קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

נקמת דם ילד קטן
יוסי גורביץ`
`החברים של ג`ורג`` (בלוג)

01,11,2010

http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1984

שני בני עוולה לובשי מדי צה`ל נתקלו, במהלך מבצע `עופרת יצוקה` – מבצע שבלשונו של רוברט קונקווסט (הוא דיבר על מלחמת האזרחים הרוסית) התנהל `במעט אומץ ועוד פחות מכך חמלה` – בתיקים שהם חשבו שהם עשויים להיות ממולכדים. בפני החיילים עמדו כמה ברירות. הם יכלו לסגת. הם יכלו להזעיק חבלן. הם יכלו לבקש הנחיות מהמפקדים שלהם. הם יכלו לירות בתיקים מרחוק. במקרה הקיצוני באמת, הם יכלו לסכן את חייהם ולפתוח את התיקים בעצמם. הם בחרו לתפוס ילד בן תשע ולאלץ אותו לפתוח את התיקים.

בישראל הישנה, בשנות השבעים, עדיין אפשר היה אפשר למצוא בדפוס את הבדיחה שאמרה שנשים ערביות הולכות לפני בעליהן מפני חשש המוקשים. זה ביטא את הבוז לערבים, את התפיסה שהערבי הוא פחדן, שמוכן להקריב אחרים למען חייו. אפשר, בלי מאמץ רב, לזהות כאן את הבוז של הכובש הקולוניאליסט לעם הילידי המפגר, בוז שזיהה בקרב הציונים כבר אחד העם (אז, אגב, איש לא היסס לדבר על `קולוניות`; היום מי שמתייחס לציונים כקולוניאליסטים פסול לבוא בקהל). שלושים שנה אחרי שהבדיחה ההיא הפכה ללא ראויה לבוא בקהל, צמד חיילים עברים – משפנים קלו, מעכברים גברו – השתמש בילד, אמנם ילד מבני העם הנחות, כמגלה מוקשים.

התיקים ההם, לרוע מזלם של השניים, לא היו ממולכדים. אילו היו, איש לא היה חוקר את תעלומת מותו של ילד פלסטיני באיזה פיצוץ לא ברור ברצועת עזה. הוא היה מצטרף לסטטיסטיקה של 252 הילדים האחרים. נקמת דם ילד קטן? רק אם יש לו הדם הנכון.

אבל הוא נשאר בחיים. והשרץ כפוי הטובה התלונן. ועכשיו שני החמושים האמיצים מוצאים את עצמם בפני בית משפט, ואמאל`ה, הם עוד עשויים לתת את הדין. לא את הדין הצבאי המלא, כמובן: לא סביר שהם יועמדו אל הקיר. גם לא סביר שהם יקבלו את העונש האזרחי הראוי לאדם החוטף ילד בן תשע ומאלץ אותו לשחק ברולטה רוסית, משהו שנע בין 20 שנה למאסר עולם. לא, סר מעליהם מר המוות; אם הם יאסרו ליותר מחצי שנה, תהיה כאן הפתעה גדולה. ואם הם לא יקבלו חנינה, תהיה הפתעה גדולה עוד יותר. דין? דינצ`יק.

עכשיו יורדת הבהמה הירוקה על טלפיה וגועה געיה גדולה ומרה. שומעים אותה מדברי הכתב הצבאי אמיר בוחבוט, שכמו נכתבו על ידי הפרקליטים הצבאיים של שני החמושים: ילל ונהי, אכלו לנו ושתו לנו ומה רוצים מאיתנו ומה כבר עשינו. המג`ד שלהם מעיד לטובתם, אומר שהם `עשו טעות`, שהטיפול בהם צריך להיות פיקודי. כלומר, להגמר ברמה של ריתוק לשבועיים, וגם זה בגלל שהם נתפסו.

לא, אדוני המג`ד עלום השם, לא; חטיפתו של ילד ואילוצו לסכן את חייו בזמן שנציגי תולעת יעקב תופסים מחסה הוא לא `טעות`. זה מעשה מכוון, מודע, שמי שלא מבין שמדובר בפשע – בין אם מדובר בחפ`ש ובין אם מדובר במג`ד, בין אם מדובר באספסוף היג`ע – הוציא עצמו מכלל הראויים להקרא בני תרבות. ולכל האומרים `בעת מבחן, ינטוש כל אדם את התרבות, בעת מלחמה יעשה אדם הכל כדי לשרוד, וראוי הדבר, ואין פה אשם או בושה` – נו, באמת צריך להזכיר לכם למי יש זכויות יוצרים על הסנטימנט הזה?

ולכל הטוענים `לא היית במקומם`, אשיב: הייתי גם הייתי. ירו עלי, ולא אחזתי בילד כמגן. זרקו לעברי רימון (נפל, אמנם, אבל היה מפחיד למדי בשעתו), ולא העלתי בדעתי להשליך עליו נערה. יתר על כן, כל האירוע התרחש – כפי שציינה התובעת – אחרי הקרב. החיילים לא היו בשום סכנה. ואף על פי כן, הם בחרו במסלול הפעולה הזה.

בכל מסע הקינה הזה, כפי שהעיר איתמר, אשם דובר צה`ל. אילו היה יוצא בהודעה נחרצת, אומר שמדובר בפושעים שביזו את המדים שהם לובשים, שהם חרפה לצה`ל ולהיסטוריה שלו, שהם העטו כלימה על החטיבה שלהם, ששמה מנומר גם כך. אילו היה דובר צה`ל נאבק על של שמו הטוב של צה`ל כפי שהוא נאבק על שאריות המוניטין של גבי `מסמך? איזה מסמך?` אשכנזי, סביר שהוא גם היה מנצח.

אבל זה היה דורש התמודדות עם קצינים קרביים – התמודדות, למעשה, עם הצייטגייסט הישראלי – ולא מעט אומץ. ובצה`ל, ובמיוחד בקצונה הבכירה שלו, יש מעט מאד אומץ ועוד פחות מכך חמלה.

הערה מנהלתית: תם ונשלם פרויקט 300 השלישי. אני תשוש מכדי לספק את הסטטיסטיקות הרגילות. נכתבו די הרבה מילים, ועל כל פנים יותר מ-300 לפוסט. אני לא חושב שיהיה לי כוח לעשות משהו כזה בתקופה הנראית לעין. אני מתכוון לצמצם את הכתיבה בבלוג לשניים עד שלושה פוסטים בשבוע, בין השאר משום שיש גם בלוג אנגלי רעב ללחם וחשבון פליקר שמרגיש זנוח. אבל הסיבה העיקרית היא שאני מתכוון לכתוב ספר. למעשה, התחייבתי בפני אנשים מסוימים לכתוב אותו כפי שהתחייבתי לכתוב את הפרויקט הזה, והפרויקטים היו שיטה לא רעה בכלל לחישול יכולת כתיבה גם כאשר כל מה שבא לך לעשות הוא להתכרבל.

אני מודה לכל האנשים שתרמו לקרן הטבק והאלכוהול, ובקרוב ארכוש עדשה חדשה. פרטים יבואו. כמו כן, עלתה דרישה ספונטנית– אני ממש צריך להזהר עם הבדיחות שלי – להרצאות היסטוריות-פוליטיות, תחום שנזנח. גם על כך יבואו עדכונים בקרוב, אני מקווה.

ועכשיו, אל הרעל האמריקני הידוע כטבק.

(יוסי גורביץ
א.ס.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב