קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

הצדק, היכן הוא ?
מחסום קלנדיה,
יום ראשון ה- 20 במרס 2011, משמרת אחה`צ.
משקיפות: רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת), אורחות: Zia and Delia מצרפת.

אמבוש משטרתי בכניסה לשטחי פלסטין שעסק בצייד עברייני תעבורה(חגורות בטיחות, כסאות תינוק...) לשם העשרת קופת המדינה, גרם להאטת התנועה שהזדחלה לאטה לאורך החומה.
אם סברנו שקשה היציאה משטחי פלסטין אל ירושלים רבתי, נוכחנו שגם הדרך ההפוכה אינה בהכרח קלה ומהירה.

בשל חוקי סגר חג הפורים רק מעטים הגיעו למחסום, אך לא ניכר קיצור בזמן ההמתנה.
החיילים ביצעו את עבודתם כבהליך איטי, בכל אחת מהעמדות הפתוחות נראו מספר לובשי מדים ובעוד האחד/אחת מתפעל את הבידוק, עמדו צפופים מעליו האחרים, ספק משקיפים ספק בוהים במעשיו.

זייה, שבשבת שבה מביקור ברמאללה, סיפרה שרק אחרי שלוש שעות של עמידה דחוסה בין מאות רבות של בני אדם שצבאו על הפתחים הגיעה לצדו האחר של המחסום. היא אמנם יכלה להימנע מחוסר הנוחות ואבוד זמן יקר ולעבור בחיזמה- מחסום שנועד לבעלי זכויות היתר בעיקר למתנחלים, אלא שבעמידה הצפופה בחברת חסרי הזכויות ראתה חברתנו מעשה של סולידאריות.

חצינו את המחסום בשני מסלולים מקבילים:
באחד, החיילת הצפונה מאחורי החלון המשוריין פערה את עיניה בתדהמה וקראה בבהלה:`היא יהודייה!... מה היא עושה פה?...`,
במסלול האחר, צוות של ארבעה חיילים גובש לכדי סיעור מוחות כאשר גלאי המתכות זיהה אקדח צעצוע, רכושו של ילד בן חמש בתיק אמו. התיק שהכיל את כלי המשחית הובל הלוך ושוב במסוע עד שראוהו כל החיילים. האם ובנה צוו לחלוץ נעליהם (אולי מחשש שבהם מצויה התחמושת לאקדח?) רק משנסתבר בעליל שאקדח הפלסטיק אינו איום קיומי למדינת ישראל והילד בעליו אינו פצצה מתקתקת, הורשו הילד ואמו להמשיך בדרכם.

בחור צעיר העובר לעתים מזומנות את המחסום סיפר שלפני כמה ימים, תוך כדי שרכבו וניירותיו נבדקו פנתה אליו חיילת (ט) ואמרה: `אתה רוצה שיתקעו לך מאחור?` הנהג, בשל סערת נפשו לא הבליג (כדרכם של שורדים), כעס וצעק את עלבונו לעבר המגדפת.
-`מה יש לך? אני צוחקת אתך...` השיבה ט.
את מחיר ניסיון השמירה על כבודו שילם הבחור לאחר יומיים כשב למקום וזוהה ע`י אחד מחבריה של ט. , החייל העליל עליו שהוא המקלל והמעליב, מנע ממנו להמשיך בנסיעה במשך למעלה משעה ושחרר אותו רק אחרי שבוצעה ברכבו בדיקת עומק חריגה. והאיש שסיפר את הדברים, מהיותו `קליינט` קבוע במקום, בקיא בהלכות בדיקה.
עכשיו אולי ילמד לקח וילמד לוותר על כבודו גם כשזה נרמס ברגל גסה, שהרי לפי חוקי הכיבוש הצדק לצד האוחז ברובה.

ד-ה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פנייה דחופה לשר הביטחון ולמתפ"ש: אפשרו כניסת ציוד מחשבים ותקשורת לרצועת עזה‎
תרחיש הבלהות שיצרה ישראל: קורונה ברצועת עזה
מנכ`לית ארגון זכויות האדם הישראלי `גישה`, תניה הרי, תנאם היום בפני מועצת הביטחון של האו`ם,