קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר לא יהודית, ציונית אורלי נוי לא יהודית, ציונית 30 December 2010 מכתב הרבנים, מכתב הרבניות, והציבור הנאור בארץ חרד לדמוקרטיה הישראלית. מי שהשלה את עצמו כי למדינת ישראל יש סיכוי כלשהו להיות דמוקרטית בהגדירה את עצמה כמדינה יהודית, אכן נתון בימים אלה במבוכה קשה. ואולם ההשחתה המוחלטת עליה מלמדות מגמות אלה איננה דווקא של הדמוקרטיה המדומיינת שלנו, אלא של היהדות עצמה. למעשה, יש לא מעט צביעות בזעזוע מקיר לקיר ממכתבי הרבנים והרבניות, שכן בהבניה הציונית של היהדות-הישראלית, רבנים אלה ממלאים בדיוק את המוטל עליהם. במובן מסוים, הציונות כוננה כאן לא רק מדינת-לאום יהודית חדשה, אלא גם דת-לאום חדשה שלא רק שאין לה דבר עם היהדות, אלא שהיא מנוגדת למהותה במאה ושמונים מעלות. נכון שקשה לדבר על יהדות מונוליתית אחת, ליהדות תמיד היו פנים רבות וקולות רבים נשמעו בה. אבל בעיני, אם אפשר לדבר על איזשהו `די.אנ.איי` יהודי, הרי שזה אותו `מוסר הנביאים` אשר רוחו אמורה לרחף, למרבה האירוניה, מעל מגילת העצמאות. זה שבבסיסו אוחז בסלידה רוויית חשדנות כלפי כוח, שררה, מלוכה. והנה באה הציונות והטילה על היהדות להיות לא רק עילת הקיום של הממלכתיות החדשה, אלא גם שומרת הסף שלה, ולהגדיר מי בפנים ומי בחוץ. משום כך צבועה לא פחות היתה הסתייגותם של אנשי הציונות הדתית מנימת `ההתמרדות` שהיתה במכתב הרבנים וקריאת התיגר שהוא מהווה כלפי השלטון הריבוני: אם הדת היא ההצדקה ותשתית המוסרית של המדינה היהודית, אזי מעמדם של כוהני הדת משתווה, אם לא עולה, על זה של נבחרי הציבור `הממלכתיים`. ככל שהם מתקיימים, דיונים ביקורתיים אודות הציונות נוטים להתמקד בעוולותיה כלפי העם הפלסטיני ובמחיר שמשלמת הדמוקרטיה הישראלית. אבל למרבה הצער דיונים אלה כמעט ולא נוגעים בעניין ההשחתה המוחלטת שעברה בישראל היהדות, עד לכדי יצירת דת חדשה, יהודית-ציונית, מוטציה אלימה, כוחנית ומסתגרת שצמחה בדמותה של המדינה היהודית. O N קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו