2010-10-20
ההצגה `צביקה חייל` - הצגת יחיד מלווה בנגינה חיה על הבמה של הבמאי והשחקן אברהם שלום לוי היא שעה ועשר דקות של חוויה מצמררת ויוצאת דופן.
בדרך כלל הצגות יחיד הן מכשלה: או שהן מרעידות ומפעימות או שהן פשוט משעממות עד מוות. ההצגה `צביקה חייל` היא אוונגארדית, בועטת ומרתקת מהרגע הראשון וגם כואבת ושורטת עד מוות. עד מותם הפיזי-מוחשי והנפשי - רוחני של כל החיילים, כולם.
צביקה הוא בעצם כל אחד ששירת אי פעם ביחידה קרבית בצה`ל. חייל פשוט, אדם רגיל ונורמאלי עד לחוויות שישנו את תודעתו לעד. חדי הניואנסים יתנו ליבם לכך שהוא בן להורים מזרחים, דור ראשון להגירה, חדורי אמונה בצדקת המדינה - שתמיד יזכירו לו שהוא צריך לשמור עליה: `במיוחד אחרי מה שעשו לנו` . `לנו?! מי זה לנו? - שואל צביקה חייל. ועוד יאמרו: `אבל תיזהר צביקה, כי אם יקרה משהו, אתה היחיד שתשלם`... אבל דמותו של צביקה חייל משוגע חוצה עדות ולאומים.
בצביקה יש את כל החיילים שפגשתי בימי חיי: אחים שלי ואבא שלי ודוד שלי, כל חבריי ובני משפחתי שיצאו חבולים ושרוטים ממלחמת לבנון הראשונה, וגם חייל יפה במיוחד אחד, שפגשתי בהודו, שרוט מלחמת לבנון השנייה שכל כך רצה חזור לארץ, לחברים ולהורים, אבל שילם הרבה כסף כדי להאריך את הוויזה בעוד חודש - העיקר לא לחזור לעשות מילואים. ועוד חיילים רבים וטובים מעוד אחת או יותר `מהמלחמות המוצדקות ביותר `...
`צביקה חייל משוגע` - כך קראו לו, נושא עימו ועל גופו הגמלוני ומביא אל הצופים דרך הבמה - באותנטיות, במונולוגים `קורעים` ומשוחקים היטב, את כל הטראומות של כל החיילים שעשו כמצוות מפקדם וצעדו ראשונים בטור עורפי, עם אותו רעל בלתי מוסבר בדם, `רוח לוחמים`, שאחר כך ישאלו את עצמם כל החיים למה? למה בעצם הם היו צריכים להגיע לשם? (בשביל `החבר`ה`, אלא מה?)
המון ביקורת פוליטית על הימין ועל השמאל, חתרנות ובעיקר שאלות שואל צביקה - את הקהל שלו ואת אפרת- אישה ג`ינג`ית צנומה עם גיטרה, קול ולחנים חזקים מאוד - היא האישה שלידו: לפעמים חיילת בוקית, לפעמים קצת אמא וקצת החברה לשעבר שנטשה, מזדהה עם ג`מילה - קורבן האונס הפלסטינית מהכפר שבו שמרו צביקה וחבריו.
כל המנהיגים והגנרלים לאורך הדורות עומדים למשפט תחת ידיו ונפשו הפצועה של צביקה חייל. גם כל החיילים, בכל המלחמות והמארבים והפעולות והמבצעים והאיגופים והמחסומים – בכל אותם מקומות שבהם איבדנו אנו את אנושיותנו וגם את השפיות והאפשרות שלנו ושל שכנינו לחיות חיים נורמאליים – מועלים על במה אחת וכמו על מוקד בוחן צביקה החייל המשוגע (ואולי בעצם יש לקרוא לו השפוי?) את החיים בצל נשק, דם, כיבוש ומלחמה – עושים חשבון נפש בדמותו של איש אחד – צביקה חייל משוגע.
המיתוסים והפרות הקדושות של ועל `המלחמות המוצדקות ביותר` `אחים, יהודים, לוחמים`, ומורשות קרב, המעבר מנער לחייל – מאזרח לזאב צמא דם, מאדם רגיל לגוף מתוסכל שלא מרגיש כלום ורק רוצה לברוח, ללכת למקום אחר – אבל אינו יכול. כבול בתוך סבך היסטורי – פוליטי שכולם בו קורבנות.
צביקה חייל הוא איש והיא הצגה שכל אזרח ואזרחית בישראל – בין אם עבר את החוויות הללו ואולי בעיקר אם לא – חייב לפגוש ולראות כדי להבין. משהו במארג האינסופי הזה של ההרס העצמי, של ההקרבה המקרבנת, כל כך חודר ונוגע ללב עד שמה שמתחשק לעשות הוא לרוץ ישר מההצגה לסוכנות הנסיעות הקרובה ולקנות כרטיס לכיוון אחד ולזרוק את הדרכון הישראלי מהמטוס. העיקר לא לחיות עם, ליד ובתוך כל כך הרבה כאב.
דמויות החיילים שביניהן עובר שלום – לוי בתפקיד צביקה הן זו של צביקה חייל ושל כל החיילים גם יחד. הוא משחק את שאול, חברו לנשק, עוד יותר משוגע ממנו, את המפקדים השונים ואת החברים לידו ששכנעו אותו `להוריד` ילד פלסטיני כי הייתה לו בטן שמנה והוא רץ ולא עצר, לא נענה לקריאות ה`עצור` שצעקו לו.
(`אולי הוא לא מבין עברית? גם זאת אפשרות`...)
כל הדמויות הן מצחיקות ועצובות, כואבות ונהנות, סובלות וגורמות סבל בו זמנית. הוא גם מנהיגים לאורך השנים, הוא גם דמויות הפלסטינים במחסומים המתרפסים ומתחננים על נפשם, מבקשים למצוא אנושיות בעיניהם של צביקה וחבריו, מבקשים ולא מוצאים - רק רעל ושנאה.
יש מי שברח מזוועות המלחמה ומהזיכרונות לחו`ל, יש מי שברח לסמים, יש מי שגוזר על עצמו עבודה קשה וכמעט בלתי פוסקת. למרות שהסרטן הזה אוכל בכולנו - רובו הגדול של הקהל הישראלי לא יראה את ההצגה הזאת.
מי שמאמין שאומנות יכולה לשנות את המציאות צריך לראות את ההצגה ולשלוח אליה אנשים ונשים, צעירים לפני צבא והורים של מתבגרים.
אברהם שלום לוי בחר להביא את כל הטיפוסים והדמויות הללו לבמה אחת ולתת להם קול, כלי ביטוי ואמירה. אולי במקום להמשיך לשאול את עצמנו עד מתי?כדאי שנראה, נפנים ונבין ואולי נגרום למנהיגים שלנו לשנות משהו במלכודת המוות הבלתי נגמרת שנקראת ארץ ישראל.
ההצגה הקרובה של צביקה חייל תיערך ב 28 באוקטובר בעמותת התיאטרון הפתוח - מנחם בגין 98 - קומה ג`. בשעה 21:30 בערב
ההצגה עלתה בניו יורק לפני כשבע שנים ומציגה בארץ כבר חמש שנים בהפסקות. (תיאטרון קרוב , תיאטרון חולון , הגדה השמאלית , התיאטרון הערבי - עברי ביפו ותיאטרון הזירה הבין תחומית ירושלים)
ד-ה |
