קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - נושאים קשורים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר רחל אבנרי מאת חיים ברעם הגדה השמאלית 1.6.2011 http://hagada.org.il/2011/06/01/%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%a8%d7%99/ בשבוע שעבר הזדמנתי לתל-אביב ובקושי התגברתי על הדחף לבקר את אורי אבנרי חרף בקשתו המפורשת שלא לעשות כן. בסופו של דבר כיבדתי את הבקשה, כמובן. היא בכל זאת הלמה מאוד את אישיותה של רחל ז`ל, שאותה אהבתי מאוד וגם את הזוגיות המיוחדת שהתפתחה לאורך שנים כה רבות במשפחת אבנרי. רבים סברו שרחל סגדה לאורי, אבל לדעתי שררה במשפחה הרבה הזנה הדדית, ובעשרות השנים של היכרותי עם בני הזוג שמעתי לא פעם את רחל משכנעת את אורי בצדקת דעתה. אבל הסימביוזה בין אורי ורחל הייתה מדהימה. רחל הייתה אישה עצמאית, עבדה שנים במערכת החינוך ועשתה הסבה מקצועית בגיל לא צעיר והפכה לצלמת עיתונות טובה מאוד. הזיקה שלה למחנה השלום הייתה נקייה ומצפונית. כמו אורי גם היא הייתה חלק מנופה של העיר תל-אביב, אבן יסוד בשורשיות הישראלית של העיר, עם צביון חילוני מוחלט. בשלושים ושש השנים שחלפו מאז ייסודה של המועצה לשלום ישראל-פלסטין הגביר אורי את פעילותו הפוליטית ורחל התלוותה אליו לכל הפגנה, לכל עצרת, לכל כינוס, לרוב הנסיעות לחוץ לארץ וגם לאירועים חברתיים. אומרים שהיא קִטלגה את אנשי מחנה השלום בהתאם ליחסם לאורי, אבל הניסיון האישי שלי היה שונה. תמיד נשארתי ביחסים מצויינים איתה חרף העובדה שהיו לי לעתים חילוקי דעות עם אבנרי, בעיקר ביחס לחד`ש ולמפלגת העבודה. הסטריאוטיפ איננו תמיד מדויק, ולרחל היה כושר התבוננות מופלא גם אם שמרה לעתים את מסקנותיה לעצמה. אורי כבר כתב מאמר אחרי מותה של רחל, אודות ביקורו המתעתע של ראש הממשלה בוושינגטון. אני בטוח שרחל, שסבלה מאוד טרם מותה, הייתה רוצה בכך. אני מקווה שיהיו לו כוחות להמשיך לכתוב עוד שנים רבות, אבל האֲבֵדָה האישית שלו היא גם מכה למחנה השלום העקבי, שזקוק מאוד לנשים ולאנשים כמו רחל אבנרי. יהיה זכרה ברוך. יכ קישורים למאמרים האחרונים בנושא מחר (שישי) משמרת מחאה על הקטל הנמשך של עובדי הבניין‎ עצרו את האש – לא למתקפה על עזה! הפגנת חרום הערב (ד`) מול משרד הביטחון ‎‎ קפלן פינת השלום: הערב וובינר מהצד השמאלי של הפגנות השבת