קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר על מחסומים וגטאות - דברים שאמר יהושע סובול בארוע לציון יום זכויות האדם של מחסוםווטש דצמבר 2010‏ מדינה שאין לה גבול נאלצת להקים עשרות גבולות שבהם היא מקיפה כפרים וערים, שהפכו לגטאות. ישראל הקימה בשטחים הכבושים של הגדה המערבית עשרות גטאות, ובגטאות אין זכויות אדם. זאת למדנו מהקיום היהודי בגולה שהיה במידה רבה סיפור של חיים בגטאות. יהודים חיו במשך מאות שנים כמיעוט נסבל בקרב רוב עויין, שהקיף את מקומות ישובם ומגוריהם בחומות, הפך אותם לגטאות, וקבע חוקים ונהלים קשוחים ונוקשים לכל בקשת יציאה מן הגטו. כך היה הגטו למרחב מגורים מופרד מסביבתו על ידי חומה פיזית או וירטואלית. בחומת הגטו נקבע שער שמחבר את הגטו עם העולם החיצוני. לכל שער יש מישמר-השער, וכל היוצא מן הגטו (וכל הנכנס לגטו ) עובר בדיקה. המציאות הזאת היתה כל כך מוכרת וידועה ליהודים עד שהיא הפכה ככל הנראה לטבע מוטבע. את השיטה הזאת ואת המערכת הזאת העתקנו לכאן כשחילקנו ופיצלנו את שטחי הגדה המערבית לעשרות גטאות ובדרכים שבין הגטאות הצבנו שערים - שהם המחסומים - ובהם מישמר שער. כנראה שהגטואיזציה של הגדה ושל רצועת עזה הינה השלכה של המיבנה הגטואי של הנפש הקולקטיבית היהודית-ישראלית. הגטואיזציה שנכפתה על מיליוני הפלשתינאים החיים תחת כיבוש ישראלי פעפעה גם לתוך החברה הישראלית. כך נוצרו בישראל גטאות של חרדים, גטאות של עובדים זרים, גטאות של מתנחלים, גטאות של עוני, גטאות של אתיופים, גטאות של ערבים ישראלים וגטאות של יהודים שאינם משכירים דירות לערבים, ואלה מצידם תופסים גם את תל-אביב כמין גטו שקוראים לו `הבועה התל אביבית`. מיכתב הרבנים שעליו חתומים 39 רבנים בישראל הוא עדות לגטואיזציה הנפשית של אותה יהדות שהרבנים האלה מייצגים אותה. המיכתב הזה מעיד על כך שאותם רבנים רדופים על ידי סינדרום הגטו. הם לא מסוגלים לחיות כבני אדם חופשיים עם בני אדם חופשיים אחרים. הם מסוגלים לסבול את הקיום של עצמם ושל אחרים רק כשהם מייצרים גטאות מתבדלים של יהודים שזר לא ייכנס אליהם, וכשהם מנסים לסגור בגטאות את אזרחיה הערבים של ישראל. אחרי שישים ושתיים שנות עצמאות ישראל מוצאת עצמה יותר ויותר במצב של מין גטו ענק שמחולק ומפוצל להרבה גטאות אתניים ואחרים שמופרדים אלה מאלה אם בחומות ובגדרות, אם במוסכמות בלתי כתובות שלפעמים הן יותר מוצקות מחומות של אבן. כזו היא ההדרה של מהנדסים ואקדמאים ערבים מגזרות שלמות במרחב התעסוקה הישראלי. כך נוצרת גטואיזציה תעסוקתית חמורה לא פחות מהגטואיזציה בתחום המגורים. החברה הישראלית כולה הופכת למרחב מבותר במחסומים שגורמים פוליטיים ותיאולוגיים גזעניים מקימים לנו כאן חדשות לבקרים. הגטואיזציה של החברה והמחסומים המשובצים בתוכה שהפכו לסטרוקטורה דומיננטית הם האיום המסוכן ביותר על הדמוקרטיה הישראלית ועל עצם הקיום במדינת ישראל. התקפת הרבנים על הדמוקרטיה הישראלית מצד אחד ואוזלת ידה של הממשלה ורשויות אכיפת החוק להגיב על ההתקפה הזאת באמצעות מערכת החוק והמישפט מעידים על כך שהרפובליקה הישראלית הדמוקרטית התנוונה והיא מתקרבת לקיצה. ככל הנראה אין מנוס מהנחת יסודות חדשים לרפובליקה ישראלית חדשה, אם מותר לשאול מונח מההסטוריה של צרפת. יש לגאול את ישראל מהשתלטות המנטליות והסטרוקטורות הגלותיות על חייה. יש לחזור ולברוא מחדש את ישראל הישראלית המשוחררת ממנטליות גלותית ומסטרוקטורות הקיום הגטואי. במילים אחרות: יש לפרק את כל חומות הגטאות החוצים את החברה הישראלית, ולהסיר את כל המחסומים התוחמים את גבולות הגטאות האלה. יש ליצור פלאטפורמה פוליטית שתציע לכל אזרחי ישראל בלי הבדל דת ולאום להצטרף למאבק למען פירוק הגטאות ושיחרורה של ישראל מהגטואיזציה כלפי חוץ וכלפי פנים שמאיימת על עתידה. כי הקיום הגטואי הוא קיום זמני. חיי גטו אינם חיים. זה איננו קיום לבני אדם. הגטו הוא מרחב מחניק שמצמצם את הקיום למינימום ומנוון את החיים בו. כל מי שיכול נמלט מהטו במוקדם או במאוחר. אם מדינת ישראל תמשיך להתנוון בכיוון של יתר גטואיזציה, כל אדם חדור שאיפה לחירות ולזכויות אדם ינוס מהמקום הזה כדי להציל את נפשו ואת נפש ילדיו ממחנק ומניוון רוחני ומוסרי. שיחרורה של ישראל מקללת הגטואיזציה שירדה עליה חיונית להמשך קיומה ולעתידה. ד-ה קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו