קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

זכרונות אבודים מאיתמר - הרוצח הראשון שיצא מאיתמר היה גור האמל
זכרונות אבודים מאיתמר « לא למות טיפש
http://idanlandau.com/2011/03/14/lost-memories-from-itamar/


זכרונות אבודים מאיתמר
התנחלויות, מכונת התעמולה

הרוצח הראשון שיצא מאיתמר היה גור האמל. באחד הימים באוקטובר 1998 יצא האמל מן היישוב לכיוון מאחז גבעות עולם. על דרכו נקרה פלסטיני קשיש בן 68, אחמד סולימן זולמוט מן הכפר בית פוריק. האמל, מסיבה לא ברורה, רוצץ את גולגלתו של הקשיש באבן. האמל נשפט למאסר עולם ואת ימיו בבית הכלא הוא מעביר בפיתוח שיטות ייחודיות ל`התחזקות` רוחנית.

הרוצח השני יצא מאיתמר ב-17 לאוקטובר, 2000, לגרש פלסטינים מבית פוריק שעסקו במסיק זיתים במטע שלהם הסמוך לכביש לאיתמר. יחד עם חברו, הוא ירה ופצע שלושה גברים. פאריד נסאסרה, שפינה את אחד הפצועים על חמור, התכוון לפנות פצוע שני, כשכדור פגע בו בחזה, ואז עוד אחד בירך. הוא מת מאיבוד דם בדרך לבית החולים, לאחר שעוכב במחסום צה`ל. שני מתנחלים מאיתמר, גד טנא וירון דגני, נעצרו בחשד לירי, אך שוחררו לאחר 5 ימים `מחוסר ראיות`.

הרוצח השלישי יצא מאיתמר באוקטובר 2002, שוב כחלק ממסורת גירוש המוסקים הפלסטיניים. קבוצה של מתנחלים מאיתמר ומגדעונים הגיעו למטע כק`מ וחצי מדרום לאיתמר והחלו לירות לעבר המוסקים. שני פלסטינים נפצעו, ואז הגיעו קרובי משפחתם מכפר עקרבה. הרוצח האלמוני כיוון וירה שוב, הפעם כדור קטלני, לעבר האני בני מניה, בן 24. הוא מת מאיבוד דם. ככל הידוע לא בוצעו שום מעצרים, הצבא לא הטיל עוצר על איתמר ולא בדק רכבי מתנחלים במחסומים. הרוצח עודנו מסתובב חופשי.

הרוצח הרביעי יצא מאיתמר בספטמבר 2004 (כמו חצבים, הרוצחים של איתמר תמיד יוצאים בסתיו). יהושע אליצור יצא במכוניתו מאיתמר לכיוון אלון מורה. מולו נסע סאאל ג`בארה בטרנזיט. אליצור ירד ממכוניתו מחזיק אם-16 טעון והורה לג`בארה לעצור בצד הכביש. משלא עצר, כיוון את הרובה אל חלון הנהג וירה בו. יהושע טען להגנה עצמית, אך המשטרה דחתה את גרסתו; נוסעים בטרנזיט גם העידו שהוא החליף כמה מלים עם ג`בארה לפני שירה בו. אליצור הורשע בהריגה, אך לא הגיע לשלב הטיעונים לעונש שלו והוכרז עבריין נמלט. כל הנסיונות של `בצלם` לברר עם הפרקליטות האם נעשה נסיון רציני לאתר אותו או לבקש את הסגרתו נענו בהתחמקות.

עד כאן מה שנהוג לקרוא אצלנו `הסתה של השמאל`, ובשפה עניינית יותר ניתן לכנות `תזכורת של עובדות לא נעימות שהתקשורת משכיחה`.

האם העובדות האלה צריכות לשנות משהו בתגובה שלנו לטבח שנעשה במשפחת פוגל בסוף השבוע? לא. הטבח מחריד. האם הרוצחים מאיתמר מצדיקים את הרצח של משפחת פוגל? לא, רצח לא מצדיק רצח. שום דבר לא מצדיק רצח. האם ניתן להסביר את הטבח במשפחת פוגל ללא הרקע של הרציחות שיצאו מאיתמר? גם לא.

