קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר על ציד ילדים פלסטינים ועל החינוך מחדש בכלא עופר hagada עפרה בן ארצי 30.11.10 http://hagada.org.il/2010/11/30 ב-15 בנובמבר פירסם דובר צה`ל את המבזק הבא : `במהלך הלילה עצרו כוחות צה`ל באזור יהודה ושומרון ובבקעת הירדן 11 מבוקשים`. זוהי ידיעה שגרתית שמתפרסמת כמעט בכל בוקר של יום חול אך אינה זוכה לתשומת לב, כי את מי זה מעניין? ואם בין 11 המבוקשים ישנם כמה ילדים שנקרעו ממיטותיהם באמצע החלום בחצות, באחת או בשתיים לפנות בוקר, ונתפסו בידי חיילי חטיבה מובחרת לנוכח עיני משפחה מבועתת; נאזקו, עיניהם כוסו ואז הם הועלו על רכב צבאי שהובילם למתקן חקירות השב`כ. למישהו באמת איכפת? אני יוצאת עם חברותיי ממחסום ווטש לבית המשפט הצבאי `עופר` שאליו הילדים האלה מובאים לאחר שעברו חקירות שב`כ ומשטרה ללא מלווה מבוגר, כשהם עצורים עם מבוגרים. לפני שבועיים נראו שני ספסלי הנאשמים כמו כיתה בבית ספר יסודי, אך כאן הנשים הן לא אימהות ולא מורות, אלא השופטת והתובעות. הם יושבים בקבוצות מימין לשופטת, לבושים במדי אסירים ביטחוניים חומים של בגירים, אזוקים ברגליהם. אי אפשר להתרגל למראם של ילדים עצירים. בכל פעם הלב מחסיר מחדש פעימה, והבושה מציפה, כי הם יושבים שם בשמי וכספי המיסים שלי מממנים את מדיהם, את השופטת והתובעות החרוצות וגם את המיזוג באולם. בשבועות האחרונים מספר הילדים העצורים גדל באופן דרמטי. אחד הסנגורים העריך שבבוקר 25 באוקטובר השנה הופיעו על ספסל הנאשמים שתי כיתות של בית ספר – כחמישים ילדים ונערים. נתונים של ארגונים פלסטינים וישראלים מלמדים, שבכל זמן נתון לפחות 300 קטינים פלסטינים מאכלסים את כלא עופר. השבוע אמר לנו עורך דין, שלאחרונה רוב התיקים הנדונים בבית המשפט הצבאי עופר הם של קטינים. לאחר מאות שעות צפייה בדיונים משפטיים ושיחות עם משפחות ועם עורכי דין אני טוענת שמדובר פה בתופעה איומה של צייד – אין מילה אחרת – צייד המוני של ילדים פלסטינים. זה עובד כך: ג`יפים צבאיים נכנסים לכפר ומתמקמים ליד בית ספר. הם יוצרים חיכוך מכוון ומתוכנן היטב עם התלמידים. אבנים מושלכות ואז, באישון לילה כמה ילדים זוכים לביקור לילי של חיילי היחידה המובחרת ונעצרים. המעצר מסתיים בעסקת טיעון שבמסגרתה הקטין מודה במקצת כדי לחסוך לעצמו זמן כלא ולמשפחתו כסף, כי כפלסטיני הסיכוי שישיג שחרור בערבות שואף לאפס גם כשמדובר בעבירה של יידוי אבנים. לכן הוא לא ינהל משפט כדי להוכיח את חפותו. המערכת מנצלת זאת היטב. התוצאה הפרטית היא רישום פלילי. ואילו התוצאה הכללית המצטברת היא אלפי ילדים ונערים פלסטינים בעלי עבר פלילי. לעומתם, הקטינים היהודים, עברייני ההתנתקות, זכו לחנינה גורפת לפני כשנה בעקבות חוק מיוחד שחוקקה עבורם הכנסת. כ-400 תיקים שנפתחו נסגרו והרישום הפלילי שלהם נמחק. מאז כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967, קטינים פלסטינים נשפטים בבתי משפט צבאיים. רק לאחרונה נחקק צו שהורה על הקמת בית משפט צבאי לנוער, וקבע הוראות חדשות הנוגעות להעמדה לדין של קטינים בבית המשפט הזה. זהו טיפול קוסמטי הממשיך למנוע מהם את אותן הגנות מיוחדות שילדי ישראל מקבלים, לרבות אלה המתגוררים בגדה המערבית. בשנת 1991 אישררה ישראל את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד לפיה, `ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל שמונה-עשרה.` הילד הפלסטיני הוא כנראה יצור על אנושי, אולי סופרמן, מפני שלפי התחיקה הביטחונית הישראלית הוא מגיע לבגרות כבר בגיל שש-עשרה. מדובר בהפרה של אמנה בינלאומית, בעוול מתמשך ובאפליה גזענית. ואכן, ביוני האחרון פנו האגודה לזכויות האזרח והארגון יש דין לפרקליט הצבאי הראשי בבקשה שיפעל לתיקון החוק. ביושבי כך באולמה של השופטת הצבאית שרון ריבלין-אחאי שמונתה לדון בתיקי הקטינים בבית המשפט הצבאי `עופר` בימי שני וחמישי, מציקה לי, בנוסף לכאב ולבושה, גם השאלה: מדוע הצבא החזק ביותר במזרח התיכון מתעסק בהיקף כזה ובדבקות כזאת בילדים ובנוער הפלסטינים? מדוע הוא משקיע בהם כל כך הרבה משאבים וחשיבה? מה יוצא לו מזה? התשובה שאני מסיקה מתוך הניסיון המצטבר של הקבוצה ברורה ועגומה מאוד. מבחינתי, מי שמטפל כך בדור הפלסטיני הצעיר פניו אינן להסדר מדיני. מדובר פה בצעד מתוכנן היטב המהווה נדבך במדיניות הישראלית הכללית ששמה לה למטרה להמשיך ולשלוט בפלסטינים בעתיד הנראה לעין. הפללת אלפי קטינים, והפיכת חלקם למשת`פים ומפלילים, מפוררות והורסות את הדור הבא. טיפול מקדים זה `צורב את התודעה` של הדור הצעיר ומכשיר אותו לקראת חיים בוגרים תחת כיבוש ולא לחיים של כבוד במדינה משלו. אני מניחה שמדיניות זו מנוהלת היטב בידי צוותים של מומחים ויועצים מתחומים שונים המסתייעים, מן הסתם, בספרות מקצועית עשירה עם מראי מקום וביבליוגרפיה. האם מישהי/ו מהבכירות/ים והמשכילות/ים שמוציאות/ים לפועל מדיניות עבריינית זו ת/ישבור אי-פעם שתיקה ?! הכותבת חברה בארגון מחסום ווטש ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד