22.12.10
עיתון `הארץ`, שבדרך כלל מתעקש על המסורת העיתונאית להציב מדי בוקר בראש עמוד השער כותרת ראשית עובדתית, חורג הבוקר ממנהגו. `השנאה מתפשטת`, נכתב בראש שער `הארץ` ביטוי מופשט מאין כמותו. בהמשך הכותרת הראשית מורידים עורכי העיתון את הקוראים אל קרקע המציאות: `הפגנות ותקיפת מיעוטים`.
אילן ליאור וניר חסון מדווחים כי `גל הפגנות השנאה בישראל מתרחב`. על-פי דיווחם, `מאות הפגינו אתמול בשוק התקווה בדרום תל-אביב נגד המסתננים האפריקאים שמתגוררים בשכונותיהם [...] כשבועיים לאחר שעשרות רבנים בישראל קראו לא להשכיר דירות לערבים, ויממה לאחר שכ-150 מתושבי בת-ים הפגינו נגד הגירת ערבים לעירם ונגד נישואי תערובת. במקביל התירה אתמול המשטרה לפרסם כי עצרה כנופיית נערים בחשד שתקפה בחודשים האחרונים עוברי אורח בעלי חזות ערבית במרכז ירושלים`.
תצלום גדול יחסית [עופר וקנין] מודפס בראש השער, לצד סיכום הביניים של השנאה המשגשגת. בתצלום נראים מפגינים רבים, אחד מהם נושא שלט `יהודים בואו ננצח! בנות ישראל לעם ישראל, המטה למען בת-ים יהודית`. כיתוב התצלום קורא: `מפגינים אתמול בשכונת התקווה בדרום תל אביב נגד מסתננים מאפריקה. נשאו את אותם השלטים מההפגנה שנערכה אתמול בבת-ים נגד ערבים`. ב`הארץ`, אם כן, שלט בודד מודגש במיוחד ומסייע להשוואת ההפגנה נגד ערבים להפגנה נגד מהגרי העבודה והפליטים. עיתונים אחרים נוקטים הבוקר עמדה אחרת, אבל על כך בהמשך.
כל הכפולה הפותחת של `הארץ` מוקדשת לדיווחים על התגברות השנאה בחברה בישראל. אילן ליאור, כתב העיתון בגוש דן, מדווח מההפגנה בשוק התקווה. הוא מציין כי `בהפגנה השתתפו גם כמה עשרות פעילי ימין קיצוני שאינם תושבי העיר`, ומקשר בינה ובין ההפגנה האנטי-ערבית בעיר בת-ים ובינה לבין הלחצים לגירוש זרים מערים אחרות.
ליאור נותן פתחון פה הן למפגינים נטולי שם מן השורה (``כל יום בארבע וחצי אני סוגרת את עצמי בבית`, אמרה תושבת שכונת שפירא. `כל מלחמות ישראל לא פחדנו. היום אני מפחדת בבית שלי``), הן למפגינים בכירים בעלי שם פרטי ומשפחה (`מיכאל ארבוב, רב בית-כנסת וראש כולל בשכונת שפירא בעיר, קרא לגרש את המסתננים ואמר כי `כולנו כאן לצעוק את זעקת מדינת ישראל. נמאס לנו, סבלנו מספיק``), והן למהגרי עבודה ופליטים בעלי שם פרטי בלבד (`פייסל, פליט מסודאן, המתגורר בשכונת התקווה זה שנה וחצי, אמר כי המחאה איננה מדאיגה אותו. [...] מרי, עובדת זרה מניגריה, המתגוררת בישראל 11 שנה, הופתעה מהפגנת התושבים. `אף פעם לא היו לי בעיות`, אמרה`).
עוד בכפולת העמודים הפותחת של `הארץ`, דיווח מאת גילי כהן על תנועה לסילוק חרדים מהיישוב רמות-השבים ושתי ידיעות המוקדשות לחבורת הצעירים שתקפה ערבים בירושלים. ניר חסון ויאיר אטינגר מדווחים כך: `כנופיית נערים פעלה בחודשים האחרונים במרכז ירושלים ותקפה עוברי אורח בעלי חזות ערבית. [...] החשודים התאגדו ככנופיה והשתמשו בקטינה בת 14 כדי לפתות את הקורבנות. על-פי החשד, הקטינה נהגה לפנות לערבים והציעה להם לעשן איתה סיגריה או לטייל עימה. לאחר מכן היתה מובילה אותם למקומות שבהם המתינו התוקפים – חצר בית-הספר הניסויי, כיכר החתולות או גן העצמאות. משהגיעו למקום היו הצעירים מסתערים על הקורבן באבנים, בקבוקים ואף בגז מדמיע [...] במשטרה העריכו אתמול כי מדובר בהתארגנות שאינה קשורה לארגוני ימין. [...] אמו של אחד החשודים אמרה בבית-המשפט כי `הם ילדים טובים מבתים טובים, ומה שעושים למשפחות זה פשוט עוול`.
