קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר שיעור בסיסי במיתוג מדינה: BDS haokets תמרה טראובמן 04.07.11 http://www.haokets.org/2011/07/04/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%92-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94/ ממשלת נתניהו מודאגת מהתאוצה שצוברת תנועת ה-BDS בעולם. במקום להתמודד עם הביקורת המוטחת בישראל מבחוץ, היא מבקשת לדכא קולות ביקורתיים בישראל. בעקבות אישור חוק החרם. יש אנשים שמחרימים מוצרי בשר. יש כאלה שמחרימים קוטג`. ויש מי שמחרימים את הכיבוש וההתנחלויות. רק את זכויותיהם של אלה האחרונים מתכוונת כעת הקואליציה לשלול. הצעת החוק `למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם התשע`א – 2011` נועדה כדי למנוע מחאה אזרחית, המתבטאת בקריאה לאי-שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ואקדמי עם תעשיית הכיבוש וההתנחלויות. ביום שני שעבר אישרה ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת את העברתה להצבעה סופית במליאת הכנסת, הצפויה להיערך החודש. לא רק שמאלנים רדיקליים מתנגדים ל`חוק החרם`. הנה, גם במשרדי התמ`ת, המשפטים והחוץ מתנגדים להצעה, מפני שלטענתם היא קיצונית ובפועל תביא דווקא להגברת החרמות נגד ישראל במקום לסיכולם. כך, בשל הנזק הכלכלי והתדמיתי שתגרום, עשויה הצעת החוק להפוך מ`החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל` ל`חוק לעידוד פגיעה במדינת ישראל`. BDS: חרם, הסטת השקעות וסנקציות נגד ישראל ההצעה, שיש לה השלכות כלכליות-פוליטיות ומוסריות מרחיקות לכת, מהווה ניסיון לא חכם ובלתי מוצלח להתמודד עם כוחה הגובר של תנועת ה-BDS הבינלאומית (ראשי תיבות באנגלית של חרם, הסטת השקעות וסנקציות נגד ישראל). בתנועה זו שותפים אירופאים ואמריקאים שנענו לקריאת ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית, לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על חברות עסקיות ישראליות ומוסדות רשמיים של המדינה, והיא כבר מסבה נזקים כספיים לחברות הפועלות בהתנחלויות או מעורבות בכיבוש. כך, למשל, לאחר שקבוצת דקסיה הבלגית לא הצליחה להביא להפסקת מתן השירותים הפיננסים שבנק דקסיה-ישראל שבבעלותה (לשעבר בנק אוצר השלטון המקומי) מספק להתנחלויות, החליטה השנה הקבוצה למכור את הבנק הישראלי. דקסיה הודתה שהבנק נמכר במחיר הפסד בעקבות הלחץ של תנועת ה-BDS. חברות-האם האירופיות של מול-טי-לוק ובייגל-בייגל, אסא אבלוי ויוניליבר, נכנעו ללחץ של פעילי BDS והודיעו שהן מעתיקות את מפעליהן מההתנחלויות לישראל. חרם הוא אמצעי מחאה בלתי אלים, חוקי ולגיטימי לקידום מטרות ציבוריות ופוליטיות, המעוגן בזכויות האזרחיות לחופש ביטוי, דעה, התארגנות ומחאה. הצעת החוק מהווה פגיעה אנושה בכל הזכויות הללו. `חוק החרם` הוא השלב הבא במסע הרדיפות הפוליטיות שמנהלת הממשלה נגד אזרחיה במטרה להשתיק את המחאה האזרחית נגד הכיבוש, ולמזער את ההשלכות הכלכליות השליליות שמביאה השליטה המתמשכת בשטחים. ממשלת נתניהו מודאגת מהתאוצה שצוברת תנועת ה-BDS. היא אינה מצליחה להתמודד עם הביקורת כלפי ישראל מבחוץ, אך את הביקורת היא מנסה לדכא בפנים, בתוך ישראל. חרם הוא אולי אמצעי חריף, אך גם המשך הכיבוש והקיפאון המדיני אינם קלים ומתונים. האיום בחרם יוסר רק כשייגמר הכיבוש, ואין דרך אחרת להתמודד באופן מהותי עם הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית שיש בכוחה של תנועת החרם לחולל. אפילו אנשי הון ישראלים, כמו עידן עופר, הבינו את זה לאחרונה. גם ממשלת ישראל צריכה להבין זאת. הצעת החוק היא חלק ממסע ההסתה והדיכוי הפוליטי הגובר שמנהלת הממשלה נגד פעילים וארגוני שמאל, הכוללת שרשרת הצעות חוק שנועדו להגביל את צעדיהם. הצעת החוק האמורה מבקשת להתמודד רק עם סוג מסוים מאד של קריאות לחרם, של קבוצות ותנועות אופוזיציה, המתנגדות לכיבוש והנמנות היום על המיעוט הפוליטי בישראל. בכך, רומסת הצעת החוק המוצעת זכויות אזרחיות ונורמות דמוקרטיות בסיסיות ויוצרת אפקט מצנן בחברה האזרחית. החוק מספק תמריץ חזק לחברות שלהן להגיש תביעות מרובות, מפני שהוא מאפשר להן לקבל פיצויים כספיים ללא הוכחת נזק – כל מי שרואה את עצמו כניזוק יוכל לתבוע אדם או ארגון שתמך בגלוי בקריאה להחרמת הכיבוש. אם החוק הזה יעבור, ארגונים שתומכים באי שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי או אקדמי עם הכיבוש יוצפו בתביעות. רק מכמות הפעמים שארגונים יצטרכו לרוץ לבית המשפט לא יישאר להם זמן לעשות שום דבר אחר – וזה בדיוק מה שהחוק הזה מנסה להשיג. המדינה משקיעה מיליוני שקלים במיתוג מחדש של ישראל בעולם. ואולם כל מי שהשתתף בקורס מיתוג למתחילים יודע שניסיון למתג דבר שאינו קשור למציאות נידון מראש לכישלון. האליטה בדרום אפריקה הבינה את העיקרון הזה רק לאחר שבנקים בינלאומיים משכו את השקעותיהם ממנה בזה אחר זה, עד שהבורסה נפלה וכלכלת דרום אפריקה עמדה בפני קריסה טוטאלית. יש לקוות שממשלת ישראל תלמד מהשיעור ההיסטורי הזה, ואם לא, אנחנו, כאזרחים, מחויבים להזכיר לה אותו. הכותבת היא עיתונאית ופעילה ב`קואליציית נשים לשלום`. d n קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב