קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר הפיהרר ידע, ידע מצויין תומר לביא 16.03.11 ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן בארנסט פום ראט, מזכיר בשגרירות הגרמנית בפריז, ופצע אותו. מניעו של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר ובטעות פגע במזכירו של השגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו, שבו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין במסגרת גירוש זבונשין. הראשונה שבאקציות להגליית יהודי גרמניה. נסיון ההתנקשות עורר זעם עצום בחוגים נאציים וכבר למחרת בעיתוני המפלגה השתלחו ביהודים על המעשה. הדבר היה בהנחייתו של יוזף גבלס, שר התעמולה. שער העיתון האנטישמי הידוע לשמצה `דר שטירמר` שפורסם בבוקר שלאחר הרצח הציג בשערו תמונה של יהודי קריקטוריסטי מחזיק באקדח ומעל הכתובת `היהודי הרוצח`. הכותרת הראשית הייתה `האם אכן נפתרה הבעיה היהודית?` ומתחת, `פעולת התגובה הנדרשת נגד היהודים. המשימה ההיסטורית של העם הגרמני. המאבק עוד נמשך!`. באותו הלילה התחילה סדרה של פוגרומים ששיאה לאחר יומיים במה שלאחר מכן יכונה `ליל הבדולח`. שיא זה הגיע לאחר שמת פום ראט מפצעיו וסוף סוף ניתנה הסיבה המספקת להפוך את היהודי לאויב העם הגרמני מספר 1. בעוד העולם שמסביב לגרמניה הנאצית מגנה בחריפות את הפרעות, עסקה ממשלת גרמניה דווקא בנקיטה של פעולות עונשין שונות כנגד היהודים על הרצח. הרי מי הם שיטיפו להם מוסר? יש להם משימה על ידיהם. בליל שבת, ו` באדר ב` התשע`א, שבאופן מורבידי היא גם השבת בה אנו קוראים את פרשת ויקרא העוסקת בדיני קרבנות, נרצחו 5 מחברי משפחת פוגל, כנראה בידי חבר בזרוע הצבאית של הפת`ח. הם נשחטו בשיסופי סכין. ללא ספק פשע מתועב מאין כמותו. והנה זולג דם הטבוחים על מזבח הלאומנות ומיד יוצאים מן החורים כל אותם נקרופילים שרק חיכו להזדמנות והפכו משפחה של בני אדם בעלי רצונות, תקוות וחלומות, יהיו אשר יהיו, לבהמות טהורות בדרכן אל העולה. שוב התחיל הזמר הישן נושן של דמוניזציה והכללות. כאילו מתוך בדיחה היסטורית אומללה נשמעים קרקוריו של גלעד שרון, `אפשר לקחת את חיית הטרף הפלסטינית ולהרכיב לה מסכה, בדמות איזה דובר אנגלית שוטפת. אפשר להלביש לה חליפת שלושה חלקים ועניבת משי. אבל פעם בכמה זמן – כשנולד הירח, כשעורב מפריש לשלשת על ראשו של תן מיילל או כשהפיתה עם הזעתר לא עלתה יפה – או אז חשה החיה שזהו הלילה שלה, ומתוך אינסטינקט קדום היא יוצאת לשחר לטרפה`. ועל רקע תזמורת האירוניה ההיסטורית הזו, תוך פחות מיממה לאחר הרצח, התחילו הפוגרומים או בשמן המכובס להפליא, `פעולות תג מחיר`. דם הטבוחים הכשיר את המעשים כפי שהוא יכשיר את בניית השכונות בגדה. הפעולות הפעם, אם דיווחי המתנחלים אכן נכונים, זכו לסיוע על ידי חיילי צה`ל שהסבירו להם איך לעקוף את המחסומים שהם בעצמם שמו שם כדי שיוכלו להגיע לכפר עוורתא ולפרוע בו ואף איחלו להם הצלחה במאמצם לעשות עבורם את העבודה הטמאה האסורה על המשמשים בקודש. רוח התקופה מפחידה אותי, באמת ובתמים. אינני מדבר בלשון מליצה ואין זו מניפולציה רגשית. אני מפחד. לא רק מההשלכות שתהיה לרוח התקופה על חיי, אלא על מה שכולנו נהפוך להיות. על המפלצות שהופכים להיות בעצמם אלו שלא נשמרים כאשר הם נלחמים במפלצות. הנקמה משחיתה, היא משחררת לחופשי את החיה האמיתית הנמצאת בכל אחד מאיתנו, ממתינה ואורבת לרגע שבו נחדל לרגע להיות נבונים ונתמלא פחד ואז על רכב הנקמה היא תצא למסע לזלול את דם החפים מפשע. אכן, אין זאת כי רבת צררתונו אם לחיות טרף הפכתונו. הלכתי הערב מביתי אל תחנת האוטובוס ובעוברי על כיכר ציון ראיתי התקהלות סביב אדם שנאם בקול משולהב, בהתקרבי לקהל ראיתי שמדובר באיתמר בן גביר. הוא עמד שם והרצה על המשימה ההיסטורית של עם ישראל. הוא הסביר כמה זה ברור שאנו נמצאים במעמד גבוה יותר משל שאר אומות העולם ותכליתנו היא נעלה יותר. אמנם איננו עדיין בסכנה של שואה שנייה, אבל אסור לנו לעצור במשימה. אני, שתמיד חוננתי בפה גדול שהכניס אותי לצרות, צעקתי לעברו `כן! אתה הגזע העליון! הגזע העליון זה אתה!`. תוך שניות ספורות הותקפתי בקללות ובאיומים על ידי המקיפים אותו ונאלצתי לברוח. למזלי העדיפו להמשיך להקשיב לדברי הבלע מלהשיג להם נקמה. ישבתי באוטובוס והרצתי בראש את כל מה שכרגע התרחש ואז הכתה בי תובנה. הכעס שעוררתי לא היה כעס שמקורו בעלבון. מקורו היה בבהלה שאין אנו מסוגלים לעכל. אני מבחינתי לא צעקתי דברי גנאי. מבחינתי כל שעשיתי זה לחזור על דבריו של בן גביר. כשנאלצו הנלחמים במפלצות להתבונן במפלצת השוכנת בתוכם, הפחד אילץ אותם לפגוע בי, המחזיק מולם את המראה. אולי הגיע הזמן שנעמוד מול המראה המכוערת הזו ובמקום להאשים אותה בכיעורה ללמוד לשנות את פרצופו של כל אחד מאיתנו שהוא רק ביטוי של רוח התקופה שפרצופה האמיתי הולך ומתגלה במלוא זוועתו מיום ליום. את הפוגרומים בליל הקריסטל לא עשו חיילי הוורמאכט, אלא `מתנדבים` שפעלו לכאורה באופן עצמאי. ההנהגה הנאצית הצליחה לנתק את עצמה מהנעשה בשטח וליצור את הרושם שמדובר בהתפרעות של חוליגנים. הניתוק הזה נעשה בצורה כה אלגנטית עד כי אנשים בגרמניה נהגו לומר באותה התקופה `אילו רק היה הפיהרר יודע על כך`. עלינו להפנים היטב אנחנו את מה שלא השכילו להפנים אזרחי גרמניה של שנות ה30. הפיהרר ידע, ידע מצויין. ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד