22.10 – הפגנת יום השנה למאבק
ארבע שנים ולא מפסיקים
המאבק העממי במעסרה עוצר את גדר הגזל
באוקטובר 2006 התחילו ההפגנות נגד הגדר באזור הכפרים של דרום בית-לחם: נשים ונערות תושבות הכפרים שנפגעים מתוואי הגדר חסמו דחפורים ועיכבו עבודות, ופלסטינים וישראלים שילבו ידיים במאבק עממי לא-אלים להגנה על האדמה ונגד התרחבות ההתנחלויות. (עוד רקע בהמשך).
השבוע, אחרי ארבע שנים של מאבק עממי עיקש נוכח דיכוי צבאי מתמשך, נוכח אלימות ומעצרים, נאחד כוחות בהפגנה גדולה במיוחד, ונבהיר לכוחות הכיבוש שהמסר שלנו עדיין רלוונטי:
לא לגדר, לא להתנחלויות, לא לכיבוש –
כן לשותפות, לשלום, לחירות ולשוויון!
ההפגנה תצא ממרכז מעסרה ביום שישי, 22.10, בשעה 12:00 בצהריים.
אנא הירשמו להסעות בהקדם: דני – 054-6966253
רקע:
הכפר אל-מעסרה נמצא כ-13 ק`מ דרומית לבית-לחם, והוא חלק מקבוצת כפרים שנפגעו קשות מהתרחבות התנחלויות גוש עציון (בין הכפרים: אום-סלמונה, ואדי רחל, ארטס, ואדי א-ניס וג`ורת א-שמעה). התעסוקה באזור הסתמכה ברובה בעבר על חקלאות ועבודה בתוך ישראל, אך מאז שנת 2000 ומגבלות התנועה שהוטלו על פלסטינים בגדה, הוכפל אחוז האבטלה. רבים מתושבי הכפרים חיים מתחת לקו העוני, תלויים בסיוע במזון של סוכנויות סעד אמריקאיות, ועובדים בעבודות מזדמנות בהתנחלויות.
ב-2006 התחילו עבודות ההכנה לבניית גדר ההפרדה הגזענית באזור דרום בית לחם, בתוואי שמספח דה-פקטו לישראל לא רק את גוש עציון אלא גם 3,500 דונם של אדמות חקלאיות של הכפרים, שמשמשים כאחד ממקורות ההכנסה האחרונים של התושבים. על חלק מהשטח מתוכננת הקמת שכונות חדשות של התנחלות אפרת. נוסף על כך, הגדר תמנע מהתושבים גישה לכביש הראשי לבית לחם (כביש 60), עיר המחוז שלהם.
מאז תחילת בניית הגדר התארגנו תושבי הכפרים הקרובים למאבק. בהפגנות הראשונות הצליחו בעיקר נשות הכפר לעצור דחפורים ולעכב את העבודות. עם הזמן שלח הצבא חיילים לתוך הכפרים, כדי למנוע מהמפגינים גישה לאזור העבודות. כיום ההפגנות ממשיכות להתקיים מדי שבוע בכפר מעסרה, כשהצבא מונע מהמפגינים לצאת מהכפר לכיוון לעבר האדמות. העבודות על הגדר, אגב, נפסקו בשל מחסור בתקציבים, אך המפגינים לא מוותרים על המאבק כל עוד שהתוכניות לבניית הגדר בתוקף.
ההפגנות במעסרה, יותר מכל מקום אחר, מתאפיינות בהתעקשות על פעולה לא אלימה. המפגינים מתקרבים לחיילים שמחכים להם בכניסה לכפר כשהם מודיעים בשלוש שפות שמדובר בהפגנה לא אלימה. גם במקרים שהחיילים תוקפים במכות, רימוני הלם וגז, בוועדה העממית מתעקשים שלא יהיו זריקות אבנים, ומעדיפים להתיישב על הכביש בידיים מורמות, לנאום נאומים, לשיר שירים, לתופף בתופים, ולא להכנע.
הפעילות הלא-אלימה לא מונעת מהצבא לנקוט בצעדי דיכוי כלפי ההפגנות: הצבא הודיע למפגינים שישלול אישורי עבודה בהתנחלויות, עצר פעמים רבות את פעילי הוועדה העממית בהאשמות מופרכות (וחלקם ישבו בכלא חודשים ארוכים), ומדי פעם חיילים פולשים לכפר בלילה, מאיימים על פעילים ושוברים רהיטים בבתים.
אך המאבק נמשך, ופלסטינים, ישראלים ובינלאומיים צועדים יחד כל יום שישי ביחד בדרישה להגיע לאדמות הגזולות. השבוע, במלאת ארבע שנים להפגנות, נתייצב שם בכוחות גדולים מהרגיל ונחזק את המאבק העממי הלא-אלים של כפריי דרום בית לחם.
ת.ק |
