קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר עביר עראמין נורתה בראשה אבל איש לא ירה בה על צד שמאל נורית פלד-אלחנן 14.07.11 http://www.news1.co.il/Archive/003-D-61749-00.html ביום ראשון ה-10 ביולי 2011 ח` בתמוז ניתנה הגושפנקא הממלכתית, החוקית, לספר `תורת המלך`. בית המשפט העליון קבע שהילדה עביר עראמין בת ה-10 שנורתה בראשה לפני שלוש שנים בענתא, נפגעה מכדור שיצא מרובה לא ידוע, של חיילים או שוטרים לא ידועים. הקליע שנמצא תחת גופה הקטן לא מצא לו בית ומוטב שיפסיק לחפש. במלים אחרות: בית המשפט העליון התיר את דמן של כל הילדות הפלסטיניות ושלח מסר ברור לכל חיילי/שוטרי צבא הכיבוש לישראל – רצח ילדות פלסטיניות קטנות, בעיקר כאלה שקונות סוכריה בקיוסק שליד בית הספר בתשע בבוקר, איננו פשע. איש לא נענש ואיש לא ייענש. טיעוניה של התביעה, כלומר של ההורים, של עדי הראייה, של ארגון יש-דין, של ההוכחות ושל הראיות – לא מצאו להם דרך לאזניהן של השופטות. האם הן גם אימהות? פסק דין זה הוא שיאו של מסע מתוכנן להפליא ומשומן כראוי להתרת דמם של פלסטינים, שנמשך כבר עשורים רבים בעיתונות, בנאומים הפוליטיים, בספרות ובשירה, בתוכניות הצבאיות, בניסוח הקוד האתי של הצבא ובספרי הלימוד המסבירים שכל טבח שנעשה בפלסטינים מאז 1948 היה בטווח הארוך או הקצר או הבינוני טוב ליהודים, טוב לדמוקרטיה היהודית וטוב לשמירת הרוב היהודי במדינת/ארץ ישראל. מסע זה הגביר את תאוצתו מאז טבח העופרת והזרחן היצוקים בעזה לפני שנתיים. מאז כולם מוצאים צידוקים ונימוקים להרג פלסטינים. קצינם בדימוס דוגמת תת-אלוף בנצי גרובר – וקצינים שאינם בדימוס מופיעים בפני תלמידי בית ספר, חניכי מכינות צבאיות או סתם בני אדם שרוצים לישון בשקט, ומסבירים להם שהצבא המוסרי ביותר בעולם לא עושה שום דבר בלי צידוק מוסרי-אתי-ערכי, ועל כן אם נפגעו ילדים פלסטינים תוך כדי מבצע צבאי מוסרי-אתי-מוצדק, מלא ערכים ומלא מוסר להתפוצץ, הרי היה זה הרע במיעוטו, עוול הכרחי, שבבים, כורח המציאות, הכרח בל יגונה. בל יגונה לעולם. כי הרג פלסטינים נעשה תמיד בשם החוק – הבינלאומי או המקומי, או בשם חוקי התורה, בשם הערכים הנשגבים של שמירה על חיי אדם לא פלסטיניים, של מלחמה בטרור, של הישגים צבאיים, של עקרון ההרתעה, ומוצדק ומוסבר תמיד במלים שאינן כוללות את הרכיב האנושי. פלסטינים מתים הם יעד, הם מטרה, הם גזרה, הם מבצע, הם פעולה, הם נוהל. ואכן שופטות בית המשפט העליון – האם הן גם אימהות? – לא גינו את הרצח, לא ביקשו להעניש את החיילים ששלפו רובה מתוך ג`יפ ממוגן וכיוונוהו לערפה של ילדה קטנה שקנתה סוכריה בקיוסק ביד אחת והחזיקה ביד אחותה ביד השנייה, וירו ירייה מדויקת, ירייה שהשאירה יד אחת מורמת, אחוזה בידה של ערין, ואת כל יתר הגוף הקטן שרוע על הדרך המאובקת, השוממה. הן לא גינו את המעשה ולא דרשו להעמיד לאיזה שהוא דין את החיילים או השוטרים (צ.ה.ל מקפיד להדגיש מאז הטבח בכפר קאסם שחיילי מג`ב הם שוטרים ולא חיילים). הן לא גינו את הרוצחים כפי שלא השתתפו בצער המשפחה. משפחות פלסטיניות אינן יודעות צער, לעולם, ועל כן אין צורך להביע השתתפות בצערן. יש להן יותר מדי ילדים מכדי לחוש צער על אובדנה של אחת. אשר על כן יש לדרוש מייד את הפסקת ההתעללות ברב אליצור וביתר הרבנים מחברי תורת המלך והמטיפים בשער ובין שורות החיילים, בבתי ספר ובעיתונות להרג ילדים פלסטיניים. ההיטפלות אל הרבנים יכולה חלילה להתפרש כגזענות או כאפליה, שהרי בית המשפט העליון נתן להם הכשר. לא שהם היו זקוקים לו. וכל מה שנותר לנו – שהיכירוה וכואבים את מותה ואת צער אחיה, אחותה והוריה הוא שהשם ייקום דמה. d n קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב