קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

יונתן פולק: מישהו מבין למה שלחו אותי לכלא?
מאת חן קוטס-בר
NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/200/395.html?hp=1&loc=4&tmp=3370
15.1.2011

ביום שלישי בשעה תשע בבוקר נכנס יונתן פולק, אנרכיסט, מפגין סדרתי ורכז תקשורת של ה`התנגדות העממית`, לשלושה חודשי מאסר בכלא חרמון. הוא השתתף ברכיבה על אופניים נגד המצור על עזה לפני כשנתיים, והורשע בעברה של התקהלות אסורה שהפעילה עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו ממשפט קודם, על כך שהפגין נגד גדר ההפרדה.

בכניסה לכלא, מלווה באמו תמי ובאביו, השחקן יוסי פולק, אמר יונתן שהוא מרגיש נרדף. מבין כל המפגינים, הוא היחיד שנעצר. `רודפים אותי. אף אחד לא ממש מבין למה אני הולך לכלא`, הוא אומר. `זה פוליטי. אני משלם מחיר שאף אחד לא צריך לשלם, אבל אני לא מתחרט. אם זה המחיר שצריך לשלם במדינת ישראל על הבעת דעה, על חופש הביטוי, אז אני עושה את זה בגאווה. אני נכנס לכלא בשמחה, וכנראה שזאת לא תהיה הפעם האחרונה`.

יום קודם, ערכו בבית משפחת פולק ארוחת פרידה לבן. זאת לא הפעם הראשונה שפולק נכנס לכלא. פעמיים נאסר בעקבות פעילותו. פעם אחת ישב בכלא חודש, ופעם אחרת חמישה ימים. ההורים תומכים בו, אמר השבוע, אבל הם גם מפחדים ודואגים. `אחרי כל כך הרבה שנים של פעילות`, הוא אומר, `הם מקבלים את מי שאני. אני אנרכיסט. אני רוצה להיות עם אלה שנאבקים לשחרור, ולא עם אלה שנאבקים על כוח ושליטה.

`אני לא ציוני`, הוא מעיד על עצמו. `אני לא חושב שיכול להיות גוף שמבוסס על זהות דתית. לא מכיר איך אפשר ליישב את האוקסימורון הזה של`יהודית` ו` דמוקרטית`. המצב כרגע הוא שיש דמוקרטיה ליהודים. זה`דמוקרטית` ליהודים, ו` יהודית` לערבים. אין עוד מדינה שבה זהות דתית היא הקריטריון היחיד לאזרחות. זה גזעני.

`השיח הגזעני בישראל הולך ומתגבר. ישראל היא היום מדינה שיש בה יותר ויותר חוקים גזעניים. החירויות להתנגד לכיבוש או לגזענות הולכות וקטנות. יש תפיסה הולכת וגדלה שכל מי שמביע ביקורת על מדיניות הממשלה או על הפעולות שלה, הוא בוגד. זה מתחיל עם כל הליברמנים למיניהם, וזה ממשיך לרחוב. ישראל נמצאת היום בהידרדרות במדרון, של מעבר לגזענות וצמצום החירויות הדמוקרטיות, אפילו של יהודים. למה המקרה שלי מעניין? כי זה מראה שזה מגיע אפילו ליהודים מהסוג שלי. מהרקע שלי, שיודעים להתבטא, אשכנזים.

`יש העלמה של פלסטינים מהרחוב הישראלי. מבחינת רוב הישראלים, הפלסטינים לא באמת קיימים. הם לא קיימים בשיח הפוליטי, אלא בתור ה`אויב`, שהוא משהו כמעט דמוני. יש דם אדום של יהודים, ודם פחות אדום של לא יהודים. גם השיח של השמאל פה הוא מרודד. אפילו אני, את השיח שלי, צריך לרדד. כי אין פה שמאל באמת. גם המתנחלים כבר לא ימין. ההפך. היום הם מרכז השיח הפוליטי בישראל. ה`כהניסטים` הרבה יותר קרובים למרכז, לחיק המיינסטרים הפוליטי, ממה שהיו לפני שנתיים-שלוש`.

הפגנה בגיל חודשיים

פולק (28) נולד וגדל בתל אביב. אמא שלו הייתה פעם אנרכיסטית בעצמה. אחרי שהתחתנה עם אביו, התמתנה. יונתן פולק מתאר משפחה שמאלנית יחסית, `אבל לא אקטיביסטית`, כך הוא אומר. ההפגנה הראשונה שהלך אליה הייתה נגד הטבח בסברה ושתילה, כשהיה בן חודשיים. ההפגנה הראשונה שהוא גם זוכר הייתה כשהיה כבר בן חמש או שש, בתקופת האינתיפאדה הראשונה. `אני זוכר אישה עם ביקיני מנומר שחטפה לי מהיד שלט`, הוא משחזר, `קרעה אותו וצרחה עלינו. אני זוכר גם שהמשטרה הכניסה סוסים לתוך ההפגנה`.

הוא צמחוני מגיל שבע. בתחילת גיל העשרה התעסק בזכויות בעלי חיים. היה חבר ב`אנונימוס`. ככה , הוא אומר, נחשף לאנרכיזם. גם היום הוא טבעוני, אבל יש לו פחות זמן לעסוק בנושא. בעיניו כל הדברים האלה, מאבק למען זכויות החלש, קשורים יחד.

כשהיה בן 14 נעצר בפעם הראשונה, על המרדה, אחרי שחילק כרוזים נגד יום העצמאות בכיכר רבין. `אז כבר ידעתי לשמור על זכות
השתיקה`, הוא אומר. `כשהשוטרים אמרו לי שאלה שנעצרו איתי מפלילים אותי, ידעתי שעובדים עליי`.

הוא עזב את בית הספר בגיל 16, `כי שעמם לי`, הוא מסביר. במקום זה לימד את עצמו עיצוב גרפי. לצבא לא התגייס. נסע להולנד, והתחבר שם לקבוצה אנרכיסטית שחיה בסקוואטים )בתים נטושים(. ` כבר עזבתי את בית הספר, כבר היה לי תיק במשטרה`, הוא אומר. `אמרתי שאין שום סיכוי שאתגייס, ושאני גם לא מתכוון לעשות שום מבחנים. אמרו לי`טוב`. שוחררתי על`עודף כוח אדם``.

בשנים האחרונות הוא עוסק בעיקר בפעילות פוליטית. מפגין. לפעמים שתי הפגנות ביום. בצד הפלסטיני. פעם אפילו נפצע במהלך אחת ההפגנות, כשנפגע מרסיס של רימון גז צה`ל. התעקש להתפנות דווקא באמבולנס של הסהר האדום. טובי חבריו פלסטינים. על דלת חדרו, בדירתו ביפו, פוסטר עם תמונה של עבדאללה אבו רחמה, רכז הוועדה העממית נגד הגדר בבילעין, שיושב עכשיו בכלא, במדי אסיר ישראליים.

גרסת הפלסטינים

את רוב זמנו הוא משקיע במה שהוא מכנה המאבק הפלסטיני. הוא שהפיץ, למשל, את גרסת הפלסטינים לסיפור מותה של ג`וואהר אבו רחמה, בראשית החודש. `מול דובר צה`ל, שכל מה שיש לו זה שמועות ומחשבות`, הוא אומר, `לנו יש גרסה שמגובה במסמכים`.

`באופן כללי, אנרכיזם מתחבר עם חירות`, הוא מסביר. `כשניצבים מול שלילה כל כך ברורה של חירות, מול צדדים כל כך לא שווים, כשבעיניי באופן ברור אחד הוא השליט והשני הוא הנשלט, אז ברור לאן הסימפתיה שלי הולכת. לא פעם סחבתי את גופות חבריי הפלסטינים על הגב, אחרי שנהרגו בעימותים עם צה`ל. אומרים שמצב זכויות האדם בעזה יותר גרוע. בעיניי זה לא רלוונטי. יכול להיות. האמירה הזאת לא אומרת שום דבר, חוץ מאשר`אנחנו אמנם לא בסדר, אבל שם יותר גרוע``.

`אני חושב שהעיסוק האובססיבי של מדינת ישראל ברמת זכויות האדם של הפלסטינים בעזה ובגדה נועד לשמש אך ורק כתירוץ`, אומר פולק, `לא לעסוק במה שקורה פה, ובדיכוי שעושה ישראל. זה ניסיון להזיז את הדיון ממה שאנחנו עושים לפלסטינים, למה שקורה שם. יכול להיות שרמת זכויות האדם שם מתחת לכל ביקורת. זה עדיין לא מנקה את ישראל מהאחריות למה שהיא עושה. זה בדיוק כמו השיח על שדרות. הרי אף אחד במדינה פה לא יורק על שדרות. שדרות לא מעניינת כאן אף אחד. עשרות שנים היא הייתה אחת הערים הכי עניות ואף אחד אפילו לא דיבר עליה. במקביל, הולכים וכולאים את עזה יותר ויותר.

`ההתנתקות והוצאת ההתנחלויות הייתה רק דרך לשינוי אסטרטגיה. השליטה הישראלית בעזה רק מתהדקת. הפעם הראשונה ששדרות עלתה לתודעה הציבורית הישראלית, הייתה כשאפשר היה לעשות בה שימוש ציני. מנצלים את תושבי שדרות. מנצלים את האומללות שלהם לצורכי תעמולה של מדינת ישראל. כל קסאם שנופל על שדרות זאת הזדמנות לעשות יחסי ציבור למדינה. הבעיה של שדרות זה שהיא שדרות, ושמי שנמצא בה לא אשכנזי`.

יכולתי לגור גם ברמאללה

מה הפתרון? אני לא פוליטיקאי ולא מדינאי, ולא מתיימר לנסח פתרונות סופיים. אין שום פתרון מיידי. כרגע נכון לשנות את מאזן הכוחות, כך שניתן יהיה בכלל לנהל דיון על פתרון. ישראל והחברה הישראלית עכשיו לא חייבות לנהל שום דיון אמיתי עם מי שסביבם. בגלל זה גם לא רלוונטי לעסוק בשאלה אם יהיו שתי מדינות או שלוש או חמש. מה שרלוונטי זה מה יהיה, אילו זכויות ואיזה חיים יהיו לאנשים שיהיו כאן.

`ישראל לא הייתה מעורבת אף פעם בניסיון לשנות את המציאות. גם בזמן הסכמי אוסלו. מספר המתנחלים באותה תקופה רק הכפיל את עצמו. וזה היה בתקופת השמאל. אי אפשר שפלסטינים יהיו בתוך מכלאות. הם יצורים חיים. אי אפשר להמשיך לשלוט עליהם ולצפות לשקט`.

מה גבולות הכיבוש שלך?

`אין דבר כזה. גם המילה `כיבוש`, היא מילה מסורסת. זאת מילה שמשתמשים בה כי נוח. השאלה האמיתית היא של אפליה וגזענות ודיכוי. זה קיים גם בתוך ישראל`.

זכות השיבה?

`אני בעד. בדיוק כמו שלהרבה ישראלים יש זכות לחזור למדינות המוצא שלהם`.

לא למדינות ערב.

`נכון, וזה לא צריך להיות ככה. ישראלים צריכים להיות יכולים לחזור גם לסוריה ולוב`.

אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שלא רוצים אותנו כאן.

`לא רוצים אותנו ככובשים וכגוף קולוניאליסטי. אני אישית יכולתי לגור גם ברמאללה, בלי שתהיה עם זה בעיה`.

לא מתחרט

`אין ספק שהרקע שלי מאפשר לי להיות איפה שאני`, הוא אומר. `ברור שאני יכול להרשות לעצמי את זה. אבל זה גם פועל יוצא של החיים שבחרתי. אני לא מעוניין במשפחה, לא מעוניין לצאת לבתי קפה, יכול לחיות על מעט מאוד כסף. זה קשור לבחירות שעשיתי לגבי החיים שלי`.

פעם אמר שצריך למחוק את ישראל מהמפה. היום הוא זהיר. `אני לא חושב שהזהות הלאומית שלי חזקה`, הוא אומר. `מבחינת הזכויות אני ישראלי, אבל זו יותר שאלה של עובדה, מאשר של זהות`.

לגבי האפשרות לשיח עם הימין הישראלי, אומר פולק `להיפגש בשביל מה? לשכנע? לדון בתובנות מדיניות? מי זה בכלל הימין? אני חושב שבשביל לנהל שיחה צריך בסיס משותף. לא נראה לי שדווקא אני האדם המתאים ביותר לנהל שיחה אם איתמר בן גביר, או אפילו עם ציפי לבני. לא נראה לי שזה יהיה דיון פורה`.

מה לעניין גלעד שליט?

`זה עצוב שאדם כלוא ללא זכויות. שבויי מלחמה זה דבר מאוד עצוב. לישראל יש כרגע 6,000 כאלה בערך`.

עם קצת יותר זכויות.

`עם קצת הרבה יותר כוח. גלעד שליט נמצא בתנאים איומים, אבל הכרטיס לשחרור שלו נמצא בידי ישראל. ברגע שמדינת ישראל תחליט, המחיר ידוע. גם המחיר לשיפור התנאים שלו נמצא בידי ישראל. בתור אנרכיסט אני מתנגד לבתי כלא באופן מוחלט, אבל זה ברור שאם גלעד שליט יהיה בתנאים אחרים, ישראל תשחרר אותו בכוח, אז זאת קצת התחכמות לדבר על התנאים שבהם הוא נמצא. נכון שהתנאים של האסירים הפלסטינים יותר טובים משלו, אבל הם הרבה פחות טובים מהתנאים שיהיו לי בכלא`.

ביום שני ארז את התיק לכלא. לקח בגדים וספרים. ז`אן ז`אנה, איבן קלימה, `שדים` של דוסטויבסקי, אנתולוגיה של נאדין גורדימור. בכלא, אמר, הוא מתכוון בעיקר לקרוא. בעוד כמה שבועות תתכנס ועדת השליש בעניינו. הסיכוי שישוחרר קטן. `ירצו שאביע חרטה`, הוא אומר. `ואני לא מתחרט לרגע על מה שעשיתי`.

יכ

גלוי נאות: מחקתי מן הטכסט שלוש שורות של הבלים שנוספו כדי להרחיק את הכותבת (או את העורך) מן האמת שבשאר הכתבה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב