רע כאן, רע לתפארת, ולא מהיום וגם לא מאז הגל האחרון של מצוקת הדיור או מאז שהאמיר מחיר הקוטג`. רע כאן עוד הרבה לפני מאבק הרופאים וסדרת החוקים הלא דמוקרטיים שהושתו לאחרונה על אזרחי ישראל. אבל בניגוד למילות השיר – לא היה כאן שמח לפני שנולדתי. התחיל להיות כאן רע לפני נתניהו שתיים וגם לפני נתניהו אחד. לפני ליברמן, ישי, ברק או שטייניץ. הרע והרוע התחילו עם הכיבוש, והם ייגמרו עם סיום הכיבוש.
אמנם זה כבר לא אִין לדבר על הכיבוש, מקסימום על `שטחים במחלוקת` לדברי סגן שר החוץ דני איילון. בימינו, כך הבנתי מטורים אישיים בעיתונות ומעמודי הפייסבוק, רק סמולנים אשכנזים שבעים מדברים עליו. עם זאת, אני מרשה לעצמי להיות אאוּט ולהסתכן בחזרה על אותן מליצות שחוקות: הכיבוש משחית, עושק, מקהה, מעוור, מֵגֵס, ובנוסף לכל הוא גם בור בלי תחתית. הכיבוש או במילים ממלכתיות, `שלום וביטחון` ומפעל ההתנחלות הם מגרסת כסף. הכיבוש השחית את ממשלות ישראל לדורותיהן, הוא השחית את הצבא, הוא השחית את הכלכלה, הוא השחית את התרבות והוא השחית את העם. את החברה.
הכיבוש, לצד היותו מדכא עם אחר, הפך את ישראל לדכאנית. הכיבוש גובה קרבנות בנפש וברכוש בקרב הפלסטינים, אך הוא גובה גם קורבנות בנפש וברכוש – ראו את מצוקת הדיור הנוכחית – בקרב הישראלים היהודים. הכיבוש הקים חומה כדי לסגור על הפלסטינים והחומה הזאת חונקת גם אותנו, תושבי ישראל. הכיבוש צריך מטוסים וטנקים וגרעין וכבישים ותשתיות ופתרונות דיור ותעסוקה לעושי דברו, וכל אלה עולים כסף. זה כסף שאינו מופנה לחינוך, לרפואה, לדיור.
עד כה ההגבלים, החרמות, הסְגרים, מצוקת הדיור וחופש הביטוי נגעו לנתיניה הלא אזרחים של ישראל, כמו גם לערביי `הקו הירוק`, למהגרי העבודה בישראל ולעניי ישראל, ועכשיו הם נוגעים, בדרך כזו או אחרת, לכלל אזרחי ישראל. הם פוגעים בבטן הרכה של החברה בישראל, כלומר במעמד הביניים. בלי מעמד ביניים לא תיתכן חברה מתוקנת. בלי מעמד ביניים יוותרו כאן עשירים ועניים. מעמד הביניים הוא עמוד התווך של החברה, של כל חברה. וכל אותם המכונים שלא בצדק `מפונקים`, ייהפכו עד מהרה מבניהם ובנותיהם של בני מעמד הביניים לעניים מרודים.
הערב (מוצ`ש) מתוכננת הפגנת המונים שבה ישתתפו מפלגות, ארגונים ועמותות, ותיקים וכאלה שזה עתה נולדו, לכולם תביעות מוצדקות וסיבה טובה לגרון ניחר מזעקה. יש אפילו המדברים על שילוב כוחות – הממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה – מיותר לשאול על איזה עם הם מדברים. ואכן, יש מכנה משותף אחד לכולם: כולם כאחד יהודים. כאילו אין כיבוש וכאילו הכיבוש אינו שורש הבעיה, אֵם כל חטאת.
עם זאת, נדמה כי המהלכים האחרונים של הממשלה הנוכחית – העושה כל מאמץ להפנות את העורף לעם היהודי במסווה של שלום וביטחון וחרדה לקיומו ולזכות קיומו – עשויים להוביל דווקא לפתרון של מדינה אחת לשני עמים. רצף גושי ההתנחלויות והלאמת הקרקעות המכונות אדמות מדינה מצד אחד, ומשטרת המחשבות, היעדר פתרונות דיור ויוקר המחייה מצד שני מקרבים את שני העמים זה לזה וקושרים ביניהם לבלי התר. הממשלה נגד שני עמים, שני עמים נגד הממשלה, זאת הסיסמה שאיתה ראוי לצאת להפגנה הערב. ובתיקון קל: המדינה נגד שני עמים, שני עמים נגד המדינה.
הגיעה העת לעקור את הרע מן השורש.
יכ |