בידיעה נפרדת מביא ניר חסון מעדויות נפגעי החבורה. ענאן יגמור, תושב סילואן בן 21, מספר: `פתאום אני רואה שיש שניים מאחורי ועוד שמונה מקדימה. [...] ניסיתי לברוח, ואחד שם לי רגל ונפלתי, ואז כולם עלו עלי והתחילו להרביץ. ניסיתי להגיד להם שאני ישראלי, אז הם צעקו, `איפה התעודה?`. לא מצאתי את התעודה והם צעקו, `ערבי, ערבי`, ואחד התיז גז מדמיע בפרצוף שלי`. ג`וואד יגמור, אביו של המותקף, מצוטט כאומר: `יש דין ויש דיין [...] אני שמח שתפסו אותם`.
עיתון `הארץ` נוקט קו מערכתי ברור בכותרתו הראשית ובכפולת העמודים הפותחת של קונטרס החדשות: נגד שנאת האחר, ועוד יותר מכך נגד ההשלכות האלימות של השנאה. במגמה זו משתלבת בראש שער העיתון פסקה ממאמר שכתב עורכו לשעבר, גרשום שוקן, לפני כחצי יובל: `כדי להבטיח את התהוותה של אומה ישראלית, שתכלול את כל הקבוצות האתניות במדינה, יש להפיל את המחיצות בין הקבוצות, וזה כולל גם את הסייגים על נישואים בין בני קבוצות שונות. לעם ריבוני החייב להגיע לדו-קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו, איסור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה`. המאמר המלא מתפרסם בחלק ב` של העיתון, במלאות עשרים שנה למות המחבר.
המדיינים באים, המדיינים באים
גם במערכת `ידיעות אחרונות` הוחלט להקדיש את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת לסלידה מזרים, אך הדגשים בעיתון זה שונים. `למה אצלנו?`, שואלת הכותרת הראשית. השואל אינו העיתון עצמו, התוהה כיצד דווקא במדינת העם היהודי, שנרדף ודוכא והושמד על עצם היותו אחר, מתעורר גל של שנאה כלפי האחר. השואל הוא המפגין, השונא את האחר, או במונחי `ידיעות אחרונות` – הסולד ממנו והקורבן של קרבתו.
`לא רוצים חרדים, לא רוצים ערבים, לא רוצים מסתננים, ולא רוצים נכים: בערים רבות ברחבי הארץ לא מעוניינים לקלוט `אוכלוסייה שתפגע במרקם הקיים של היישוב``, נכתב בכותרת המשנה של העיתון, ומדבקה צהובה מכריזה על `בדיקת `ידיעות אחרונות``. דוד רגב מסביר בכפולה הפותחת כי `תופעת הדיירים המתנגדים לכניסת מפגרים, זרים, חרדים וקבוצות מיעוט אחרות לשכונות שלהם אינה חדשה ואינה ייחודית לישראל [...] המומחים קוראים לתופעה `נימבי` (ראשי תיבות באנגלית `לא בחצר האחורית שלי`). התופעה מתעוררת כאשר נכנסים אל השכונה שאוכלוסייתה משתייכת למגזר מסוים גורמים זרים, כמו עובדים זרים, ערבים, חרדים או בעלי מוגבלויות, והם מתחילים להביע התנגדות`.
מיהו אותו `מגזר מסוים`? על-פי ארבע הידיעות הקטנות שבתחתית הכפולה הפותחת של העיתון, ארבע הידיעות שמהוות את `בדיקת `ידיעות אחרונות``, מדובר ביהודים חילונים: איתן גליקמן מדווח על המחאה האנטי-חרדית ביישוב רמות-השבים, מאיר תורג`מן מדווח על ההפגנה האנטי-ערבית בבת-ים, דוד רגב מדווח על מאבקים נגד מעונות למוגבלים ואוטיסטים וראובן וייס מדווח על הפגנה שנערכה אתמול בשוק התקווה. העיתון נוקט עמדה מטושטשת: ביקורת כלפי הסלידה מן האחר במרבית המקרים, סימפטיה לסלידה מן האחר במקרה של תושבי דרום תל-אביב והמסתננים.
הידיעה של וייס על ההפגנה בשוק התקווה נפתחת במשפט `זאת לא גזענות, זאת מלחמת הישרדות`, שמצוטט מתוך שלט שהונף בהפגנה. וייס מדווח כי `זאת היתה הפגנה של כעס, מצוקה וחוסר אונים`, ומציין כי `המפגינים היו עסוקים בעיקר בחשש שידביקו להם תווית של גזענים`. בדומה לדיווח ב`הארץ`, וייס מצטט כמה מלים מפי מהגר עבודה, `באבא ג`ו, עובד זר מגאנה`, שאומר לו: `אני גר כאן שלוש שנים ואני לא מרגיש עוינות מצד התושבים`. בשונה מהדיווח ב`הארץ`, בדיווח של וייס לא מוזכרים כלל פעילי הימין ואין השוואה ישירה בין הפגנה זו להפגנה האנטי-ערבית בבת-ים. מובן שתצלום שלט שנצפה בשתי ההפגנות אינו כלול בסיקור.
דיווח מאת יובל גורן ב`מעריב` על ההפגנה בשוק התקווה דווקא מדגיש את הקשר בין מצוקת התושבים ובין תקוותם שפעילי ימין יוכלו לסייע להם לשמור על קהילתם נקייה מזרים. בדיווח, התופס את כל עמ` 8 בעיתון (ללא אזכור על השער), מציין גורן כי `בכל העת הסתובבו בין הבמה לבין הקהל חבורת פעילי הימין, בהם ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, אשר רבים מתושבי השכונה רואים בהם כיחידים שעשויים לסייע להם להרחיק את המסתננים מהאזור. מרזל ובן-ארי [ח`כ מיכאל בן-ארי] הגיעו לכנס של תושבי השכונות שהתקיים לפני מספר ימים כהכנה להפגנה שהתקיימה אמש, במהלכו חיזקו פעילי הימין את התושבים במאבקם, ובן-ארי אף השווה את כניסת מבקשי המקלט לישראל ל`פלישת המדיינים לישראל בתקופת שופטים``.
מעורבות זו, כאמור, נעדרת לחלוטין מהדיווח ב`ידיעות אחרונות`. יתר על כן, רשימה מאת יאיר לפיד, שחלקה מודפס על שער העיתון, יוצאת נגד הטענה כי ההפגנה בשוק התקווה נובעת ממניעים גזעניים. `נסו לעצום עיניים ולתאר לעצמכם שהמסתננים היו בלונדינים`, כותב לפיד. `עשרות אלפי בלונדינים מנורבגיה שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי [...] בלי ביטוח בריאות, בלי הבטחת הכנסה, בלי שום זכות אזרחית [...] אילו המסתננים היו בלונדינים, איש לא היה מאשים את תושבי דרום תל-אביב בגזענות, ויכולנו לקיים דיון אמיתי בכך שהם מעלים בעיה אמיתית`.
לפיד, שכנראה אינו מסוגל לדמיין גזענות על בסיס סולם צבעים שונה מזה שהיה מקובל ברייך השלישי, היה מתנגד בולט למחאת תושבים ביישובים שונים על הכוונה להקים באזור מגוריהם מעון לסובלים מפיגור ואוטיזם, ואף השווה בין התנגדות זו לבין מדיניות טוהר הגזע של הנאצים.
בכל זאת הוא מבין ללבם של המפגינים בשוק התקווה ומפנה אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל. `מי שטען אתמול שההפגנות הן גזעניות הוא צדקן, וגרוע מזה, הוא מחפש לעצמו פתרונות קלים`, כותב לפיד. `העניים אינם אלה שאמורים לטפל בבעיות הרווחה במדינת ישראל, העניים אינם אמורים לטפל בבעיות השיטור, העניים אינם אמורים לטפל בדיור לעניים-יותר, והעניים אינם אמורים – ואינם יכולים – לטפל במסתננים. קשה להם מספיק גם ככה`.
אין זה ההבדל היחיד בין המסגור של `ידיעות אחרונות` להפגנה ובין המסגור של `הארץ`. הידיעה הקצרה ביותר מבין הארבע המרכיבות את `בדיקת `ידיעות אחרונות`` היא זו שמוקדשת להפגנה האנטי-ערבית שהתקיימה שלשום בבת-ים, אירוע שממנו התעלם אתמול העיתון לחלוטין.
נעדר מהכפולה הפותחת של `ידיעות אחרונות` הבוקר דיווח על חבורת הנערים מירושלים ששמה לעצמה למטרה להכות ערבים. הרחק בעומק העיתון, בעמ` 18, מדווח ירון דורון על חשדות המשטרה כלפי חבורה זו. הכותרת, `נערת הפיתוי והלינץ` בערבים`, שמה דגש קודם כל על הפן הארוטי, רק אחר-כך על הפן הגזעני.
מסגור דומה מאפיין את הדיווח של `מעריב`, המקדיש לאירוע ידיעה [יוסי אלי] בעמודים 16–17, תחת הכותרת `נערת הפיתוי`. אגב, גם `מעריב` התעלם אתמול לחלוטין מההפגנה האנטי-ערבית בבת-ים, וכיוון שגם היום אינו מפרסם ידיעה בעניין, הוא נותר העיתון היחיד מבין שלושת הטבלואידים המרכזיים שקוראיו יכולים להצטדק ולומר: `לא ידענו`.
ד-ה |
