוקר תחנת אשדוד`, מוסיף אושרוב, `ציינתי רשימה מדוקדקת של חומר הגלם שחסר לי ושנלקח על-ידי הצבא`. לדבריו, ראה את הציוד שנלקח ממנו, כולל הקלטות, בתוך שקית שחורה שנשא עימו שוטר בתחנת אשדוד. כעת ממתין אושרוב שהמשטרה תשיב לו את חומרי הגלם שצילם, בתקווה שיוכל להכין מהם כתבה לערוץ 10.

רוזן, העורך הראשי של `חדשות 10`, אמר ל`עין השביעית` כי הערוץ פנה למשטרה בבקשה להשיב את הציוד והחומרים. לדבריו, `במשטרה הבטיחו לעשות מאמץ להחזיר לנו את הציוד וחומרי הגלם. אנחנו ניתן להם כמה ימים להשלים את החקירה, ואחר-כך נשקול צעדים משפטיים`. רוזן מוסיף כי אין לו כל אינדיקציה על כוונת המשטרה למחוק את חומרי הגלם.

`בעיני זה לא מעשה עיתונאי אמיץ או יוצא דופן`, אומר אושרוב. `אני לא מגדיר את זה כהישג הכי גדול שאפשר להשיג. במצב נורמלי היה צריך להיות תור כדי לעלות לשיט כזה, ואני בתור עיתונאי מתחיל ולא מוכר הייתי צריך להיות במקום האחרון בתור. בפועל, יש הרבה כלי תקשורת בישראל שלא מתעניינים בתופעה הזו, ומצד שני ההתנהלות התקשורתית של הארגון לא היתה כל-כך נכונה, וזה יצר הזדמנות בשבילי לעלות על הסירה.

`זה מצער, כי תופעת המשטים תיחרת בזיכרון. לטוב או לרע, ההיסטוריה תשפוט, אבל זה מהלך שמעצב את התודעה. זו גם תופעה שהולכת על הגבול האפור של החוק, ואני חושב שעל הגבול האפור עיתונאים מחויבים להיות. אם עיתונאים מגיעים לסקר הפגנות בבילעין, הם יכולים גם לבוא לסקר משטים`.

בתשובה לשאלה אם ירצה לסקר מקרוב משט נוסף משיב אושרוב כי הוא מקווה שבעקבותיו יבואו עיתונאים אחרים.

טרם נמסרו תגובות דובר צה`ל ומשטרת ישראל.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו
היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא.
הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.