קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - נושאים קשורים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

`חזון השלום` של אובמה
מאת אילן פפה
העוקץ
25.5.2011
http://www.haokets.org/2011/05/25/%d7%97%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%94/

ב-22 במאי בשעה 4:17 שעון אנגליה, הטחתי את נעל הבית שלי במסך הטלוויזיה, בכיוונו של נשיא ארה`ב ברק אובמה. הנעל פגעה במסך בדיוק ברגע שבו הסביר הנשיא כי כאשר ציין את גבולות 4 ביוני כבסיס למשא ומתן בנאומו ביום חמישי – התכוון לפרשנות הישראלית של גבולות אלה. לא שהתלהבתי מן הנאום ההוא, אך לפחות לא היה צורך להתייחס אליו ברצינות יתרה. אבל בשעה 4:17 הנשיא אמר `לא תהיה חזרה לגבולות 4 ביוני, 1967`, והאלפים שגדשו את אולם ועידת איפא`ק הריעו בטירוף. סיפוח של גושי ההתנחלויות הבלתי-חוקיות לישראל ובנייתה של בנטוסטאן פלסטינית בשטח שיישאר – זהו חזון השלום של הנשיא אובמה.

הייתה זו נעל בית רכה, ולכן כל שהצליחה לעשות הוא לכבות את המכשיר. ומשום שהייתה לנשק בלתי מזיק שכזה היא גם כוונה לאחרים – בעיקר לחברי הפלסטינים שמאז יום חמישי מנסים לשכנענו בפומבי עד כמה יוצא דופן וחשוב הוא נאומו של אובמה.

מספיק גרוע לדעת כי בבית הלבן יושב מישהו שבגד לא רק בפלסטינים, אלא גם בכל העמים המדוכאים ובחלכאי עמו אשר הבטיח לייצג ולדאוג לגורלם; אבל פתחתי שוב את המכשיר וחזיתי בהמונים ב`שער השמש”, פוארטה דל סול, במדריד. שם, אלפי צעירים העלו את המסר שעלה בינואר מכיכר השחרור בקהיר, ושנשמע בגבולות ישראל ביום הנכבה כמו גם בכיכר טרפלגר כאשר הפגינו שם מאות-אלפי סטודנטים בריטיים. היתה זו קריאה נגד השיח הפוליטי הזה והשפעותיו הרעילות. כן, אמרו במדריד, חיינו נשלטים ומושפעים על ידי פוליטיקאים מערביים, שבעים, ציניים ואדישים בעלי עוצמה בלתי רגילה להמשיך ולשלוט בחיינו ולקיים עולם בלתי צודק עוד הרבה שנים; אבל אנחנו מאסנו בהם וכעת הגיע הזמן להתנגד.

בכל מקום בו אנחנו מושפעים על ידי האליטה הפוליטית והכלכלית המערבית, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: האחת היא לקבל בהכנעה את עוצמתה ולפרוש לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, להשתדל עד כמה שהנסיבות מאפשרות להתעלם מקיומה ומנזקיה. השנייה, אם אין אנו נוטים לכניעה שכזאת או איננו יכולים להרשות אותה לעצמנו, להצטרף לכל אלה שאינם מוכנים להיכנע ולומר לאליטה שעולמה וסדר יומה אינם שלנו.

במקומות מסוימים הרשויות יורות בהפגנות הענק המנסות להתריס כנגדן; במקומות אחרים המחאה עוברת ללא כל התייחסות. מוקדם מדי לשפוט האם המאמצים האלה נכשלו או צלחו. אך דבר אחד ברור – המחאה מתפשטת. היא קוראת תגר על ההכתבות הפוליטיות ההגמוניות של הממשלות וחושפת התנגדות עזה כלפי המשחקים המניפולטיביים של התאגידים הבינלאומיים והמשחקים המקרו-כלכליים של בנקאים ושרי אוצר באשר הם.

התושבים של הגדה המערבית הם קורבן של פוליטיקה כלכלית מאז החל `תהליך השלום` ב-93`. אבל דווקא שם החלו לאחרונה פוליטיקאים – אחרי שנים של התעלמות – להיענות לתביעות של החברה לאחדות ודעתנות. כתוצאה מכך, מאמצי הפלסטינים לפתוח בדף חדש של מאבק עממי בלתי-אלים נגד הכיבוש נענים בהתלהבות ומעניקים תחושת כיוון לסולידירות, כפי שקרה קודם לכן כאשר הפלסטינים הכריזו על אסטרגית הבד`ס (BDS) ב-2003.

היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. כל כך הרבה ניתן עדיין לעשות, תוך כדי התעלמות מהשיח ההגמוני ואל מול אדישות האליטות המערביות לגורלנו כאן בישראל ובפלסטין. כל כך הרבה כבר נעשה במאבק הבלתי אלים והעממי כנגד הכיבוש ההרסני והטיהור האתני של הפלסטינים.

בצרפת ניתן להמשיך ולהחרים סחורות ישראליות ונציגים תרבותיים רשמיים, גם אם החוק שם אינו מאפשר זאת. פלסטינים בישראל התריסו נגד החוק ביום הנכבה האחרון, כאשר איזכרו באלפיהם את הטרגדיה שקרתה להם. בבריטניה ימשיכו פעילי זכויות אדם לבקש את מעצרם של קצינים ישראלים וחברי סגל אקדמי יחרימו מוסודות ישראליים – גם אם זה מביך את משרד החוץ הבריטי ואת הממסד האקדמי. גם אם התקשורת הרשמית במערב תמשיך להציג תמונה שקרית, התקשורת האלטרנטיבית תחשוף את האמת בפני כל מי שמבקש ללמדה ולהתמודד עימה.

העולם אחרי שני נאומיו של אובמה הוא מקום מוזר. הפער בין אובמה, ברלוסקוני, נתניהו, קמרון, מרקל ודומיהם כמעט ונעלם. לרגע נדמה היה כי מנהיגים פלסטינים ייכללו בקבוצה לא מכובדת זו; נקווה כי הסכנה חלפה.

כמו במקרה של ישראל, כך גם במקרה של המערכות הפוליטיות המערביות – הסיכוי לשינוי מבפנים הוא כנראה בזבוז של זמן. אבל כל מקום שאינו חלק ממערך העוצמה הזאת – כנסיות, מסגדים, בתי כנסת מתקדמיים, אשראמים מחוברים, מרכזים קהילתיים, רשתות חברתיות וכל עולם הארגונים הלא-ממשלתיים – מלמד כי יש חלופה. מאבק בלתי פוסק כנגד הכיבוש ימשיך מחוץ למסדרונות הכוח של המערב. מה שניתן ללמוד ממצרים ותוניסיה, גם אם הסיפור שם עדיין לא גמור, הוא שמאבק כזה אינו ממתין למנהיגים, מנגנונים משומנים או אנשים שמדברים בשם אחרים.

אם אתם חלק ממאבק שכזה, התעודדו, למרות ה`אובמיפיקציה` המעצבנת של עולמנו.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מחר (שישי) משמרת מחאה על הקטל הנמשך של עובדי הבניין‎
עצרו את האש – לא למתקפה על עזה! הפגנת חרום הערב (ד`) מול משרד הביטחון ‎‎
קפלן פינת השלום: הערב וובינר מהצד השמאלי של הפגנות השבת