קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מסמכים, נתונים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

``החזרה הכללית` באזור א-רוחה ערב יום כיפור 1998 לקראת אירועי-הדמים באוקטובר 2000
`החזרה הכללית` באזור א-רוחה

ערב יום כיפור 1998

לקראת אירועי-הדמים באוקטובר 2000

http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=memories_new10387





עשר שנים חלפו מאז אירועי הדמים של אוקטובר 2000 בהם נרצחו 13 פלסטינים, 12 אזרחי מדינת ישראל ואחד תושב הגדה המערבית הכבושה. כמי שכיסה מקרוב (ולעתים עד-ראייה) שנתיים לפני כן (ספטמבר-אוקטובר 1998) את האירועים האלימים הקשים במשולש הצפוני שליוו את המחאה הלגיטימית של התושבים נגד ניסיונות השלטונות לנשל את הפלאחים מאדמותיהם באזור א-רוחה - אני מבקש לחזור ולפרסם את הכתבות שפרסמתי בזמנו בנושא ב`הארץ*`. (חלק מהעובדות יחזרו מדי פעם בכתבות השונות). קריאתן בחדש מאששת את הדעה שבא-רוחה ביצעו כוחות הביטחון את `החזרה הכללית` לקראת אוקטובר 2000. בשני המקרים, לא נדרש איש, הן מקרה המבצעים והן מקרב מקבלי ההחלטות ונותני הפקודות – לתת דין וחשבון על כך. גם לא יושמו מסקנות ועדת הבירור, בה היו חברים שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור (יו`ר), השופט האשם ח`טיב והפרופסור שמעון שמיר, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. נזכיר, בשנת 1998 עמד בראשות הממשלה, בנימין נתניהו (ליכוד), ובשנת 2000 עמד אהוד ברק (העבודה).

את האירועים ב-1998 צילמו: אלון רון ופבל וולברג.

בנוסף, מצורף עדכון על המצב כיום (אוקטובר 2010) באזור א-רוחה בעקבות הסכם אליו הגיע הוועד הציבורי להגנה על אדמות א-רוחה עם המדינה בזכות המאבק הצודק שניהלו התושבים ובגינו גם שלמו מחיר יקר.

*

א. הכניסה לבעלים אסורה – 18.9.1998



`כולנו מקווים שהממשלה תגלה הבנה ורגישות לעתיד הקרקעות באזור א-רוחה ולא תנשל מאות פלאחים מאדמותיהם בטענה שמדובר בשטחי אש - אחרת תתפתח כאן פרשה דומה לזו של הפקעות הקרקע בשטח 9 בגליל, שהובילה לאירועי יום האדמה במארס 1976`, הזהיר השבוע עו`ד תופיק ג`בארין, הפעיל בוועד הציבורי להגנה על אדמות א-רוחה.

אף שראשית הפרשה בימי קום המדינה, היא פרצה מחדש ובמלוא החומרה במאי השנה, לאחר שנכנס לתוקף צו חדש לסגירת שטחים לצורכי אימונים ומטווח באזור רמות מנשה-נחל עירון, שפרסם הרמטכ`ל הקודם, אמנון ליפקין-שחק.

על פי הצו, המבוסס על תקנות מימי המנדט הבריטי, תקנות ההגנה לשעת חירום 1945, אוחדו שטחי האש 105 ו-109, הוצאו מתוכם שטחים מסוימים ונוספו אליהם שטחים אחרים; השטח כולו הוכרז כשטח 107. לטענת ראשי היישובים הערביים באזור, שטחם הכולל של שטחי האש 105 ו-109 היה כ-36,000 דונם. על פי הצו החדש הוצאו מתוכם כ-2,000 דונם ונוספו אליהם כ-8,000 דונם, כך ששטח האש 107 משתרע על פני כ-42,000 דונם.

שטח האש 107 מצוי בלב אזור א-רוחה, מערבית לכביש ואדי ערה. הוא גובל, מדרום לצפון, ביישובים כפר קרע, כפר ערה, אום אלפחם, מעאוויה, מוצמוץ, מושריפה, ובידה. בכל היישובים האלה חיים, להערכת הרשויות המקומיות, כ-70 אלף תושבים ומספרם יוכפל בעוד כשני עשורים.

אזור א-רוחה, ובכלל זה שטח 107, כולל בתוכו חלקות אדמה פרטיות; קרקעות שהופקעו מידי בעליהן על ידי המדינה בשנות ה-50 בטענה של צורכי פיתוח, התיישבות וביטחון; ואדמות הרשומות כנכסי נפקדים ונהפכו לשטחי חורש ויער.

התושבים המבוגרים מזכירים, כי באזור א-רוחה היו כחצי תריסר כפרים ערביים שפונו מיושביהם אחרי הקמת המדינה, בתיהם נהרסו, והם אינם קיימים עוד. הכוונה לכפרים אל-בושאת, אל-בטימאת, חוביזה, אלכפרין, בית ראס וא-לג`ון. מרבית תושבי כפרים אלה חיים באום אל פחם ובכפרים בסביבה שבתוך שטח ישראל, ומקצתם מעבר לקו הירוק.

בשנות ה-50, תחת הממשל צבאי, הכריזו השלטונות על שטחי האש 105 ו-109 כאזורים סגורים, ואסרו על הפלאחים להיכנס לתוכם ולעבד את אדמותיהם. ב-11 בדצמבר 1957, בעקבות עתירה לבג`ץ נגד איסור הכניסה, הורה בית המשפט העליון - בהרכב השופטים מישאל חשין, משה זילברג ואלפרד ויתקון - לממשל הצבאי לתת לבעלי הקרקעות `רישיון כניסה לאדמותיהם בשטחים הסגורים מס` 105 ו-109, לאחר שיוכיחו כי החזיקו באותן אדמות עוד לפני תקומת המדינה`.

באותה תקופה נועדה הכרזת שטחים כשטחי אש וסגירתם למנוע מבעלי הקרקעות הערבים לעלות על אדמותיהם ולעבד אותן, ובהמשך, להפקיען מידיהם. בעקבות הוראת בג`ץ, הנפיק הממשל הצבאי רישיונות כניסה לפלאחים לאדמותיהם בא-רוחה.

בשנות ה-50` וה-60 אירעו באזור מקרים שבהם נערים רועים נפגעו קשה כאשר נגעו בנפלים של רימונים, מוקשים ופגזים שהותירו אחריהן יחידות צה`ל בעקבות אימוניהן בשטח.

במשך הזמן, מספרים פלאחים מבוגרים, לא הקפידו השלטונות על מילוי הדרישה שחייבה אותם לקבל היתרי כניסה; למחרת ביטול הממשל הצבאי בסוף 1966, נוצר בין רשויות הצבא והפלאחים מעין מודוס ויוונדי שעמו חיו שני הצדדים במשך יותר משלושים שנה. האימונים בשטחים אלה היו עונתיים ומוגבלים בשטח. מדי פעם בפעם, כאשר התכונן צה`ל לבצע אימונים בשטח, קיבלו התושבים הודעה מראש והוצבו שלטי אזהרה שבהם נקראו לא לעלות על השטח בזמן האימונים.

בצו החדש לסגירת שטח 107 שהוציא הרמטכ`ל הוסמכו פקחי הסיירת הירוקה `לבצע תפקידי פיקוח ואכיפת חוק לעניין מניעת כניסה לשטח סגור ופינוי ממנו`. בצמוד לצו, פרסם האחראי על משרד הקישור לתיאום כניסה לשטחי אימונים ברמות מנשה-נחל עירון, דף הסבר על הסדרי הכניסה לשטח האש ואת נוסח בקשת רישיון הכניסה לשטח.

החותם על בקשת הרישיון מצהיר, בין השאר, כי הוזהר שבשטח שהוא נכנס אליו מצויים `סכנות או סיכונים גלויים או נסתרים (כגון נפלים שונים, פגזים, רימונים שלא התפוצצו, חפצים שהם בשימוש הצבא/שאינם בשימוש אזרחי רגיל, שוחות, בורות, מכתשים וכדומה) שמהם הוא עלול להיפגע`. החותם על בקשת הרישיון מצהיר, שהכניסה לשטח היא על אחריותו, וכי הוא מקבל על עצמו מרצונו הטוב והחופשי את הסיכונים, ומוותר על הגשת כל תביעה ו/או דרישה מכל סוג `על כל נזק לגוף ו/או לרכוש, אובדן ו/או מוות מכל סוג או דרגה שייגרמו בכל צורה שהיא`. כמו כן, עליו להתחייב `להמציא פוליסת ביטוח שהוצאה על ידי חברת ביטוח`.

מי שמבקר בשטח האש 107 יכול להבחין בנקל, כי בחלקות הקרקע הפרטיות מגדלים מאות פלאחים מהכפרים עצי זית, שקד ועצי פרי, גידולי שדה, עדרי צאן ובקר. מדובר בפלאחים שעיקר פרנסתם מחקלאות.

במפה המצורפת לצו המכריז על שטח אש 107 אפשר לראות כי בגבולו הדרומי, במקומות מסוימים, הוא נושק לבתים של חלק מהכפרים הערבים, ואילו בגבולו הצפוני, הוא מרוחק מאות מטרים ואלפי מטרים מהיישובים היהודיים כמו עין השופט, רמות מנשה, גלעד ודליה. `הצו רוצה לעצור את פיתוח היישובים הערביים ולמנוע מהם עתודות קרקע הכרחיות כדי לענות על צורכי הגידול הטבעי של תושביהם`, הסביר עו`ד ג`בארין.

פרסום הצו החדש, תנאיו המגבילים והעובדה שהפיקוח לביצוע הצו הוטל על אנשי הסיירת הירוקה - הקימו זעקה גדולה ביישובים הערביים של המשולש הצפוני שהדיה נשמעים היטב גם בשאר יישובי הערבים בארץ. לטענת מנהל הסיירת, גלעד אלטמן, פועלים הפקחים בשטח `בכוח החוק ועל פיו` מאז הקמת הסיירת ב-1977. מנגד מאשימים הפלאחים, כי הם נתקלים בפקחים רק מאז פרסומו של הצו החדש, וכי אלה מציקים ומתנכלים להם.

החאג` ג`ומעה אבו עלוא ממועאוויה, אב לשמונה ילדים, שבבעלותו 56 דונם שירש מסבו ומאביו והם רשומים על שמו בטאבו, התלונן כי באמצע אוגוסט החרימו לו אנשי הסיירת 12 ראשי בקר והובילו אותם למכלאה בבאר שבע. כדי להחזיר לעצמו את ראשי הבקר שלו שילם 4,000 שקלים. אלטמן אישר את העובדות והוסיף, `החרמנו את הפרות אחרי שבעליהן לא שעה לאזהרות חוזרות שלנו`.

היום כלואות הפרות של אבו עלוא ברפת ואינן רועות בשטח. `מדוע הפרות של קיבוץ עין השופט יכולות לרעות באופן חופשי בשטח ואילו הפרות שלי לא?` הוא קובל, `לפי איזה צדק הגבילו השלטונות את כניסתי לאדמה שלי לימים שישי ושבת ולשעות מסוימות? מדוע אני נדרש להשקיע כסף על רכישת פוליסת ביטוח כדי להיכנס לאדמתי? אף חברת ביטוח אינה מסכימה לתת פוליסת ביטוח כזאת`.

תופיק מחמוד עבד אל פתאח מחאמיד התלונן, כי אלמונים פגעו במקווה מים שליד המחסן שלו, קרעו שקי מלט, וירו על שלטי אזהרה מפני רעלים שפוזרו בסביבה. בתגובה אמר מנהל הסיירת הירוקה, `לא שמעתי על מקרה כזה`. בתלונה שהגיש פרקליטו של מחאמיד, עו`ד ג`בארין, הוא מעלה חשד שאת הנזקים גרמו פקחים מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה `יזרעאלים` או אנשי הסיירת הירוקה.

לטענת שלטונות צה`ל, שטח 107 `מסומן בשילוט שנועד להזהיר מפני כניסה לא מורשית, כדי למנוע סיכון חיי אדם`. גם אלטמן טען ש`השטח סומן בחביות, בשלטים ובצירים`. השבוע, בעת סיור בשטח, לא נראה אף לא אחד מהסימנים האלו. `אין מה לחשוש, צה`ל אינו מתאמן בשטח`, הרגיעו הפלאחים.

בלב השטח עצמו, סמוך לכפר מועאוויה, נטוי מאז ראשית החודש אוהל מחאה ענק. האוהל נטוי על אדמתו של מחמוד מוחמד קאסם מאום אל פחם. באוהל המחאה שוהים במשך כל שעות היום והלילה, בתורנות, פלאחים מבעלי הקרקעות. בימי שישי מתקיימות במקום תפילות המוניות. משלחות תושבים מכל הארץ וראשי הציבור הערבי מבקרים במקום ומביעים את הזדהותם עם הפלאחים ועם היישובים הנפגעים. על יריעות האוהל תלויות סיסמאות בנוסח `לא נשכח ולא נסלח`, `שחררו את אדמותינו`, ו`הפקעת הקרקעות היא מעשה תוקפנות של המדינה`. ניידת משטרה מאוישת בשוטרים מוצבת במקום באופן קבוע.

אמנם מדובר בצו להכרזה על שטח אש, אבל בעיני התושבים הוא נתפש כצו הפקעה לכל דבר. `הצו החדש מחזיר אותנו לשנות ה-50, לימי שיא המאבק על הקרקע בין המדינה לאזרחיה הערבים`, אומרים יושבי האוהל. `בשלב זה כוונת הצו היא למנוע מהפלאחים לעבד את אדמותיהם. בשלב מאוחר יותר יבקשו השלטונות להפקיע את שארית הקרקעות שנותרו בידיהם. אנחנו חוששים כי הם מתכננים בעתיד להקים על האדמות שלנו יישובים יהודיים, למשל לממש תוכנית ישנה של משרד השיכון להקמת עיר גדולה באזור, עירון שמה`.

עו`ד ג`בארין מבהיר ש`הפעלת פקחי הסיירת הירוקה ושיטות הפעולה שלהם גם נגד הבדווים בנגב תגרום לאסונות. השטח בוער. בעלי האדמות יעדיפו למות ולא יוותרו על אדמותיהם ועל זכויותיהם עליהן. כחבר בוועד הציבורי אני יכול להעיד, שראשי הרשויות המקומיות וחברי הכנסת הערבים הופתעו בעצמם מעוצמת המחאה, והם חוששים שבשלב מסוים לא יוכלו לשלוט בה`.

*

ב. לקראת יום אדמה חדש – 28.9.1998



אם ההסכם שהושג אמש עם תושבי אום אל-פחם לא ייושם, צפוי העימות האלים בין הפלאחים של אזור א-רוחה - ואדי ערה ורמות מנשה - לבין כוחות הביטחון להימשך. ללא הסכם בין הצדדים על דחיית הפעלת הצו לסגירת שטח האש, עד למציאת פתרון מוסכם ומעשי - שיבטיח את חופש הגישה של הפלאחים לאדמותיהם; את שחרור העצורים; את פירוק המאהל של צה`ל ואת הוצאת כוחות המשטרה ומשמר הגבול מהשטח - יתחדש העימות. כמו כן, קיימת סכנה ממשית שאם יתחדש העימות, הוא יהיה המוני ואלים יותר. השימוש שעשו כוחות המשטרה, היחידה המיוחדת ומשמר הגבול באלות, בגז מדמיע ובכדורי גומי, לא ירתיע את החקלאים המשוכנעים שהם מגִנים על אדמתם ועל מקור מחייתם.

בשלב זה כבר ברור שאם יימשך העימות, יצטרפו לפלאחים מא-רוחה אחיהם משאר היישובים הערביים בארץ. אמש ביקרו במקום ראשי ועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית בישראל, ואם לא תיבלם הרעה בהקדם בדרכים של משא ומתן והסכם, עלול לצמוח ממנה יום אדמה חדש.

באפריל 1998, למחרת הריסת שלושת המבנים בכפר אום אל-סחאלי שליד שפרעם - תוך שימוש בכוח מוגבר והפעלת כוחות גדולים של משטרה ומשמר הגבול - הכריזו ראשי הציבור הערבי בארץ, כי הם חשים שרשויות השלטון החליטו להקשיח את יחסם כלפי האזרחים הערבים, כדי לשבור את רוח ההתנגדות שלהם נגד עוולות השלטון. הם הצהירו אז: `בעבר נטען שהאזרחים הערבים עלולים להעתיק את שיטות האינתיפאדה לשטחה של מדינת ישראל, ואולם מתברר ששלטונות ישראל החליטו להתייחס ליישובים הערביים כאל שטחים כבושים`.

אמש, ממיטתו בבית החולים, הצהיר ראש עיריית אום אל-פחם, השייח ראאד צלאח, שנמנה עם הפצועים הרבים: `ההחלטה להפעיל כוחות מוגברים של משטרה ומשמר הגבול כדי להרוס את אוהל המחאה, לא התקבלה על ידי פקיד זוטר במשרד הביטחון, אלא יצאה מלשכת ראש הממשלה בירושלים. עבור ממשלת ישראל היישובים הערביים בתחומי מדינת ישראל הם בגדר שטח כיבוש. שעה שחיכינו שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד הביטחון, ייענו לבקשתנו להיפגש עם נציגי הפלאחים באזור א-רוחה כדי למצוא פתרון מעשי ומוסכם שיאפשר להם לעבד את אדמותיהם, הכינו כוחות הביטחון תוכנית מתקפה כוללת נגדנו`.

במאי השנה הוציא הרמטכ`ל הקודם, אמנון ליפקין-שחק, צו חדש לסגירת שטחים לצורכי אימונים ומטווח באזור רמות מנשה-נחל עירון. על פי הצו, המבוסס על תקנות ההגנה לשעת חרום 1945, אוחדו שני שטחי אש ישנים, מתוכם הוצאו שטחים מסוימים, ונוספו אליהם שטחים אחרים; השטח כולו הוכרז כשטח אש 107. שטח זה מצוי בלבו של אזור א-רוחה, מערבית לכביש ואדי ערה, וגובל ביישובים כפר קרע, ערה, ערערה, אום אל-פחם, מועאוויה, מוצמוץ, מושריפה ובידה, שבהם כ-70 אלף תושבים ערבים.

אזור א-רוחה, ובכלל זה שטח אש 107, כולל בתוכו אדמות פרטיות; קרקעות שהמדינה הפקיעה מבעליהן בשנות ה-50 בטענה של צורכי פיתוח, התיישבות וביטחון; ואדמות הרשומות כנכסי נפקדים.

שטחי האש באזור שימשו את צה`ל מאז הקמת המדינה. ב-1957 הורה בית המשפט העליון לממשל הצבאי לתת לבעלי הקרקעות רישיון כניסה לאדמותיהם בשטחים הסגורים (שטחי אש), וכך היה. למחרת ביטול הממשל הצבאי, בסוף 1966, נוצר בין הצבא לפלאחים מודוס ויוונדי שעמו חיו שני הצדדים במשך כל השנים. בימים שבהם התכונן צה`ל לקיים אימונים בשטח, קיבלו התושבים הודעה מראש והוצבו שלטי אזהרה.

עם הפעלת הצו החדש במאי השנה, הסמיך הרמטכ`ל את פקחי הסיירת הירוקה `לבצע תפקידי פיקוח ואכיפת חוק למניעת כניסה לשטח סגור ופינוי ממנו`. במקביל, האחראי על משרד הקישור לתיאום כניסה לשטחי אימונים באזור, פרסם דף הסבר על הסדרי הכניסה לשטח וכן את נוסח הבקשה לקבלת היתר כניסה לשטח לצורך עיבוד האדמות. החותם על בקשה להיתר כניסה הוזהר שבשטח מצויים `סכנות או סיכונים גלויים או נסתרים שמהם הוא עלול להיפגע`; הוא נדרש להצהיר שהכניסה לשטח היא באחריותו, ושהוא מוותר על הגשת תביעה בגין כל נזק לגוף או לרכוש; היתר הכניסה הוגבל לימי סוף השבוע, והוא הותנה בהמצאת פוליסת ביטוח. פלאחים שפנו לחברות ביטוח לקבלת פוליסת ביטוח נענו בשלילה.

כל אלה הביאו את הפלאחים של א-רוחה למסקנה, שממשלת ישראל מבקשת להחזיר אותם `לימים גרועים מאלה שידעו בשנות קיומו של הממשל הצבאי`, כלשונם, בעניין קרקעותיהם הפרטיות. על ידי הקמת אוהל המחאה בלב שטח האש בראשית החודש, ביקשו הפלאחים להבהיר שהם אינם מוכנים לוותר על זכויותיהם או על אדמותיהם.

