קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

דחה בג"צ על הסף שתי עתירות שהגישו משרדים שלטוניים של הרשות הפלסטינית
האגודה לזכויות האזרח
Dan Yakir
23.2.11
http://elyon1.court.gov.il/files/10/040/011/w04/10011040.w04.htm



ביום 23.2.11 דחה בג`צ על הסף שתי עתירות שהגישו משרדים שלטוניים של הרשות הפלסטינית. האחת היתה עתירה של משרד האסירים הפלסטינים ןמשרד החינוך הפלסטיני לקיום בחינות הבגרות לאסירים פלסטינים. השופט דנציגר:
מדברי בא כוח העותרים במהלך הדיון שהתקיים משתמע כי העותרים מגישים את עתירתם כעתירה ציבורית על יסוד הכרת בית משפט זה בזכות העמידה של `עותרים ציבוריים`. אכן, זכות העמידה של עותרים ציבוריים הורחבה עד מאוד [ראו: בג`ץ 962/07 לירן נ` היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 1.4.2007), פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין לירן); בג`ץ 4736/03 אלון חברת הדלק לישראל בע`מ נ` שר התעשיה והמסחר (לא פורסם, 15.6.2008), פסקה 23 והאסמכתאות הנזכרות שם; בג`ץ 6972/07 לקסר נ` שר האוצר (לא פורסם, 22.3.2009), פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין לקסר)]. יחד עם זאת, אין לומר כי זו הרחבה ללא גבולות. כך למשל, מקום בו קיים נפגע ישיר מפעולה שלטונית, והוא עצמו אינו פונה לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי [ראו: עניין לירן, פסקה 14; עניין לקסר, פסקה 24 והאסמכתאות הנזכרות שם; בג`ץ 6492/08 עמותת ש.ע.ל מפעלים חינוכיים נ` מפקד כוחות צה`ל בגדה המערבית (לא פורסם, 14.1.2010), פסקה 5]. ואולם, יתכנו מקרים בהם בית משפט זה יידרש לעתירה המוגשת על ידי עותר ציבורי גם מקום בו לא קיים נפגע ישיר שפנה לבית המשפט, למשל כאשר המדובר בעתירה שהסוגיה המועלית בה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה וקשורה בגרעינה ליסודות המשטר הדמוקרטי ולזכויות אדם [ראו: עניין לקסר, פסקה 24; עניין לירן, פסקה 15].

אין חולקין כי הנפגעים הישירים מהחלטת נציב שירות בתי הסוהר שלא לאשר את קיומן של הבחינות הינם אותם אסירים, תושבי הרשות הפלסטינית, המבקשים להיבחן בבחינות הבגרות של משרד החינוך של הרשות הפלסטינית. ואולם, אסירים כאמור לא עתרו לבית משפט זה לקבלת סעד בעניין ואף לא צורפו כעותרים במסגרת העתירה שלפנינו. לפיכך, אף אם נניח לצורך דיון זה בלבד כי לעותרים זכות עמידה כעותרים ציבוריים לפני בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק וכי יש מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה המוגשת על ידי הרשות הפלסטינית או מי מגופיה - ונדגיש שוב כי הכרעה בסוגיות אלה איננה נדרשת במקרה שלפנינו - הרי שנוכח אי פנייתם של הנפגעים הישירים לבית משפט זה בהשגה על החלטת נציב שירות בתי הסוהר שלא לאפשר להם להיבחן בבחינת הבגרות, אין מקום להידרש לעתירה שלפנינו ויש לדחותה על הסף. יצויין כי אף אם היו פונים אסירים כאמור בעתירה לבית משפט זה, יש להניח כי עתירתם זו הייתה נדחית מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות של עתירת אסיר [סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל`ב-1971, וראו למשל: בג`ץ 4531/09 ברגותי נ` שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 16.6.2010) (להלן: עניין ברגותי); כן השוו: רע`ב 5898/10 מג`אדבה נ` שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.11.2010), פסקאות י-כו (להלן: עניין מג`אדבה)]. הידרשות לעתירה תיצור איפוא מסלול `עוקף` להליך של עתירת אסיר, ואת זאת אין לאפשר. נדגיש כי הדעה המקובלת הינה כי אף אם עתירת אסיר מעלה שאלות עקרוניות באשר לזכויות החוקתיות של האסיר המקום להעלותן על דרך הכלל תהיה על דרך של עתירת אסיר [ראו: עניין ברגותי הנ`ל; והשוו לדעתו של השופט א` רובינשטיין בהחלטתו בעניין מג`אדבה, פסקה כ].

