קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

"מוות לערבים-לא בבית ספרנו
רם כהן
Ynet
20.1.11
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4016215,00.html

`מוות לערבים` איננה אמירה עליה אחראית מערכת החינוך. כל עצומה לשר החינוך למגר את התופעה משולה לדרישה ממנהל בית חולים שיקטין את מספר החולים הפונים אליו לטיפול.

קריאות לפגיעה בערבים, הנשמעות מפיהם של תלמידים במערכת החינוך הישראלית, לא צריכות להפתיע איש, אם מסתכלים בעיניים פקוחות אל המציאות והאווירה האלימה
בה מתנהלים חיינו, במרחב החיים שבין מלחמה לבין מבצע ובתקופה הרעה שביניהן. האויב הוא תמיד הערבי, בין שהוא חף מפשע או חמוש - דמו זול ומותר.

המשכה של תפיסה זו בכנופיות של פורעי חוק יהודים, המשתוללות בכוח זרועם האלימה והנהנות מהבלגה בלתי נסבלת של רשויות החוק. הן גובות `תג מחיר` בעבור אכיפת חוק בבתיהם שבהתנחלויות ובמאחזים הלא חוקיים. הם מכלים את זעמם ותסכולם בשכניהם הערבים וברכושם הדל. במעשים אלה ובאחרים הם מדרדרים את מדינת ישראל אל עמדה מוסרית שיודעת לאחרונה תקופת שפל קשה.



תושביה הערבים של הארץ נתפסים כסרח עודף של החברה האזרחית בישראל, הם מסומנים כאויבים וכנגדם מבקשת הכנסת לחוקק את חוק הנאמנות וחוק האזרחות. היחס אליהם הוא כאל מי שמתגוררים על תנאי בארץ לידתם. ועוד, בממשלת ישראל יש המציעים להעביר אותם אל הרשות הפלסטינית במסגרת תיקוני גבול, ובמקומם להכניס את אחינו היהודים הגרים בלב הגדה המערבית. את האחד מקרבים ואת האחר מגרשים. אין אזרחים שווים - זהו המסר.



לא רק תלמידים
האווירה הציבורית היום לא מאפשרת לפתח כל שיח פתוח אודות החזון הנדרש למדינת ישראל. ארגוני זכויות האדם והאזרח, המבקשים לפתח סדר יום ושיח אזרחי, חווים את דבריו של רבן גמליאל שמביא את דברי רבי יהושע בסיום מסכת סוטה: `מיום שחרב בית המקדש אין יום שקללתו פחותה מחבריו`. הדמוקרטיה הישראלית בצניחה חופשית ופרצופם של תלמידי בתי הספר כפרצופה של החברה. `מוות לערבים` איננה רק אמירתם של בני נוער.

אחריותם של מחנכי ישראל ומנהלי בתי הספר היא בהידרשותם להציב רף גבוה של מוסר וערך לכבוד האדם ולחירותו. ככל שרף ההגנה


המוסרית יהיה גבוה יותר - קריאות כגון `מוות לערבים` וגם `מוות לשמאלנים` לא יתקבלו בשתיקה על ידי הקהילה הסובבת ובוודאי שלא בתוך בתי הספר.



בחירתם של המורים והמנהלים, שלא להקים קול צעקה אל מול הכיבוש הישראלי הנמשך זה כמעט 44 שנים, היא אמירה פוליטית. מי שמחריש אל המציאות האיומה ביחסה של מדינת ישראל לאזרחים הפלסטינים מבית ומחוץ מחנך את ילדיו, כי מדינה יכולה בכוח עליונותה הצבאית ומנגנון הדיכוי שבידה להמשיך בדריסת רוח האדם. השנאה והזלזול בחייו ובכבודו של הפלסטיני מעבר לקו הירוק מועתקים גם אל האזרח הערבי שבארץ. הגזענות לא יודעת גבולות, וגם זאת מפרי בואשיה הרעים של השתיקה.




רם כהן, מנהל תיכון עירוני א` לאמנויות, תל אביב יפו


תגיות: גזענות | חינוך

רה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.