הפלאחים הבינו, כדברי חבר הוועד הציבורי להגנה על אדמות א-רוחה עו`ד תופיק ג`בארין, `שבשלב ראשון רוצים השלטונות למנוע מהם לעבד את אדמותיהם, ובשלב מאוחר יותר יבקשו השלטונות להפקיע את שארית הקרקעות שנותרו בידיהם. אנחנו חוששים, כי השלטונות מתכננים בעתיד להקים על האדמות שלנו יישובים יהודיים - למשל לממש תוכנית ישנה של משרד השיכון להקמת עיר גדולה באזור, עירון שמה`. נציגי הפלאחים הזהירו, `כאן עלולה להתפתח פרשה דומה לזו של הפקעות הקרקע בשטח 9 בגליל, שהובילה לאירועי יום האדמה במארס 1976`.

*

ג. שביתה כללית במגזר הערבי היום; דרישה להדיח את ניצב רון – 29.9.1998



אתמול היתה שביתה כללית ביישובים הסמוכים לאזור א-רוחה (רמות מנשה-ואדי עארה). תושבים מחו על כך ששלשום הרסה הסיירת הירוקה את מאהל המחאה שהציבו לפני 3 שבועות נגד סגירת שטח אש 107 והטלת הגבלות חמורות המונעות מהפלאחים לעבד בחופשיות את אדמותיהם הפרטיות; הם מחו נגד האלימות שהופעלה נגדם על ידי כוחות גדולים של משטרה ומשמר הגבול שהשתמשו באלות, בגז מדמיע ובכדורי גומי.

היום, לקריאת הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות תתקיים שביתה כללית בכל היישובים הערבים בישראל. בזמן השביתה ייערכו הפגנות ותהלוכות.

אתמול התחדשו באום אל-פחם העימותים האלימים בין התושבים הזועמים וכוחות מוגברים של משטרה, משמר הגבול וצה`ל. זאת, חרף ההסכם הזמני אליו הגיעו שלשום בלילה ראשי הציבור הערבי עם יועץ ראש הממשלה לעניינים ערבים, מוטי זקן, ועם יו`ר ועדת הפנים של הכנסת, מיכה גולדמן, בדבר שמירת הסטטוס-קוו באזור א-רוחה עד סוף השנה כדי שבזמן זה יגיעו נציגי תושבי הכפרים הערבים ומשרד הביטחון להסכם על הנהלים שיאפשרו לפלאחים לעבד את אדמותיהם בשטח האש.

יו`ר הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות וראש העיר שפרעם, אִבראהים נִמר חוסיין, שביקר שלשום ואתמול בשטח ועמד מקרוב על ההתנגשויות האלימות אמר אמש, `השביתה של היישובים באזור א-רוחה והשביתה הכללית של כלל האזרחים הערבים בישראל נועדו לבטא את המחאה שלנו להתקפה הפראית והבלתי מרוסנת של כוחות הביטחון בפיקודו של מפקד המשטרה במחוז הצפון, אליק רון, נגד התושבים אשר ביקשו להגן על אדמותיהם. מדובר בניסיון חדש של השלטונות לפגוע בזכויותינו על האדמה שלנו ולשלול מאיתנו את הזכות הטבעית להתנגד לכך. מה שקרה ביומיים האחרונים בא-רוחה ובאום אל פחם הוא פרי של החלטה פוליטית. מצער שהממשלה משתמשת בכוחות הביטחון לביצוע צעדים חמורים נגד האזרחים הערבים`.

ראשי הציבור הערבי דורשים מהשר לביטחון פנים, אביגדור קהלני, להדיח לאלתר את מפקד מחוז הצפון של המשטרה, ניצב רון, אשר לדעתם, `עלול להבעיר אש גדולה ביישובים הערבים במחוזו`, והזכירו בעניין זה את ההתנגשויות שהיו באפריל שעבר לאחר הריסת 3 מבנים באום אל-סחאלי ליד שפרעם.

חברי ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי בישראל שביקרו אתמול בבית הספר התיכון באום אל-פחם, הזדעזעו לגלות שכוחות המשטרה ומשמר הגבול פרצו שלשום לתוך בית הספר. חברי הוועדה מצאו בכיתות קליעים של כדורים אותם ירו השוטרים לעבר התלמידות והתלמידים. הוועדה פנתה לשר החינוך והתרבות, יצחק לוי, בתביעה למנות ועדת חקירה לבדיקת התנהגות המשטרה ומשמר הגבול בבית

הספר.

אמש, בעקבות שיחה שקיימו נמר וחוסיין וסגן ראש הממשלה משה קצב, הממונה בממשלה על ענייני האוכלוסייה הערבית, סיכמו השניים לפעול להרגעת הרוחות ולהעברה שקטה של יום השביתה הכללית. למחרת יום הכיפורים ייפגשו קצב ונמר חוסיין כדי לדון בשורשי הסכסוך שגרם לפרץ האלימות בוואדי עארה.

במקביל, כדי לגרום להפסקת האלימות, הגיעו ראש עיריית אום אל-פחם, השייח ראאד סלאח, ששוחרר אתמול מבית החולים בעקבות פציעתו במהומות, ומפקד המשטרה ניצב רון, להסכמה שהמשטרה תשיג מצידה את כוחותיה מהעיר, ועיריית אום אל-פחם תקרא למפגינים להתפזר ולשוב לבתיהם.

אמש הביעו פקידים בכירים תרעומת על כך שמשרדי הממשלה לא נענו לקריאת נציגי התושבים בכפרים של ואדי עארה לנהל עימם משא ומתן למציאת נהלים שיאפשרו להם להמשיך לעבד את אדמותיהם בשטח האש. כמו כן, הם ביקרו את ההחלטה להרוס את מאהל המחאה ליד מועאוויה בלי תיאום והתייעצות מוקדמים עם הלשכה של היועץ לעניינים ערבים במשרד ראש הממשלה.

עמותת שומרי משפט, רבנים למען זכויות אדם פרסמה אתמול גילוי דעת שגינה את מה שהגדיר `פשע נישולם של הערבים` ואת האלימות שהפעילו כוחות הביטחון כדי לדכא את מחאתם. עמותת הרבנים ציינה, כי לא היה עולה על הדעת להפעיל אלימות כזו נגד אזרחים יהודים.

בגילוי דעת אחר מחתה האגודה לזכויות האזרח על כך שהמשטרה במקום לגלות רגישות לתחושת הפגיעה של האזרחים הערבים בוואדי עארה היא בחרה להתעמת איתם באלימות ובירי.



*

ד. שלושה מפגינים נפגעו מאש חיה באום אל-פחם; אחד מהם באורח קשה – 1.10.1998



אתמול שרר שקט בעיר אום אל-פחם, אך שלשום, במשך כל היום, נמשכו העימותים האלימים בין כוחות הביטחון לבין צעירים, בעיקר ליד הצומת המוביל לעיר. בזמן ביקורו בעיר של נשיא המדינה, עזר וייצמן, הופסקו העימותים ולא נראו שוטרים או אנשי מג`ב בכניסה לעיר. עם לכתו של וייצמן בצהריים ועד לרדת החשיכה, התרכזו באום אל-פחם כוחות גדולים של הצבא, משמר הגבול והמשטרה.

דוברי כוחות הביטחון טענו כי אינם משתמשים באש חיה, אולם ליד כלי הרכב של כוחות הביטחון נראו לוחמים וצלפים מהיחידות המיוחדות, חמושים בנשק אוטומטי בעל עדשות טלסקופיות. בערב, לפני שפוזרו הכוחות, אירעה תקרית שבה נורתה אש חיה על קבוצת מפגינים, ושלושה נפגעים הובאו לטיפול בתחנה לעזרה ראשונה בעיר. הרופא הכירורג שטיפל בהם, ד`ר עפו אע`בריה, העיד כי השלושה נפגעו מכדורים חיים, וכי אחד מהם, מוחמד חדר ג`בארין, נפצע קשה. כדור שפגע בחזהו גרם לחור כניסה, חור יציאה ושטף דם פנימי. הפצוע הועבר לבית החולים הלל יפה, שם נכרת חלק מריאתו והוא יצא מכלל סכנה.

גם שלשום הגיעו פצועים למרכז הרפואי `אל חייאת` באום אל-פחם. כוחות הביטחון ניסו למנוע מאמבולנסים של מד`א, מעיתונאים וממשלחת פעילי `שלום עכשיו` להיכנס לעיר, והתיזו סילוני מים כדי להרחיקם מהמקום.

שלשום בצהריים בא ח`כ חיים אורון לבית הספר התיכון. מורים מקומיים שליוו אותו לתוך בית הספר, העידו שאורון נראה נרעש מאוד נוכח מראות הדם היבש במרכזייה הפדגוגית בבית הספר. ואכן, המצב בבית הספר, שבו לומדים 1,600 תלמידים, הוא קשה. רבות מזגוגיות החלונות ומדלתות הכניסה מנופצות; על המדרגות, בפרוזדורים ובכיתות אפשר לראות סימני דם קרוש; באולם חדר המרכזייה הפדגוגית, ששימש תחנה לעזרה ראשונה, הרצפה, הרהיטים, חולצות, נעליים וילקוטי תלמידים מוכתמים בדם; על שולחן גדול רוכזו כדורי גומי ופלסטיק ופגזי גז מדמיע שנותרו מהתקריות.

מנהל בית הספר, מורים ותלמידים, מספרים שביום ראשון אחרי השעה 11 בצהריים, ירו כוחות הביטחון פגזי גז מדמיע לבית הספר, בזמן שהתלמידים למדו בכיתות. לדברי המורים פריד שקיר ועלואן אע`בריה, פרצו כוחות הביטחון לבית הספר לאחר שהיכו את עיד אע`בריה, שומר בית הספר שעמד בשער, וניפצו את חלונות הדלתות של הכניסות בקומות העליונות של בית הספר. לטענת המורים, אנשי הביטחון פגעו באלותיהם ללא הבחנה במי שנקרה בדרכם, והמשיכו לירות בתוך בית הספר כדורי גומי ופלסטיק וגז מדמיע. אחד המורים אמר כי `הכל היה נראה כלקוח מסרט פעולה בטלוויזיה`.

תלמידת כתת י`ב, תגריד חסן אע`בריה , סיפרה כי ראתה תלמידות ותלמידים נמלטים דרך המדרגות מהקומות התחתונות של בית הספר לכיוון הקומות העליונות, כשעיניהם אדומות והם נחנקים מאדי הגז המדמיע.

רבים מהפצועים סבלו מחתכים מהזכוכיות שנופצו ותלמידים אחרים היו במצב של היסטריה. תלמידים שניסו להימלט מתוך בית הספר בגלל אדי הגז המדמיע, נתקלו ביציאות ובחצר בשוטרים ובאנשי מג`ב שסגרו על בית הספר. לטענת התלמידים, אנשי הביטחון הכו אותם.

חלק מהתלמידים הזעיקו את הוריהם בטלפון. מורים שהזעיקו בטלפון אמבולנסים של מד`א נענו כי כוחות הביטחון מעכבים את האמבולנסים בכניסה לעיר. נוכח ריבוי הפצועים, ארגנו מורים ותלמידים תחנה לעזרה ראשונה במרכזייה הפדגוגית. `מאז אותו יום ועד היום שרויים תלמידים ותלמידות רבים במצב של הלם`, ציין אחד המורים.

יותר מ-400 פצעים הגיעו למרכז הרפואי במשך שלושת ימי העימותים האלימים, שימש המרכז הרפואי אל חייאת חדר מיון ותחנה לעזרה ראשונה. במקום פעלו בהתנדבות כ-15 רופאים, כ-20 אחיות ואלונקאים רבים. ביום ראשון טופלו באל חייאת 272 פצועים, ביום שני - 96, וביום שלישי עוד כמה עשרות.

ד`ר עפו אע`בריה מסר כי רבים מהפצועים נפגעו משאיפת גז מדמיע, ואילו השאר נפגעו מכדורי גומי ופלסטיק וממכות של אלות. לדבריו, עד יום שלישי בערב הוא טיפל בנפגעים מכדורי גומי ופלסטיק, אך באותו ערב הגיעו אליו שלושת הפצועים שנפגעו מכדורים חיים.

רבים מהפצועים הועברו לבתי חולים בחדרה ובעפולה. לדברי ד`ר אע`בריה, כוחות הביטחון מנעו מאמבולנסים של מד`א להיכנס לעיר, ולכן נאלצו אנשי אל חייאת ומוקד רפואי נוסף שפעל בעיר להעביר פצועים במצב קשה לצומת הכניסה לעיר, באמבולנס העירוני היחיד שעמד לרשותם, ומשם להעבירם לאמבולנסים של מד`א. ביום שלישי עדיין היו חלק מהפצועים מאושפזים בבתי החולים.

בין הפצועים שבהם טיפל אל חייאת שלשום היו רמזי זטאם, שנפגע בצהריים משאיפת גז וממהלומת אלה בכתפו השמאלית; עבד אל מונעם ריאד, שנפגע משאיפת גז מדמיע ומכדור גומי בפניו וסעיד ג`בארין, שנפגע מכדור גומי מעל הגבה השמאלית. בבית החולים `איכילוב` בתל אביב מאושפז תמים זוהיר, תושב הכפר מוצמוץ, שנפגע ביום ראשון ליד מאהל המחאה במועאוויה. אמש מסרה משפחתו שהוא עבר ניתוח בראשו.



*

ה. קצב מאיים להתפטר מתפקיד הממונה על האוכלוסייה הערבית: לא עודכנתי בפעולות באום אל-פחם -2.10.1998



אתמול שרר שקט באום אל-פחם. אישי ציבור בעיר החליטו לפעול לכך שתפילות יום ששי במסגדים יעברו בשקט, והחיים החלו לחזור למסלולם. אך האירועים בעיר עדיין מעסיקים את המערכת הפוליטית. סגן ראש הממשלה ושר התיירות, משה קצב, איים אתמול בישיבת הממשלה, כי יתפטר מתפקידו כשר הממונה על ענייני האוכלוסייה הערבית, מכיוון שאירועים הקשורים באוכלוסייה הערבית לא הובאו לידיעתו.

בישיבת הממשלה אתמול שמעה הממשלה דיווח על האירועים האלימים בוואדי ערה ובאום אל- פחם, מפי השר לביטחון פנים, אביגדור קהלני, ומפכ`ל המשטרה, יהודה וילק.



`לא ידעתי על סגירת השטחים לאימונים`

קצב אמר בישיבה: `לא ידעתי בזמנו, לפני שלושה חודשים, על הכוונה להרוס שלושה בתים באום סחאלי; לא ידעתי על הכוונה לסגור שטחים באזור אום אל-פחם לצורך אימונים צבאיים; ולא ידעתי על המבצע להריסת אוהל המחאה בשטח. אינני מוכן להשלים עם המצב לפיו נעשים דברים מבלי שהם מובאים לידיעתי מראש. אם לא יחול שינוי במצב הזה, לא אוכל להמשיך להיות השר לענייני ערבים`. בתגובה לדברי השר קצב, הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי בימים הקרובים יקיים דיון מיוחד בעניין בפורום מצומצם יותר.

השר קהלני הגיב אתמול לביקורת שהשמיעו ראשי הציבור הערבי על `ההתנהגות הברוטאלית` של כוחות הביטחון, בשלושת ימי העימותים האלימים בראשית השבוע, ליד הכפר מועאוויה ואום אל- פחם. קהלני אמר כי `התנהגות מפירי החוק הכתיבה למשטרה לפעול כפי שפעלה`. בתגובה לדיווחים של רופאים באום אל-פחם, כי ביום שלישי לפנות ערב הם טיפלו בשלושה אנשים שנפגעו מאש חיה של כוחות הביטחון, אמר קהלני כי `הנושא מצוי בבדיקה`.

קהלני התייחס גם לתביעתם של ראשי הציבור הערבי, לפטר את מפקד המשטרה במחוז הצפון, ניצב אליק רון, בשל מדיניות היד הקשה שהוא מפעיל נגד האזרחים הערבים במחוז. לדברי קהלני, `מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ואנשיו עושים את המוטל עליהם וראויים להערכה על תפקידם כל ימות השנה; מדובר במפקד מצוין ובאנשים מעולים; טוב יעשו ראשי הציבור הערבי אם ימצאו את הדרך לשלוט באנשיהם`.



`שני תלמידים איבדו את הראייה בעין אחת`

ד`ר עפו אע`בריה מהמרכז הרפואי `אל חייאת` באום אל-פחם - אשר שימש בימי העימותים האלימים תחנה לעזרה ראשונה - מסר אתמול כי בבית החולים הלל יפה מאושפזים שני תלמידי תיכון, שכל אחד מהם איבד את כושר הראייה שלו בעין אחת.

לדעת הרופאים, בשני המקרים יש לכרות את העין הפגועה, אך הוריהם של שני הצעירים מתנגדים לכך ומבקשים לקבל חוות דעת נוספת.

ד`ר אע`בריה הבהיר אתמול כי ביום שלישי לפנות ערב, טיפלו הוא ואנשי הצוות הרפואי בשלושה צעירים שנפגעו מכדורים חיים; אחד מהשלושה נפגע בחזהו והועבר במצב קשה לבית החולים הלל יפה, שם נאלצו לכרות חלק מריאתו; פצוע רביעי נפגע בגבו והתגלו בו ארבע כניסות של קליעים קטנים. גם הפצוע הזה הועבר לחדר המיון בבית החולים הלל יפה.

ראש מרצ, ח`כ יוסי שריד, ביקר אתמול באום אל-פחם, נפגש עם חברי מועצת העירייה, וביקר בבית הספר התיכון. בתום הביקור אמר ח`כ שריד: `גם בחלומות הזוועה שלי לא תיארתי לעצמי התקפה כה אלימה על תלמידות ותלמידים`.

הוא הודיע, כי מפלגתו תתבע הקמת ועדת חקירה בנושא הפקעות הקרקע והתנהגות המשטרה במקום.



*

ו. פלאחים במלכוד – 6.10.1998



האירועים האלימים בשבוע שעבר במועאוויה ובאום אל-פחם הם המשך ישיר למאפיינים שהאזרחים הערבים בישראל כבר חוו בעבר: שוב נאלצים פלאחים להגן על אדמתם, שוב נשללת מהם זכות המחאה הטבעית ושוב משדרים להם גורמים שלטוניים, כי גם אחרי 50 שנות קיום המדינה הם אזרחים על תנאי.

משך עשרות שנים עיבדו הפלאחים בכפרים הגובלים באזור א-רוחה בוואדי ערה את אדמותיהם, אף שחלקן שימשו שטחי אמונים של צה`ל (שטחים 105 ו-109) - בתוקף מודוס ויוונדי ששרר בין הצדדים. לכן לא הבינו בעלי האדמות, למחרת חתימת הצו לסגירת השטח במתכונת חדשה (שטח 107), במאי השנה, למה החליטו משרד הביטחון וצה`ל לבטל את הסטטוס קוו תוך קביעת תנאים מגבילים מחמירים בכל הנוגע לכניסה לשטח לצורך עיבוד חקלאי.

כיום, בעקבות האירועים האלימים, מעלים את השאלה הזאת גם גורמים ממשלתיים בכירים מסוימים. לכולם ברור שעניין האדמה הוא הנושא הרגיש ביותר בקרב האזרחים הערבים, החשים שמאז הקמתה, המדינה אינה פוסקת מלהפקיע את אדמותיהם ולהעביר אותן ליהודים.

גם אחרי 22 שנה ממשיכים האזרחים הערבים לציין מדי שנה את יום האדמה, ב-30 במארס, זכר ליום האדמה הראשון שפרץ בעקבות הפקעת קרקעות של ערבים בשטח 9 בגליל. השבוע טענו בכירים בצה`ל כי ההחלטה בעניין סגירת שטח 107 התקבלה אחרי דיונים ארוכים, ולאחר שנציגים של משרד הביטחון, המשטרה, השב`כ, משרד הפנים ומשרד החקלאות, קבעו כי שינוי הסטטוס קוו בא-רוחה לא יעורר התנגדות. הם טעו או שיקרו?

במקביל לפרסום הצו, נמסר לפלאחים באזור כי יוכלו להמשיך לעבד את אדמותיהם רק בסופי שבוע ובתנאים מגבילים, ובהם הדרישות להצטייד בהיתרי כניסה הכרוכים בהתחייבות לשחרר את צה`ל מכל אחריות לכל נזק בגוף וברכוש, לא להגיש תביעות פיצויים במקרה של פגיעה ולהציג פוליסת ביטוח, ששום חברת ביטוח לא היתה מוכנה לספק. הפלאחים נקלעו למלכוד: לכאורה אדמותיהם לא הופקעו, אך בפועל הוגבלה זכותם לעבד אותן והם נדרשו להמשיך לשלם מס רכוש לאוצר.

למודי ניסיון העבר, שעל פיו שטחים חקלאיים בבעלות אזרחים ערבים שהוכרזו שטחי אש הפכו מאוחר יותר לשטחים שעליהם הוקמו יישובים יהודיים - חוששים האזרחים הערבים מפני תרגיל דומה גם באזור א-רוחה.

מאז פרסום הצו במאי ועד להקמת אוהל המחאה בראשית ספטמבר, קיימו הפלאחים באזור א-רוחה שורה של פעולות מחאה. הם גם שיגרו אין-ספור מכתבים לראש הממשלה ולשרים, שבהם ביטאו את התנגדותם לשינוי הסטטוס קוו וביקשו להיכנס עמם למשא ומתן כדי לקבוע נהלים שיאפשרו להם להמשיך לעבד ללא הפרעה את אדמותיהם.

משרדי הממשלה התעלמו מהפניות ובה בעת הכינו משרד הביטחון, המשטרה והשב`כ תוכנית מבצעית לפינוי אוהל המחאה. בעקבות האירועים האלימים גילה השר הממונה לענייני האוכלוסייה הערבית, משה קצב, שהשרים הממונים על המבצע, יצחק מרדכי ואביגדור קהלני, לא עדכנו אותו על המבצע הצפוי.

הפעלתם המאסיווית והברוטאלית של כוחות משטרה, משמר הגבול וצה`ל, כולל ירי באש חיה, קוממו, אף כי במאוחר, גורמים אזרחיים. למשל, ארגון המורים העל יסודיים מחה על מעשי האלימות בבית הספר התיכון באום אל-פחם, שבהם נפגעו תלמידים ומורים רבים, והצר על העדר התגובה של משרד החינוך. צעירים ששוחררו ממעצר במוצאי יום הכיפורים, העידו כי בתוך המפגינים התערבו מסתערבים רעולי פנים, שהסיתו אותם לחסום את הצומת בקריאות `אללה אכבר` ו`אדבח אל יהוד`. כשעשו כן, הם עצרו אותם והכו אותם.

בישיבת הממשלה, בעקבות איומו של קצב כי יתפטר מתפקידו כשר הממונה על האוכלוסייה הערבית, הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהפרשה תיבדק. מדוע הבדיקה לא נעשתה טרם פורענות?

הרוחות נרגעו לאחר שנציגי הממשלה וראשי הציבור הערבי הסכימו על שמירת הסטטוס קוו באזור א-רוחה בשלושת החודשים הבאים, שבהם ינהלו בעלי האדמות ומשרד הביטחון משא ומתן להשגת פתרון מוסכם. בשלב זה, הפלאחים תובעים לבטל את הצו לסגירת השטח ואת הצורך בהיתרי כניסה. במסגרת פשרה אפשרית, הם יתבעו החלטה מראש על זמנים קבועים ומוגבלים בזמן שבהם יתאמנו יחידות צה`ל בשטח, התחייבות שבעת האימונים לא ייגרמו נזקים לגידולים החקלאיים ולא יושארו בשטח נפלים של פגזים וחומרי נפץ אחרים. הכדור נמצא במגרשה של הממשלה.

*

ז. שחק: `כל גורמי הביטחון העריכו שלא יהיו בעיות עם סגירת שטח האש בוואדי ערה` – 9.10.1998



בעקבות הביקורת שהשמיעו ראשי הציבור הערבי בישראל נגד הרמטכ`ל לשעבר, אמנון ליפקין-שחק -על שחתם ב-19 במאי 1998 על הצו לסגירת שטח האש באזור א-רוחה בוואדי ערה, ועל שהיה הגורם המרכזי לאירועים האלימים בשבוע שעבר במועאוויה ובאום אל-פחם - הבהיר אתמול שחק ל`הארץ` את עמדתו בפרשה.

שחק אמר כי לחתימתו על הצו קדמו דיונים רבים במשרד הביטחון, שסוכמו סופית באוגוסט 1997. בפגישה, שבה השתתפו שר הביטחון, יצחק מרדכי, ומנכ`ל המשרד, אילן בירן, אישר מרדכי את הצעדים למימוש ההחלטה; עוד קבע מרדכי כי המשרד יהיה אחראי לתיאום עם כל הגורמים בשטח, וכי האיש שירכז מטעם המשרד את הנושא יהיה יועצו לענייני התיישבות, אלי כהן.

`במקביל`, הוסיף שחק, `כל הגורמים שיש להם מה לומר בעניין, ואני מתכוון בין השאר למשרד הביטחון ולמשטרה ולא לצה`ל, דיווחו שהם אינם רואים כל בעיה בביצוע צו סגירת השטח`.

הצו החדש איחד שני שטחי אש, 105 ו-109, ויצר את שטח אש 107. מהשטח הכולל נגרעו 2,518 דונם (מתוכם 1,700 בבעלות פרטית ו-800 `מושאע`, כלומר אדמת ציבור) והתווספו אליו 718 דונם (520 מהם בבעלות פרטית ו-200 מושאע). לדברי שחק, `אינני יכול להגיד מה חלקם של ערבים ויהודים על הבעלות של אדמות אלו. אני מניח שההערכה היתה כי מאחר שהוחזרה יותר קרקע מאשר נלקחה - יתקבל העניין על ידי בעלי הקרקעות. רק לאיש אחד במדינת ישראל יש הסמכות לחתום על צו המכריז עליו כשטח אש וסגירתו, והוא הרמטכ`ל; אני חתמתי על הצו לאחר שכל הגורמים הביטחוניים והאחרים העומדים מול האזרחים קבעו שהעניין יעבור בשקט, ולאחר אישורו של שר הביטחון`.



מו`מ על נהלי כניסה

לשאלה אם היה מודע לכך שבמקביל להוצאת הצו החדש, נקבעו גם תנאים מגבילים מחמירים בכל הנוגע לכניסת בעלי הקרקעות לשטחיהם לצורך עיבודם החקלאי, השיב שחק: `לדעתי ולמיטב זיכרוני, הנושא הזה לא עלה בדיונים על סגירת השטח; אינני יודע באיזה פורום עלה עניין התנאים המגבילים, אבל אני לא זוכר שדיברו אתי עליהם`.

יועץ התקשורת של ראש הממשלה, אבי בושינסקי, מסר אמש שהדיון על אירועי מועאוויה ואום אל-פחם, שעמד להיערך השבוע אצל ראש הממשלה, בנימין נתניהו - בהשתתפות השרים משה קצב, יצחק מרדכי ואביגדור קהלני, נציג השב`כ והיועץ לעניינים ערביים, מוטי זקן - לא התקיים, בגלל שיחותיו המדיניות של נתניהו עם מזכירת המדינה האמריקאית, מדלן אולברייט. בדיון נדחה עד לשובו של נתניהו לארץ מפסגת וואשינגטון.

לראשי הציבור הערבי נמסר כי לאחר החגים, בשבוע הבא, יחל המשא ומתן בין נציגי משרד הביטחון לבעלי הקרקעות באזור א-רוחה, על הנהלים שיאפשרו להם להיכנס לשטחיהם לצורך עיבודם החקלאי.



*

ח. במגזר הערבי טוענים: פעולת המשטרה ומג`ב באום אל-פחם תוכננה מראש – 11.10.1998



בעקבות האירועים האלימים במועאוויה ובאום אל-פחם לפני שבועיים הולכים ונחשפים גילויים, המאשרים את טענות ראשי הציבור הערבי על תכנונה המוקדם של פעולת כוחות הביטחון במקום על ידי משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים והשב`כ.

בימים האחרונים התגלה, כי גבעת חביבה - המשמשת אכסניה לכמה מכונים הפועלים בחסות הקיבוץ הארצי ומרצ, בהם המכון היהודי-ערבי לשלום - שימשה בסיס יציאה לכוחות המשטרה ומשמר הגבול שהשתתפו בפעולת כוחות הביטחון. גילוי זה עורר גל של תגובות מחאה, מצד חברי כנסת ערבים ובעיתונות הערבית בארץ.

ראש המכון היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה, ד`ר שרה אוסצקי, אישרה בסוף השבוע כי ימים אחדים לפני פרוץ האירועים הזמינו המשטרה ומשמר הגבול שירותי אכסניה של 100 מיטות בגבעת חביבה, למוצאי השבת שקדמה לתחילת הפעולה וליום ראשון.

לדברי אוסצקי, `כאשר התברר שהשוטרים ואנשי משמר הגבול שהתאכסנו בגבעת חביבה השתתפו בפעולות האלימות במועאוויה ובאום אל-פחם, ובעיקר בהתקפה בבית הספר התיכון בעיר, דחתה הנהלת גבעת חביבה את בקשת המשטרה ומשמר הגבול להמשיך ולשכור שירותי אכסניה במקום לימים נוספים`.

ד`ר אוסצקי הוסיפה, כי הראשונים שהגיבו נגד מתן שירותי אכסניה לכוחות הביטחון היו עובדי גבעת חביבה, יהודים וערבים, שפרסמו גילוי דעת שגינה את פעולת כוחות הביטחון.

לטענת ח`כ האשם מחמיד (חד`ש), הנהלת גבעת חביבה ידעה לאיזו מטרה רוכזו כוחות הביטחון בשטחה.

מזכיר הקיבוץ הארצי וחבר הנהלת מרצ, אבשלום וילן, אישר את תגובתה של אוסצקי, והוסיף: `היינו בין הגופים הציבוריים הראשונים שמחו נגד פעולת המשטרה באום אל-פחם. נראה שגופים ערביים קיצוניים עושים שימוש ציני בפרשה כדי לנגח את גבעת חביבה ובאמצעותה את מרצ`.

בעקבות הפרסומים בעיתונות הערבית בישראל, כי באירועים האלימים באום אל-פחם התעמתו חיילים דרוזים ממשמר הגבול עם תושבים מוסלמים מאום אל-פחם, הוחרפו היחסים בין העדה המוסלמית לדרוזית. בניסיון להרגיע את הרוחות, ביקרה באמצע השבוע שעבר משלחת אישים דרוזים באום אל-פחם.

חברי המשלחת - יועץ ראש הממשלה לענייני האוכלוסייה הדרוזית אסעד אסעד; יו`ר המועצה המקומית של מע`אר, אסעד עריידה; וחבר ועדת המעקב הדרוזית, מוחמד רמאל - נפגשו עם ראש העירייה, השייח ראאד סלאח, וסגנו, ד`ר סולימאן אע`בריה. לדברי רמאל, בפגישה הסבירו חברי המשלחת, שאם אחד החיילים הדרוזיים נהג שלא כשורה, אין לייחס זאת לכלל העדה הדרוזית.

ועד היוזמה הדרוזי, המתנגד לגיוס חובה של דרוזים לצה`ל, הביע את הזדהותו עם תושבי אזור א-רוחה במאבקם להגנה על אדמותיהם.

בעקבות האירועים באום אל-פחם נפוצה במגזר הערבי ידיעה, שאף פורסמה בשבועון הנצרתי `א-סינארה`, שלפיה בית חולים העמק בעפולה קיבל ערב הפעולות במועאוויה ובאום אל-פחם, התראה להיכנס למצב של כוננות. ידיעה זו חיזקה את ההשערה על תכנון מוקדם של הפעולה הביטחונית ותוצאותיה האפשריות.

בתגובה אמר אמש דובר בית החולים, דני ברנר: `זה שקר מוחלט. בית החולים תמיד מוכן. הידיעה הראשונה על נפגעים באזור אום אל-פחם הגיעה לבית החולים כאשר אמבולנס של מד`א היה בדרכו לבית החולים עם הפצועים הראשונים`.

-----------

* על-פי דרישת מו`ל `הארץ`: `ההעתקה אסורה ללא אישור מראש: כל הזכויות שמורות ל`הארץ`.



*

עדכון על המצב כיום ( אוקטובר 2010) באזור אדמות א-רוחה וואדי ערה

במהלך השנים, הסביר השבוע סלימאן פחמאווי יו`ר הוועד הציבורי להגנה על אדמות א-רוחה, הוקמה ועדת חקירה להרחבת תחומי השפוט של הישובים הערבים ברשויות המקומיות מעלה עירון, בסמה, אום אלפחם, כפר קרע, ערערה. בראש הוועדה עמד הפרופסור יוסף גינת (2009-1936). ההמלצה המרכזית של הוועדה כללה סיפוח של כ-12000 דונם לישובים אלה.

ב-30.12.2000 חתמו נציגי א-רוחה ונציגי הממשלה (השר מתן וילנאי וסגן השר אפרים סנה) על הסכם הבנות שבמרכזו סוכם על: ביטול שטח החל על האדמות הפרטיות; פירוק 2 מחנות צבאיים הנמצאים באזורים מיושבים בישובים עין אברהים וכפר קרע; הרחבת שטחי השיפוט של הישובים מוצמוץ, בידה, אום אלפחם, מעאוויה, ערה וערעה, וכפר קרע.

ב-25.5.2005 אישר השר אופיר פינס את המלצות ועדת החקירה של פרופ` יוסף גינת שחילקו את האזור לשלושה שטחים:

שטח א` - כ-12,000 דונם הוצאו מכלל שטח האש וסופחו לרשויות המקומיות מעלה עירון, בסמה, אום אל-פחם, מוצמוץ, ערערה וכפר קרע.

שטח ב` – כ-7000 דונם בהם התושבים רשאים להיכנס בהם במשך כל ימות השנה אך למעט 100 ימים שייקבעו בתאום מראש בין ועד א-רוחה וצה`ל שיחידותיו מתאמנות בשטח הסמוך (שטח ג`) על מנת למנוע סכנת פגיעה בבעלי הקרקעות.

שטח ג` – נקבע כשטח אש ועדיין מתנהל עליו משא ומתן.




O



N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

כנס אמנסטי `נבחרים אך מודרים` בכנסת, היום שלישי 19.11.2015
גדעון ספירו 26/08/2017 סמרטוט אדום 477 --------------
בעקבות מסע שניהלו אוהדי הפלסטינים בהולנד, &#