קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

התנגדות ממינסק ועד פלסטין





התנגדות ממינסק ועד פלסטין

לאחרונה ביקרתי בתערוכה, `הסטת המבט: ציור ופמיניזם`, במוזיאון היהודי בניו יורק.

התרשמתי במיוחד מציור הקנבס של ננסי ספרו, המתאר את מאשה ברוסקינה, פרטיזנית קומוניסטית בת 17 - אחות מתנדבת ממנהיגות תנועת ההתנגדות במינסק - שנעצרה בידי השלטונות הגרמניים והוצאה להורג בתלייה בטקס פומבי. לפני הוצאתה להורג, היא הובלה בתהלוכה ברחובות העיר, ואולצה לשאת שלט שעליו נכתב `אני פרטיזנית ויריתי בחיילים גרמנים`. למרות העינויים שעברה, היא מעולם לא מסרה את פרטיהם של שאר חברי קבוצתה, וכשחבל התלייה נכרך סביב צווארה והשומרים ניסו לאלצה להביט בקהל, היא סירבה לעשות כן.

הייתי שקועה בקריאה ובהתבוננות בעבודה זו כאשר חדשות הבוקר ההוא הבזיקו. הספינה היהודית לעזה יורטה בידי כוחות ישראליים, אך לא לפני שהמפליגים בה השמיעו את קולם ברמה, בנוסף למפליגים בספינות הרבות הנוספות שכבר ניסו לתרום את חלקם לתנועה לשבירת המצור על עזה.
סיפורה של מאשה ברוסקינה נגע לליבי עד מאד, והציב בפניי אתגר: לחשוב על החיים שאנו חיים פעם אחת בלבד, ולחשוב על האופן שבו אנו חיים אותם. בגיל 17, מאשה בחרה להתנגד לעוול בכל מחיר. את חייה היא קיפחה באופן טרגי, אך את יושרתה לא איבדה מעולם.
קראתי את סיפור חייה של מאשה ברוסקינה והדבר גרם לי לחשוב באופן מעמיק יותר על ההתנגדות. מחשבותיי חוזרות אל החדשות בדבר הספינה היהודית. אני קוראת תגר על עצמי ביחס למחויבותי שלי.
אני תוהה כיצד הייתה נוהגת האישה היהודיה הצעירה הזו, פעילה שמסורה לצדק בלהט רב, אילו הייתה בין החיים כיום. אני חושבת על כך בהקשר של פעולותיה האחרונות של ממשלת ישראל – לדוגמה, המצור המתמשך על עזה, שבועת הנאמנות, וייהוד מזרח ירושלים.
אני מדמיינת את מאשה ברוסקינה משתתפת באחת או יותר מפעולות ההתנגדות, שמהדהדות ברחבי פלסטין ומחוצה לה, מגיבה לפעולות כאלה או אחרות של ממשלת ישראל ודורשת צדק לעם הפלסטיני – התנועה העולמית לחרם, מניעת השקעות וסנקציות (BDS) שלכינונה קראה החברה האזרחית הפלסטינית; הספינה היהודית ומשטי הספינות מכל רחבי העולם; ההתארגנות בשטח נגד החומה ונגד הכיבוש; ההתנגדות התרבותית באמצעות תיאטרון ומוסיקה וקולנוע; ופעילויות הסולידריות המתמשכות בקרב קהילות בכל רחבי העולם.
מאשה ברוסקינה חדרה לעמקי נשמתי. אומץ הלב שלה, יושרתה. ייתכן שהדבר קרה גם בזכות העובדה שבעת התנגדותה לפאשיזם, היא הייתה בגילה של בתי שגדֵלה לנגד עיניי עם מחויבות עמוקה לבקש את הצדק ולרודפו.
כמי ששואבת השראה מאותם חלקי ההיסטוריה היהודית שבהם היה מי שלא הסכים לשאת את העוול, ברצוני להמשיך ולקיים את זכרה של מאשה ברוסקינה ;לדידי זוהי דרך משמעותית אחת שבה אוכל אני, כיהודיה, לזכור את לוחמי החירות שלנו, ובד בבד עם זאת להתחייב שוב בעצמי לעמוד עם העם הפלסטיני במאבק למען כבוד ולמען צדק.
דונה נֵבֶל, פסיכולוגית קהילתית ומחנכת, פעילה זה שנים רבות בנושא ישראל-פלסטין.








O




N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.