שני ההסברים שרווחו בימים האחרונים לטבח היו (א) `ההסתה`, בחינוך הפלסטיני או ב`סמול` היהודי, (ב) השתייכותם של הרוצחים לזן שונה לגמרי של יצורים, אולי `חיות אדם`, כלשון הכותרת הראשית של `ידיעות אחרונות`.

מי יודע, אולי ההסברים האלה נכונים. איך אפשר לדעת? בוא נתחיל ההפך. איך אי אפשר לדעת? אי אפשר לדעת איזה הסבר טוב יותר אם מתעלמים באופן גורף ועקשני מכל העובדות הידועות לנו על אתר הטבח עצמו – התנחלות איתמר. ממה נפשך: הסברים שנתלים בגורמים שאינם קשורים כלל וכלל להתנחלות מעניקים למה שאירע בסוף השבוע צביון מיתי, על-מקומי ועל-זמני. הסברים כאלה, גם אם יש בהם גרעין של אמת, לא יכולים לבוא במקום עיון קונקרטי בנסיבות המאד מסויימות של הרוצחים והנרצחים.

ולפני שנגלוש לדיונים מתודולוגיים מרתקים בדבר הכוח ההסברי של תיאוריות מתחרות, נשאל שאלה פשוטה: האם העובדה שאיתמר הוציאה מקרבה ארבעה רוצחי פלסטינים – ומתוכם שלושה שעדיין מסתובבים חופשיים – לחלוטין לא רלבנטית לפיגוע שנעשה בה בסוף השבוע? שהרי לא מדובר בפיגוע הראשון שמכוון כלפיי ההתנחלות הזאת. היו עוד. ובכל זאת – שתיקה גורפת אופפת את כל הצד המכוער הזה של המשוואה. הפיגוע מוצג כאירוע שנחת משום מקום, ממש כמו צונאמי יפני, על ראשיהם של המתנחלים באיתמר. עוד פוגרום בשרשרת אינסופית של מעשי נבלה של הגויים נגד היהודים, מימי קדם ועד ימינו. העובדה שהציבור הישראלי לא מודע לצד השני של המשוואה, או אולי מודע ומדחיק, או אולי סתם מכחיש – לא משפיעה על המשוואה עצמה. ספק אם יש ילד פלסטיני בכפרים הסובבים את איתמר שאינו יודע בדיוק מה הם מעלליהם של תושבי ההתנחלות.

אני אדגיש שוב (אף כי אין טעם, ברור מראש שהדברים יסולפו) שאין כאן בכלל שאלה מוסרית ביחס לאירועים עצמם. הטבח במשפחת פוגל הוא מעשה טרור מחריד ומבצעיו ראויים למאסר עולם. השאלה היא – מכל המלל התעמולתי שנשפך בנושא – מה בכלל רלבנטי להבנת האירועים?

טענה ראשונה: מאד רלבנטי שמאיתמר (ומן המאחזים הקיצוניים שסובבים אותה) יצאו רוצחי פלסטינים.

טענה שניה: מאד רלבנטי שאיתמר היא מוקד של קנאות יהודית אלימה, הממרר את חיי הכפרים הסובבים אותו כבר יותר מ-20 שנה. הנה דגימה קטנה:

70 מתנחלים מאיתמר תקפו באבנים פלסטינים מכפר עוורתא שמסקו זיתים.

מתנחלים מאיתמר תקפו פלסטינים ופעילי שלום שמסקו זיתים ופצעו חמישה.

מתנחלים מאיתמר שפכו שקי זיתים שפלסטינים מסקו.

מתנחלים מאיתמר שרפו מאות עצי זית ששייכים לכפר עווארתה.

הורתה של איתמר בחטא. כמעט כל השטח הבנוי בהתנחלות הוא בניה בלתי חוקית גם על פי הדין הישראלי. יותר מכך, איתמר השתלטה על 5,000 דונם של אדמות פרטיות (מתוכן 3,000 דונם מעובדות ומשמשות למטעי זיתים), השייכות לתושבי כפר עווארתה, באמצעות גידורן בניגוד לחוק. אני מסתכן בניחוש: הרוצחים השתייכו למשפחה שפרנסתה נגזלה בידי ההתנחלות.

מבצעי הטבח במשפחת פוגל היו אנשים עיוורים משנאה. הם לא ראו בני אדם מולם, לא תינוקות וילדים, אלא רק נציגים של הרוע עלי אדמות. אלה לא חיות אדם; אלה אנשים רגילים שהייאוש והשנאה הקהו אצלם כל רגש כלפי האויב. הזעזוע מן האפשרות הזאת (להבדיל מהזעזוע מן הרצח עצמו) הוא תמוה: הלא אנשים כאלה נמצאים בינינו לרוב, ורבים מהם חובשים כיפה. כל סיור מקרי באתרי האינטרנט של הימין, כל עלעול מקרי בעלונים שמופצים בקרב ההתנחלויות, חושף שנאה יוקדת כלפי הערבים, עד כדי דה-הומניזציה טוטאלית.

השנאה המפעפעת הזאת, בשני הצדדים, היא לחם חוקנו; אם יש משהו מזעזע, זאת התגובה המתחסדת של הישראלים שפתאום `גילו` כמה שונאים אותם. יותר מכך: השנאה לא מעלה ולא מורידה את החומרה המוסרית של הטבח. כל רצח בדם קר של אזרחים חפים מפשע (ועוד במיטתם) הוא מעשה נוראי, בין אם כלי הרצח הוא סכין או רובה-סער צה`לי. ובאשר ל`כוונה` – אותה כוונה טהורה, שאמורה להבחין בין ה`טובים` ל`רעים` – נו, הכוונה הזאת כבר מזמן שווה כקליפת השום. ידיעה מראש של התוצאות הקטלניות, ביטול מראש של ערך החיים של האויב – שקולים לכוונת זדון.

ובכן, הנה הם, זה מול זה: הסבר ה`הסתה` מול ההסבר המטריאלי. ספרי חינוך מול גופות, קריאות של מואזינים מול אדמות גזולות. מה נכון יותר? עדיין חושבים שהסתה? אז רק לשם השלמת התמונה, נזכיר שבאיתמר יושב מסית מהולל בפני עצמו: תא`ל במיל` אביחי רונצקי, הרב הצבאי לשעבר; שבעודו בתפקיד, הפיץ בקרב חיילי צה`ל חוברות `רוח לחימה` שמטיפות להתאכזרות כלפי פלסטינים, שאינו מכיר ברסנים מוסריים החלים בעת מלחמה; שמתוקף תפקידו יזם `שבתות יהדות` לחיילי צה`ל, בין השאר במרכז המבקרים של עמותת הגזל והנישול אלע`ד בעיר דוד; שאפילו נגד הנצרות בכללותה מצא זמן להסית. כנגד המלעיזים, משתבח הרב רונצקי בהכנסת אורחים מופלגת: את הפושע הלאומני אהוד גדות, שירה ברועה פלסטיני ושיתק אותו בפלג הגוף התחתון, הוא מארח במעצר בית, שכן מדובר ב`איש תם וישר`, על פי עדות הרב.

האם ההסתה של הרב חשובה למעשי הרצח? לא, לא יותר מההסתה של הפלסטינים. זהו רק עיטור קוסמטי על מצחה המכוער של התנחלות לא חוקית, ביתם של פורעים ורוצחים, שעצם קיומה כרוך בפגיעה יומיומית באפשרות הקיום של אלפי פלסטינים בסביבתה. מדינת ישראל כמובן יודעת זאת, ועל כן החליטה, עוד באותו לילה, להקים עוד ועוד איתמרים כאלה ברחבי הגדה. וגם הם, והאדמות שיופקעו לטובתם, ועצי הזית שייכרתו, והפלסטינים שייפגעו או יירצחו, לא יהיו קשורים בשום אופן למשפחת פוגל הבאה בתור.


O


N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות