קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - נושאים קשורים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עמישראל ואנחנו
מאת חיים ברעם
הגדה השמאלית
13.5.2011

בשבוע שעבר פרסמתי מאמר ב`הארץ`, שאמנם הוקיע את רב-המחבלים אוסמה בן-לאדן במלים קשות אבל גינה את הרצח בלא משפט בפקיסטן, שקטל לא רק את המחבל אלא גם אנשים אחרים בסביבתו. המאמר בא לתקוף את עצם התפיסה של טרור ממלכתי, רצח ללא משפט ומעשים בלתי חוקיים אחרים שהממשל בוושינגטון מבצע בזירה הבינלאומית. לא הסתרתי מהקוראים את החשש, שנשיא ארצות הברית ברק אובמה הכשיר מעשים כאלה, ושיקומו מחקים רבים למעשהו המחפיר.

ממשלות ישראל השונות כבר חטאו במעשים כאלה, ולא בחלו גם בהרג אזרחים חפים מפשע שלרוע מזלם חיו בשכנות לאנשים שנידונו (באורח בלתי חוקי) למוות במדינה שאין בה, כביכול, עונש מוות. כיוון שמאמרים רבים מהיומון מופיעים גם באתר האינטרנט של `הארץ` בעברית ובאנגלית ציפיתי להרבה תגובות עויינות, ואמנם זכיתי להן. זהו מחיר שאזרח המחזיק בעמדות מיעוט בנושאים רבים חייב לשלם בארץ הזאת. גם תגובה קצת אלימה, ששלחה אותי לגיא ההריגה בעקבותיו של אוסמה לא טרדה במיוחד את מנוחתי. כבר היו דברים מעולם, וכפי שנשיא ארצות הברית המנוח הרי טרומן אמר פעם: `מי שחושש מהחום מוטב שלא ייכנס למטבח`.

קצת חייכתי לעצמי כאשר באותו יום עצמו טִלפן אלי ברנש בלתי מוכר, עם מבטא שהזכיר לי קצת את אבי המנוח, ושאל אותי די בתקיפות אם יש בדעתי לצפות במשחקה של מכבי תל אביב נגד ריאל מדריד, ותהה אם אהדתי תהיה נתונה לשמעון מזרחי ולצהוּביו. לא הרגשתי שאני חייב לזר המוחלט הזה תשובה, אבל משהו בטון שלו הרגיז אותי. היססתי לרגע והוא חש מייד שהצליח לעצבן אותי. `זה די ברור לי שאתה נגד הכדורסלנים מישראל`, התריס וזה גרם לי לטרוק את השפופרת בכעס. בתוך דקה צִלצל שוב, ולהפתעתי גם התנצל ורק התחנן לקבל תשובה. הוא ממש מת לשמוע מה `אתם` מרגישים במשחק כזה, ובמלה `אתם` הוא התכוון במפורש לעוכרי ישראל כמוני. נשמתי לרגע והחלטתי בכל זאת להסביר לו את האמת שלי בצורה מסודרת.

החלטתי ללכת על אמת צרופה בלבד: `קודם כל, אני בכלל לא אוהב כדורסל ולא העליתי על דעתי את האפשרות לצפות במשחק; שנית, אני באמת לא אוהב את אגודת מכבי תל אביב על כל שלוחותיה ולא רואה בה בכלל ישות ישראלית אלא מעין תאגיד רב-לאומי בניצוחו של מזרחי; והחשוב מכל, אני שונא את ריאל מדריד בגלל עברם הפשיסטי ואפילו הנאצי של חלק מעסקניה בעידן מלחמת האזרחים בספרד`. הוא השתתק לרגע, לא הצליח לגבש לעצמו דעה על הדברים ונשמע כאילו לא היה בטוח אם עָמַדתי בציפיותיו. למען האמת, קיימתי שיחות דומות, בהרבה נושאים, עם אנשי ימין מהזן הפחות מתוחכם בעשור האחרון, והתמליל היה כמעט זהה. אנשים ספגו המון הסתה נגדנו מהימין הקיצוני וגם מהתעמולה הממשלתית בתקופות חירום, כלומר, כמעט כל הזמן.

דמות האדם השמאלי, שבעגת הימין הוא שמאלני ובשפת המתנחלים ותומכיהם אפילו `סמולני`, מקבלת בהדרגה מֵמד כמעט מפלצתי. ישראלי אלמוני, דווקא איש המרכז הלאומני שיש לו אפילו תדמית עצמית של `שמאל ציוני` (אין כמעט דבר כזה בימינו; רוב מרכיבי התנועה הציונית שייכים לימין) הביע לאחרונה באוזני את תמיהתו על סיפור שכתבתי כאן על לונדון בחג הפסח. הוא התפעל מהסיפור, בעיקר מ`אנושיותו` וחשב שטון של חמלה ואמפתיה עם בני אדם חייב להיות זר לשמאל, לפחות כפי שהוא נתפס בתודעתו המעוותת.

בשנים האחרונות קשה מאוד לשנות את התדמית הזאת חרף סתירותיה הבולטות. אחרי ככלות הכל, ההומניזם מהווה תשתית מוצקה של השקפת עולמנו, והשנאה לגזענות, לאפליה, לרדיפת בני אדם על רקע דתי, לאומי או מיני היא חלק מבניין העל של האידיאולוגיה שלנו. נכון שהסטאליניזם עיוות מושגי יסוד של הסוציאליזם ורצח המוני בני אדם בשם אידיאלים רמים, אבל לסוציאליסטים עם השקפה דמוקרטית בימינו אין שום זיקה או אחריות לעיוות הנורא של האידיאולוגיה בברית המועצות, בסין, בצפון קוריאה ובשאר מדינות הגוש המזרחי.

הימין הישראלי איננו אחראי למעשיו של אדולף היטלר, חרף העובדה שגם הוא היה איש ימין. הדמיון קיים רק אם אנשי ימין קיצוני בארץ מאמצים את הגזענות והלאומנות הרדיקלית, שוללים את הדמוקרטיה הליברלית ומאמינים שהרעיון המרכזי שלהם (שלמות טריטוריאלית כאן או עליונות הגזע בגרמניה הנאצית) מבטל את תקפות המשחק בקלפי, או לחילופין שבכוח הרוב ניתן לדכא את דעת המיעוט באמצעים אנטי-דמוקרטיים. כשם שאני דוחה (ותמיד דחיתי) את רעיון הדיקטטורה של הפרולטריון, חייב הימין השמרני להתנער מרעיונות פשיסטיים וגזעניים שבאו להצדיק את שלילת זכויותיהם של הפלסטינים בארצם.

סילוף קשה נוסף קיים גם בדעה הכללית השוררת כאן על יחסם של אנשי השמאל הרדיקלי (אלה שדוחים את המוטציה המכוּנה `שמאל ציוני`) לישראל. לכן כדאי להבהיר את הדברים בפעם המאה. אנחנו מוּדעים לעוול הנורא שנעשה לפלסטינים ולכן לא רואים בנסיגה לגבולות 1967 משום `ויתור` ישראלי. הנסיגה ופירוק ההתנחלויות אינם אלא צעד ראשון לפיוס בין שני העמים, והם אמצעים שמתווים לנו את הדרך היחידה להתקיים כאן בשלום לאורך זמן. כדמוקרטים איננו מוכנים להשלים עם מדינה פשיסטית למחצה בהסוואה של `מדינה יהודית דמוקרטית`. ישראל מתנחלת איננה יכולה להיות דמוקרטית, ולכן לא תהיה מקובלת בעולם ולא תאפשר לנו את המגע הכלכלי והתרבותי עם אנשים כמונו בארצות הנאורות, הנחוץ לנו כאוויר לנשימה. ייתכן שחרדים ודתיים לאומנים יכולים לחיות בגטו יהודי, אבל עבורנו זהו גזר דין מוות. מכאן שאיננו אוסרים מלחמה על ארצנו, אלא על הצביון שהתנועות האנטי דמוקרטיות מבקשות לאכוף עלינו.

איש שמאל אמיתי אוהב את ארצו, את שפתו ואת תרבותו, ושוחר טוב לבני עמו ולבני עמים אחרים. הוא יכול לשלול את האידיאולוגיה של `יהדות התפוצות` ולהאמין שלאזרח ישראל ערבי מנצרת יש כאן זכויות, שאין ליהודי מברוקלין או מפריז שלא גר בישראל. באורח אישי אני אוהב מאוד את השפה העברית, חושב שההיסטוריה של תיאטרון `הבימה` או של עיתון `הארץ`, או של עיירות הפיתוח ושכונות כמו נחלת אחים בעירנו, שייכת לי לא פחות מאשר לישראלי עם השקפת עולם קונבנציונאלית. אני אפילו אוהד את נבחרת ישראל בכדורגל. אבל לא אשלים עם עוול מתמשך, ואם ייאלצו אותי לבחור בין מדינת אפרטהייד ציונית לבין מדינה דו-לאומית לא אהסס לבחור באופציה הדמוקרטית.

* התפרסם ב`כל העיר`.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

ביאטה, אני והסרטן
מאדם קלר - מסר אישי על אבל קשה וכואב ועל התגברות
בית המשפט בירושלים ביטל את מעצרו של מוחמד כנאענה, ממנהיגי תנועת אבנאא אלבלד