יום ראשון, 10.4.2011
במחסום קלנדיה, מחסום עטרה-ביר זיית, מחסום פתע על כביש 60
צופות : תמר פלישמן ודורית הרשקוביץ (מדווחת ומצלמת)
ממש לפני צאתי למחסום, נתקלתי בכותרת השער האחורי של מעריב מאותו יום: `מחסום יצירתי`. זה השם שניתן לכתבתו של אחיקם משה דוד, שהביאה את `חרוזי המפתח` שהמציא מפקד גדוד משטרה צבאית לפקודות על פיהם צריכים לנהוג חיילי המחסומים. החרוזים צוטטו בגדול : `גם אם אני מכיר אני לא מעביר`, `מחסום עם פקק מחסום שנבדק`, `כשהבגאז` לא נפתח יש בפנים שב`ח` וכדומה. עוד נכתב בכתבה, כי ההוכחה לכך שהחיילים `מקפידים להתיחס בצורה הטובה ביותר לאוכלוסיה הפלסטינית` היא ש`מספר התלונות שהוגש נגדם על ידי המקומיים הוא אפס`.
הבאתי את העיתון איתי למשמרת. (באתר האינטרנט של מעריב לא העלו את הכתבה לצערי). רציתי שגם תמר, שכבר 8 שנים צופה שבוע אחר שבוע בתלאות הפלסטינים במחסום קלנדיה, תשמח. אפס תלונות מהפלסטינים – איזו הוכחה נהדרת!
***
***
מחסום קלנדיה
הגענו למחסום בסביבות השעה 15:00, ולאחר שצפינו על מעבר כלי הרכב, הלכנו להגיד שלום לילדים: ילדי המחנה המוכרים בקבוק מים או מסטיק בשקל, עושים כמיטב יכולתם בנסיון לעזור לפרנסת המשפחות החיות על סף רעב.
בסביבות 15:30 פנינו אל מחסום הולכי הרגל.
מתוך 5 עמדות הבדיקה שהוקמו במעבר להולכי רגל, רק העמדות הממוספרות כעמדה 2 ועמדה 4 היו מאויישות, למרות שהתור בהם היה ארוך ואיטי. אני שהייתי בקלנדיה לא הרבה אך גם לא מעט, מעולם לא זכיתי לראות כאן יותר משלוש עמדות פעילות בבת אחת. בלי קשר לאורך התור, לזמן ההמתנה הארוך, או לדוחק שבחוץ – לא נפתחות עוד עמדות. והפלסטינים מחכים.
50 דקות על השעון, חמישים דקות המתנו כדי להגיע לראש התור. 50 דקות שבמהלכן נצרב באוזנינו קולו המתכתי של הרמקול שהחייל המכונס בכלוב הזכוכית שבכניסה למחסום – האחראי על פתיחת הקרוסלה הראשונה – החליט לבדוק את כשירותו, בקריאות צורמות של אחד שתיים שלוש, אחד שתיים שלוש, שוב ושוב.
50 דקות שבמהלכן צפנינו שוב ושוב באנשים שנגשים לשער מספר 5 - שער המעבר אל מפקדת התיאום והקישור שאמורה להיות זמינה לקבלת קהל עד השעה 16:00 - שער שנותר סגור כל העת.
עמדת האינטרקום שהותקנה בזמנו על השער נעקרה ממקומה, ואין למי לפנות. אין אדם, חייל, שוטר, או בעל תפקיד אחר שניתן לראות או לדבר איתו במחסום קלנדיה . כולם צפונים מאחורי חלונות אטומים, מלוכלכים וחוסמי קול. כל שנותר למי שצריך היה להגיע למת`ק, הוא לדחוס את פניו אל בין זרועות המתכת של הקרוסלה, לנסות לדחוק את עצמו אל בין הסורגים, כדי שאולי מישהו יראה, יבוא. אך אף אחד לא בא.
בשיחות עם הממתינים במחסום הסבירו לי, שעמדת השער הזו, אינה מאויישת אף פעם, אלא שהחיילים שמאיישים את עמדה מספר 4 – נגשים מידי פעם לחלון הצופה על שער עמדה זו. אך בדרך כלל, כבר מהשעה 15:00, הם לא ניגשים...
שוחחנו עם אשה צעירה שהתעניינה בתג שלנו. היא סיפרה כי היא פלסטינית ילידת ג`נין, שעזבה את הארץ לפני שנים ועברה לחיות באוסטרליה. לפני כחודשיים חלה אחד מאחיה, בן 40, במחלה קשה ומאז הוא מאושפז בבית החולים אל-מוקדס בירושלים. אף אחד מבני משפחתו לא קיבל אישור להיות איתו או לבקר אותו בבית החולים. כולם `מנועים` ממעבר. באין ברירה אחרת, נקראה היא בעלת הדרכון האוסטרלי, לשוב לארץ, כדי להיות לצידו. וכך, כבר שבועיים, יום יום היא עוברת את דרך הייסורים מג`נין לירושלים וחזרה.
***
`יש`ע זה פאן` הכריזה כותרת במעריב לפני כחצי שנה. `פינוקים מעבר לקו הירוק בספר חדש` – היתה כותרת המשנה. גם חדשות 2 שתפו פעולה עם קמפיין הפרסום של הספר, בו לדבריהם `מפורטים כל המקומות המזמינים ביהודה ושומרון. ויש גם אידיאולוגיה: הנורמאליות נועדה לשכנע שאין שום הבדל בין השומרון לגולן ובין יהודה לגליל`. פאן. פשוט פאן. כמה ציניות צריך כדי להמציא שם כזה?
***
עזבנו את מחסום קלנדיה בסביבות השעה 17:00 והמשכנו לכיוון שכם, לצפות במחסום עטרה-ביר זיית.
נסענו לאיטנו בכביש 60 כשאנו מתבוננות סביב. מה שבלט במיוחד, הוא נוכחותם של חיילים וכלי רכב צבאיים ליד כל מאחז והתנחלות, והגדרות הגבוהות וכבישי הטשטוש המקיפים את המרחבים שהמתנחלים לקחו לעצמם. זאת, בניגוד לכפרים הפלסטינים שהיו שם הרבה קודם, ועדיין מנסים לשרוד, ללא שומר, ללא הגנה, חשופים ומופקרים לכל התפרצות אכזרית של נאמני אידאולוגית ההרס והגירוש, הלועגת לכולנו כשהיא מכונה על ידי הפורעים `תג מחיר`. מזעזע לראות עד כמה קל לפורעים היהודים בגדה להתנכל, לאיים, להתעלל, להרוס ולפגוע בשכניהם, בכל פעם שנדמה להם כי הגיע הזמן לגבות את ה`מחיר`. פוגרומים הם חלק מההסטוריה האנושית. מזעזע לראות כמה קל לבצע אותם כשאתה מוגן מאחורי גדרות, מחזיק נשק, ובמיוחד – כשהחלש בו אתה מתעמר ופוגע, משולל כל אמצעי הגנה, ואינו מעניין אף אחד. העולם שותק.
***
מחסום עטרה- ביר זיית, פעיל ומאוייש, בניגוד לציפיות. במסגרת `ההקלות` במחסומים, ו`הסרת מחסומים` שבהם מתהדרת ישראל בפני אומות העולם, גם מחסום זה אמור היה שלא להתקיים יותר. אלא שמסתבר, שהמבנה נשאר, וחיילי הפילבוקס שלידו, מצווים מידי פעם, לרדת ולאייש את המחסום, אם כדי להראות נוכחות, או כדי לבדוק רישיונות של כלי רכב, או מסיבות עלומות אחרות, שגם לחיילים אינם ידועות.
שלושת החיילים המאיישים את המחסום כמעט שאינם מעכבים את התנועה. הם מספרים לנו כי ההוראה שקיבלו היא לעצור `רכבים מסויימים` שבהם `מבריחים פצצות וסמים`. בזמן שהותנו במחסום מן הסתם לא עברו רכבים מסויימים כאלו, כי לא נעצר אף אחד וגם פצצות וסמים לא נמצאו.
מה שכן זכינו אנחנו למצוא, הוא על אחת הבטונדות קופסא הנושאת את השם אלפא (ראשי תיבות של אמצעי לפיזור הפגנות), ובה תרמילים ריקים של רימונים לפיזור הפגנות...
***
בסביבות השעה 18:00, כשהיינו שוב על כביש 60, בדרכנו חזרה לקלנדיה, ראינו מצידה השני של הדרך מכונית משטרה ולידה שוטר, שלושה חיילים ושני פלסטינים. סובבנו את הרכב ועצרנו לידם. התברר לנו, כי על הכביש הפנימי המקשר בין רמאללה לכפר סילואד, הציבו שלושת החיילים מחסום פתע, לבדיקת רישיונות הנהגים הפלסטינים העוברים בו. הם עצרו את הרכב בו נסעו הצעירים, משום שהנהג היה בן 17 וללא רישיון, עיכבו אותם וקראו למשטרה. השוטר שהגיע נתן להם דוח והסביר להם שעליהם להגיע למשפט.
לשאלתנו את החיילים, מדוע הם עושים פעילויות שיטור תנועה מסוג זה, ענו בזעף כי זוהי הפקודה.
|
