קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר פעולה אחת ביום:סיפור לשבת – משטר ההיתרים התחלה, אמצע ומה יהיה בסוף? מאת נעה פעולה אחת ביום 26.11.2010 http://actionaday.co.il/2010/11/26/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA-%E2%80%93-%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2-%D7%95/ לפני חמישה שבועות הצטרפנו למאבק של תושבי בית סוריכּ על הזכות לגישה חופשית לאדמותיהם. משטר ההיתרים הוא המציאות היום-יומית של בית סוריכּ מזה שנתיים. הוא גם נחלתם של כפרים פלסטינים רבים נוספים, שהם או אדמותיהם נמצאים במרחב התפר. מהרגע שהוכרז האזור כשטח צבאי סגור והוחל על התושבים משטר ההיתרים, נפגע למעשה כל מרקם החיים. אנחנו מדברים על חופש תנועה, היכולת להתפרנס, אפשרות לקבל טיפול רפואי, גישה לחינוך והדבר האלמנטרי של קיום חיי משפחה וקהילה. או בקיצור – היכולת של אדם לחיות את חייו. איך זה עובד? יום בהיר אחד מחליטים שיש משטר היתרים והופ זה קורה? בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח כנגד משטר ההיתרים בשנת 2004 תיארו את התהליך כך: `מיד לאחר ההכרזה על סגירת השטח וכינון משטר ההיתרים, החל הצבא לכפות על תושבי השטח את ההיתרים החדשים. נציגי המשיבים (מפקד כוחות צה`ל באזור יהודה ושומרון וראש המנהל האזרחי) עברו והפיצו היתרים זמניים בין ראשי הכפרים. אלא שכבר מלכתחילה חולקו ההיתרים באורח סלקטיבי – ותושבים רבים לא זכו לקבל היתרים והפכו לכאורה לשוהים בלתי חוקיים. בד בבד התעוררה בקרב הקהילות בשטח הסגור התנגדות לגזירה, שאין הציבור יכול לעמוד בה. התנגדות זו רוסקה עד מהרה. כך, למשל, בכפר ג`בארה נאסר בתחילה על התושבים לעזוב את כפרם. אחרי תקופת מצור קצרה, חזר הצבא ואיפשר תנועה חופשית של תושבים, כל זאת – עד ליום שבת 20.12.2003. באותו יום יצאו משפחות רבות מהכפר לטול כרם ומשחזרו, חסם הצבא את הכניסה לג`בארה. התושבים, צעירים וקשישים, נשים וטף המתינו שעות בגשם מול המחסום, עד שלבסוף נאלצו להסכים ולקבל את ההיתרים בעל כורחם. כך דוכא סירוב התושבים להכניס צווארם בעול משטר ההיתרים. עדיין תושבים רבים בג`בארה לא קיבלו היתרים, ואחרים קיבלו היתרים לשלושה חודשים, המסתיימים בימים אלה…`. אחרי שכבר הוחל משטר ההיתרים, הכמות שמאושרת הולכת ופוחתת מדי שנה. בעתירה המתוקנת שהגישה האגודה לזכויות האזרח מאוקטובר 2009, הנתונים כבר מדברים בעד עצמם: `לשם הנוחות, נביא את הנתונים שהוצגו על-ידי המשיבים (ממשלת ישראל, ראש הממשלה,שר הבטחון, מנהלת מרחב התפר, המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, תנועת גדר לחיים-להקמת גדר הההפרדה, שורת הדין), בכתב התשובה ובתשובה המעדכנת: שנת 2006 – 10,037 היתרים קבועים לחקלאים. בנוסף 214 היתרים זמניים (תצהיר התשובה) שנת 2007 – 9,977 היתרים קבועים לחקלאים. בנוסף 1,487 היתרים זמניים (נספח מש/38 לתגובה המעדכנת). על פי נספח מש/40 – ברביע הראשון היו בתוקף 9,517 היתרים קבועים לחקלאים, ואילו ברביע הרביעי של 2007 רואים צניחה דרמטית ל- 5,009 היתרים קבועים לחקלאים. שנת 2008 – 2,601 היתרים קבועים לחקלאים. בנוסף 2,308 היתרים זמניים (נספח מש/38) על פי נספח מש/40 – ברביע הראשון נמסר על 2,397 היתרים קבועים לחקלאים שהיו בתוקף, בעוד שברביע האחרון נמסר על 1,470 היתרים שבתוקף. שנת 2009 – 1,640 היתרים קבועים לחקלאים. בנוסף 2,445 היתרים זמניים (הנתון נכון ליום 1.7.2009). על פי נספח מש/40 – מספרי ההיתרים הקבועים לחקלאים נראה שנותר בעינו ועומד במהלך השנה האחרונה על פחות מ- 1,500 היתרים! 41. נשוב ונחזור – לפי נתוני המשיבים עצמם מאז הוגש תצהיר התשובה, שללו המשיבים מכ-8,500 חקלאים מתוך 10,037 חקלאים שקיבלו קודם לכן היתר קבוע לחקלאי במרחב התפר את ההיתר החקלאי שלהם. כיום רק כ-1500 חקלאים זוכים לקבל היתר חקלאי! מדובר בירידה של 83%! 42. אם נצרף את מספר החקלאים הזוכים לקבל `היתר זמני` (שמשמעו, שעליהם לפנות, ולשוב ולפנות וחוזר חלילה), הרי שחלה ירידה של 59% בהיקף החקלאים להם מאפשרים המשיבים לגשת ולעבד את אדמותיהם במרחב התפר!` מי שמשתף פעולה ומבקש היתר נתקל במערכת בירוקרטית מתישה ואפופת חוסר וודאות. מי שמסרב, משלם את המחיר מראש. כך או כך התוצאה זהה – וזו מציאות בלתי אפשרית. זו הסיבה שהצטרפנו לתושבי בית-סוריכּ לפני חמישה שבועות וזו גם הסיבה שנמשיך לפעול. כי אף אדם לא צריך לבקש היתר בשביל לקיים את חייו. שתהיה שבת שלום לכולנו, עם כוחות מחודשים לשבוע נוסף! צוות פעולה אחת ביום יכ קישורים למאמרים האחרונים בנושא הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא. הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.