http://elyon1.court.gov.il/files/10/030/011/w03/10011030.w03.htm

השנייה היתה עתירה של משרד האסירים הפלסטינים בדרישה לקבל מידע על האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל ועל המתקן בו הם כלואים. השופט דנציגר:
3. דין העתירה להידחות. כפי שמציינים המשיבים, יחסי הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל מוסדרים בשורה של הסכמים בינלאומיים שנכרתו ביניהן. למעשה, מכוחו של הסכם הביניים בין מדינת ישראל לבין ארגון אש`ף מיום 28.9.1995 הוקמה הרשות הפלסטינית ובמסגרת הסכם זה והסכמים שנכרתו בין הצדדים מאוחר יותר הוסכם מהן סמכויות הרשות הפלסטינית ומהן התחייבויות מדינת ישראל כלפי הרשות הפלסטינית. במסגרת העתירה דנן (ובניגוד לבג`ץ 1103/10 אשר הוגש אף הוא על ידי גורמי הרשות הפלסטינית), טענות העותרים נובעות ממעמדם שלהם כמספקי שירותים לתושבי הרשות הפלסטינית ולא מובאות לפנינו במסגרת `עתירה ציבורית` בשם אסירים ועצירים תושבי הרשות הפלסטינית אשר אינטרס או זכות שלהם נפגעו. העותרים טוענים כי מעמדם, אשר מכוחו מספקים הם שירותים שונים לאסירים ועצירים כאמור, מחייב כי לא תעשה אבחנה ביניהם לבין אגודות ציבוריות לגביהן הוסכם, במסגרת הליך קודם (בג`ץ 6757/95 חירבאוי נ` מפקד כוחות צה`ל באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 11.2.1996) (להלן: עניין חירבאוי)], כי ימסרו פרטים אודות אסירים ועצירים כאמור על פי בקשתן בכתב.

מבלי להכריע בשאלת מעמדה של הרשות הפלסטינית והשלכות מעמד זה על זכות העמידה של גורמי הרשות הפלסטינית לפני בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיבים שלא להכיר במעמד העותרים לעניין העברת המידע המבוקש בגדר העתירה. העותרים אינם מצביעים על הסכמה של מדינת ישראל, במסגרת ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, להכיר ברשות הפלסטינית או במי מגופיה כגורם המייצג את האסירים והעצורים תושבי הרשות הפלסטינית. יוער כי אף אם היו מצביעים על הסכמה כאמור, הרי שדומה כי ניתן היה לטעון שההחלטה האם להעביר את המידע מצויה במישור המדיני ושלפיכך אין מקום להתערבות בית משפט זה בה, שכן היא אינה נמנית על אותם המקרים החריגים בהם יתערב בית משפט בהחלטה במישור המדיני [לעניין זה ראו בהרחבה: בג`ץ 1169/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ` ראש הממשלה, ח`כ אהוד אולמרט (לא פורסם, 15.6.2009), וכן ראו למשל: בג`ץ 9290/99 מ.מ.ט מטה מותקפי הטרור נ` ממשלת ישראל, פ`ד נד(1)8 (2000)]. בהעדר הכרה כאמור במעמד העותרים, לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים שלא להעביר את המידע לעותרים. אין בשירותים שמספקים העותרים, בהעדר הסכמה במישור המדיני על מעמד העותרים כמספקי שירותים, כגון שירותי ייצוג משפטי, לעצירים ולאסירים תושבי הרשות הפלסטינית, כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת המשיבים שלא להעביר להם את המידע.

4. למעלה מן הצורך, יצויין כי דומה שטענות העותרים, המתבססות על מעמדם ועל השירותים הניתנים על ידם, כחלק מן הרשות הפלסטינית, נוגעות למישור המדיני ונראה כי אין מקומן להישמע לפני בית משפט זה. יש להדגיש בהקשר זה את שהעותרים ביקשו להצניע: העותרים אינם ארגון בלתי ממשלתי לשמירה על זכויות אדם או זכויות אסירים. העותרים מהווים חלק מן הרשות הפלסטינית ואין הם יכולים לבסס עתירה, המתבססת על אינטרס שלהם או פגיעה בהם, בהתעלם מן העובדה כי מערכת היחסים של הרשות הפלסטינית עם מדינת ישראל מוסדרת בהסכמים מדיניים שנכרתו ביניהן וליצור חיץ, יש מאין, בינם לבין הרשות הפלסטינית במטרה להתגבר על מכשול זה.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

עצומה: שחררו את אמל נחלה, נער פלסטיני החולה במחלה קשה, וכלוא מזה שנה במעצר מנהלי ללא משפט‎‎
לגנות או לא לגנות, זאת השאלה
בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית