קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר המאבק נגד הנישול בנבי סאלח: שומרים על הסדר mysay חגי מטר 31.03.11 http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaanav בנבי סאלח, כפר קטן באזור רמאללה, מתרכז המאבק העממי בהתנגדות להשתלטות הבלתי חוקית של מתנחלים מחלמיש על מעיין ששימש את בני הכפרים הסמוכים במשך שנים לחקלאות וצרכים אחרים. לא מדובר במקרה יחיד: כתבה שפורסמה ב`הארץ` בנובמבר האחרון מצביעה על כך שמדובר במגמה של מתנחלים בכל רחבי הגדה, לתפוס בעלות על מעיינות פלסטיניים כאמצעי לחץ על האוכלוסייה הכפרית וככלי סיפוח. במה שנראה כפעולת תמיכה בהשתלטות, ובעקבות ההפגנות, הוכרז המעיין לאחרונה כאתר ארכיאולוגי, על בסיס ממצאים חסויים, והגישה אליו נמנעת כליל. לפי נתונים שמביאה עמירה הס, כ-155 מבין חמש מאות תושבי הכפר נפצעו במהלך ההפגנות, 64 נעצרו, ונזק נגרם ל-35 בתים, שבחלקם פרצה אש בשל ירי אמצעים לפיזור הפגנות לתוכם. פעילים שמתמידים להצטרף למחאת הכפריים מדווחים על דיכוי אלים במיוחד של ההפגנות, ובעיקר על נטייה חוזרת של הצבא להכנס ללב הכפר, להשתלט על בתים, ולירות לתוך בתים אחרים, גם אם לא קורה בהם שום דבר שקשור להפגנות. כל יום שישי מוכרז הכפר עצמו כשטח צבאי סגור, לא רק הקרקעות שסביבו כמקובל בכפרים מוחים אחרים, והפלישות הצבאיות נמשכות לרוב עד שעות הלילה. בנוסף, כפי שפורסם בערוץ 2 לאחרונה, הצבא יזם בחודשים האחרונים מבצע של `מרשם אוכלוסין ביומטרי` לכפר, שבמסגרתו עוברים חיילים בין הבתים בשעות הקטנות של הלילה, מוציאים אנשים ממיטותיהם, מצלמים אותם, ומרכיבים כך מאגר נתונים של כתובות, שמות ותמונות של כל התושבים. ביום חמישי האחרון נעצר אחד ממנהיגי הפעילות בכפר – באסם תמימי. פחות משבוע לפני כן ביקר תמימי בהפגנה השבועית בבלעין, שבמסגרתה חגגנו את שחרורו של עבדאללה אבו-רחמה, האסיר הפוליטי הוותיק של הכפר, ששוחרר מהכלא בתום 16 חודשים. רבים דיברו בהפגנה על כך שוודאי תמימי יהיה הבא על הכוונת של הצבא. אפילו הצלם שצילם את התמונה שכאן אמר בצחוק: `שתהיה תמונת ארכיון, בקרוב יצטרכו אותה לכתבות על באסם`. בראיון שנתן תמימי להס קצת לפני מעצרו, הבהיר מדוע הרצח באיתמר הוא ההפך המוחלט מהמאבק העממי בכפרים, ואמר גם את הדברים החשובים האלה: `מעצם הבחירה האסטרטגית שלנו בהתקוממות העממית כדרך להיאבק בכיבוש ששולט באדמתנו ובחיינו, במציאות שלנו ובעתיד שלנו - הצהרנו שאיננו פוגעים בחיי אדם. מעצם הפעילות שלנו, אנו מתנגדים לכל הריגה. לכן אין צורך לגנות כל מה שמלכתחילה אינו מייצג אותנו ומנוגד לחשיבתנו... אנחנו רוצים להציע לעמנו דוגמה ומופת של מאבק עממי. מתחילת המהפכה (הקמת פתח) והמאבק המזוין ביצענו טעויות מצטברות שהישראלים ניצלו נגדנו, על אף שהיו רק תגובת נגד לדיכוי הישראלי. אין לנו תשובה צבאית לישראל. ההיסטוריה מלמדת, שאם אי פעם היתה לנו הצלחה, ולו חלקית - זה בהתקוממויות עממיות: 1936 ו-1987. במאבק העממי אנחנו יכולים להוכיח לכל את העליונות המוסרית שלנו`. לאחר מעצרו התקיימה ביום שישי האחרון בכפר הפגנה נוספת. כפי שניתן לראות בסרטון ארוך שצולם במקום על ידי קרוב משפחתו של תמימי (לינק כאן למטה), הצבא לא מהסס להפעיל אלימות נגד המפגינים גם מבלי שתופעל אלימות כלפיו. כבר בדקה השנייה של הסרטון ניתן לראות את המפגינים צועדים, ואת הצבא שמגיע ומתחיל לירות כמויות גדולות של מטולי גז מדמיע ללא התרעה ומבלי שיותקף כלל. בהמשך ניתן לראות כמה מהמעצרים שנעשו בכפר באותו יום (שמונה ישראלים, שני פעילים בינלאומיים, שני פלסטינים), ואת רימוני הגז שנזרקים לתוך חצרות בתים. כבכל שבוע, ההפגנה והדיכוי שלה נמשכו מספר שעות. זהו רק עוד כפר. עוד מאבק עממי ומשותף. עוד דיכוי צבאי שלא מבחין בין טרור רצחני להתקוממות נגד גזל. עוד שבוע שעבר. וממשיכים. ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא עצומה: שחררו את אמל נחלה, נער פלסטיני החולה במחלה קשה, וכלוא מזה שנה במעצר מנהלי ללא משפט‎‎ לגנות או לא לגנות, זאת השאלה בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית