רק לרגע אחד בשיחה איתו ניתן היה להרגיש את משקע החוויה שעבר. `ומה שלום הילדים?`, שאלתי, `נהדר. שמחים מאוד לראות את אבא שלהם`, ענה. `יצא להם לראות אותך מתישהו בזמן המאסר?`, התעניינתי, חצי יודע את התשובה. `לא ממש. חלקם פעם אחת, חלקם פעמיים. בעקרון אסרו עלי לקבל ביקורים`, אמר, חיוכו הקבוע נמוג לרגע, קולו הבטוח רועד מעט.
עבדאללה אבו-רחמה, אחד ממנהיגי המאבק העממי נגד הגדר בבלעין, נעצר שלוש פעמים לפני הפעם הזו, וכל פעם העביר כחודש בכלא לפני שחרורו. הפעם הועמד למשפט והורשע בארגון תהלוכות בלתי חוקיות וב`הסתה` ונשפט ל-16 חודשי מאסר (הכוונה להסתה להשתתפות בהפגנות. כתבתי על זה כאן
www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaafzn
זו הייתה תקופה ארוכה ולא פשוטה. תקופה בה המשיכו להיעצר פעילים בבלעין, ומצאו את עצמם מתאחדים ומבלים יחדיו לתקופות משתנות בכלא עופר, במקום בכפר. אבו-רחמה לא זכה כמעט בכלל לראות את אשתו וילדיו, והתנאים בכלא הקשו עליו (מכתב שכתב מהכלא לתומכיו לפני שנה תורגם לעברית והתפרסם כאן באתר
www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaacqf
). בכלא גם שמע על מותה של קרובת משפחתו, ג`וואהר אבו-רחמה, במהלך הפגנת ה-31 בדצמבר האחרון. וכל הזמן הזה המשיכה הגדר לעמוד, למרות שכבר לפני מעצרו של אבו-רחמה קבע בג`ץ שהתוואי הנוכחי שלה לא חוקי, ולמרות שבית הדין הבינלאומי בהאג קבע שאסור לישראל לחרוג בבניית הגדר אל תוך השטחים הפלסטינים. אף אחד מהאחראים לגזל הקרקע של בלעין לא בילה אפילו לילה אחד במעצר.
ביום שני נגמר הסיוט, ואבו-רחמה השתחרר מהכלא. הוא התקבל בכפר בחגיגות שמחה. אתמול (שישי) חזר להפגין בהפגנה השבועית, וחגג חגיגה שנייה עם חברים ישראלים שלא ראה זה זמן רב.
ההפגנה יצאה מפתח ביתו של אבו-רחמה, שמהווה כבר למעלה משש שנים מקום מפגש, תדרוכים והכנות להפגנות. חברים מהכפר ונציגים מכפרים נאבקים אחרים נשאו דברים קצרים, והצעדה לעבר הגדר החלה. תוך כדי הליכה דרך רחובות הכפר קראו המפגינים בעיקר סיסמאות למען אחדות לאומית פלסטינית ובגנות הפיצול בין פתח וחמאס והגדה והרצועה, כהמשך להפגנות שהתקיימו ביום שלישי בקריאה לשני השלטונות לאחד כוחות. בהשראת המהפכות בעולם הערבי, הדביקו הפעילים הוותיקים לצעירי הכפר את התואר `נוער ה-15 במרץ`.
לקראת ההגעה לתוואי הגדר התפצלה ההפגנה לשניים. קבוצה קטנה של צעירים פנתה באופן עצמאי לעבר חלק מהגדר שמאחוריו התכנסו חיילים בודדים, ובין הצדדים התחילה הרוטינה הקבועה של זריקות אבנים וירי גז וכדורי גומי. בינתיים, חלק הארי של ההפגנה צעד כרגיל לכיוון השער בגדר, שם חיכו רוב כוחות הצבא. המפגינים פרצו את השער בגדר הראשונה, וכשהם מתקדמים לעבר החיילים בידיים מורמות, הותקפו בגז מדמיע ובסילוני המים המצחינים של זרנוק הבואש. אבו-רחמה, שהיה ממובילי ההפגנה, היה גם בין האחרונים לברוח מהירי.
ההפגנה, על כל חלקיה, נמשכה עוד כשעה וחצי. בחלק מהזירות חלק מהזמן נמשכו זריקות אבנים, ובחלקים אחרים ניסו מפגינים להתארגן מחדש לצעדה לא אלימה לכיוון השער, אך אלה גם אלה נענו בגז, בואש וכדורי גומי. פעמיים חצו חיילים את הגדר והתחילו לרדוף אחרי מפגינים, ואז נסוגו. עוד לפני תחילת ההפגנה, שני פעילים ישראלים שהלכו לסיור ליד הגדר לבדם נעצרו על הפרת שטח צבאי סגור. עם סיום ההפגנה והתפזרות המפגינים והחיילים – שוחררו שניהם.
זה היה עוד יום של הפגנה בבלעין. עוד יום של מאבק, ודיכוי, וגדר לא חוקית, ומים שמסריחים כמו הכיבוש, ועמידה עיקשת של כפריים, וסולידריות וחברות חוצת לאומים. וזה היה יום של נצחון, עם שחרורו של עבדאללה אבו-רחמה, ועם בחירתו לשוב ולהפגין גם אחרי כל מה שעבר. כמו עבדאללה, גם הכפר כולו לא יפסיק במאבק עד שתיפול הגדר. ועד שתיפול, יגיעו עוד ועוד ישראלים שייראו מה נעשה בשמנו, ואיך אפשר אחרת, וישברו את ההפרדה הכפויה בין יהודים לערבים. ועד שתיפול, יגיעו עוד ועוד פעילים בינלאומיים, שיחזרו הביתה ויספרו לאנשים בארצותיהם איך נראה משטר הכיבוש הצבאי. והלחץ מבחוץ יצטבר, וחוסר הנחת מבפנים יגבר, וכן – הגדר עוד תיפול.
יכ
|
