קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

בג`צ מטהר את השרץ: ביום 6.9.11 דחה בג`ץ עתירה של תושבי בית איכסא נגד הפקעת אדמות בגדה לצורך תוואי הרכבת ת`א-ירושלים.

דן יקיר, האגודה לזכויות האזרח:

ביום 6.9.11 דחה בג`ץ עתירה של תושבי בית איכסא נגד הפקעת אדמות בגדה לצורך תוואי
הרכבת ת`א-ירושלים. נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי של מספר שנים. הפרקליטות בטיעוניה
ציירה חזון אופטימי מרחיב לב של מזרח תיכון חדש. השופט פוגלמן:

http://elyon1.court.gov.il/files/11/810/002/m12/11002810.m12.htm

7. לגופה של עתירה נטען כי אין ממש בטענת העותרים שלפיה צו ההפקעה הוצא
בחוסר סמכות. המדינה אמנם אינה חולקת על כך שסמכותו של המפקד הצבאי להפקיע מקרקעין
פרטיים כפופה לכך שההפקעה משרתת את האוכלוסייה באזור. דא עקא שלדבריה, לשם בחינת
התועלת הגלומה בקו הרכבת נושא העתירה יש לאמץ פרספקטיבה רחבה הרואה בקו מרכיב אחד
בתוך תכנון כולל של תשתית מסילות ברזל במרחב האזורי, ובכלל זה כאלה שיאפשרו את
חיבור שטחי איו`ש לתשתית הרכבת בתוך ישראל ואחרות שיאפשרו בעתיד חיבור בין איו`ש
לבין רצועת עזה – הכול כפי שמקובל בתחבורה מסילתית באזורים אחרים בעולם. המדינה
מדגישה כי כבר בימים אלה מצויות בדיון תוכניות שונות שתכליתן הקמת מסילות ברזל
שיעברו בערי איו`ש הפלסטיניות. אלה עתידות ליצור תשתית תכנונית שתאפשר את חיבור
תשתית הרכבת באיו`ש לתשתית הרכבת בישראל, כמו גם חיבור מסילתי בין איו`ש לבין רצועת
עזה כאשר יבשילו התנאים המדיניים והביטחוניים לכך.



המדינה מדגישה כי כשעסקינן בתוכניות כדוגמת אלו העתידות להתבצע באיו`ש,
הכרוכות במורכבות תכנונית, יש להקדים ולבצע מהלכים תכנוניים אף בטרם גיבושה המעשי
של התוכנית ולהבטיח מבעוד מועד קיומן של עתודות קרקע מתאימות לשם ביצוען. בהקשר זה
מציינת היא כי המימון הנדרש לשם קידום תוכניות אלה – שנועדו כולן לרווחת תושבי
האזור – מקורו בתקציב הרכבת, אשר משקיעה ועתידה להמשיך להשקיע ממון רב בתכנון
הפרויקט וביצועו. כך, מתחייבים המינהל האזרחי באיו`ש ורכבת ישראל לשאת בעלות המסילה
בתכנית 54/6 (ממבשרת ציון לרמאללה) וכן להפקיד בקרן ייעודית סכומים המיועדים לתכנון
מסילות ברזל באיו`ש. עם חתימת ההסכם תפקיד הרכבת סך של 2.5 מיליוני ש`ח עם אפשרות
להגדלת הסכום עד 10 מיליוני ש`ח. עוד הוחלט כי חומרי הכרייה שיתקבלו כתוצאה
מהמנהרות בתחומי איו`ש יוטמנו בתחומי האזור, ואם ניתן יהיה לעשות בהם שימוש –
ישולמו עבורם תמלוגים למינהל האזרחי. על יסוד מכלול טענות אלה, סבורה המדינה כי אין
ממש בטענת העותרים שלפיה אין בצו ההפקעה ובקו הרכבת העובר בשטח כדי לשרת גם את
תועלתם של תושבי האזור הפלסטינים.



המדינה מוסיפה בהקשר זה כי השטח המופקע הוא בהיקף מצומצם, ועל רקע
ייעודו כדרך מילוט – מטרתו היא לשמור על חייהם של הנוסעים ברכבת ועל שלומם, בין
היתר בעת שהם מצויים בשטחי איו`ש, בהתאם לסמכותו של המפקד הצבאי...




הפגיעה בשלטון החוק

24. האם חרף התקיימות שני יסודותיו הראשונים של השיהוי – הסובייקטיבי
והאובייקטיבי – יש מקום לקבל את העתירה כדי למנוע פגיעה חמורה בעקרונות יסוד של
שלטון החוק? בבג`ץ 170/87 אסולין נ` ראש עיריית קרית גת, פ`ד מב(1) 678 (1988), פרס
בית המשפט שיקולים אפשריים שונים שיסייעו להכרעה בשאלה אם יש בעוצמת הפגיעה בשלטון
החוק כדי להצדיק דיון בעתירה חרף האיחור בהגשתה. בין היתר ייבחן אם הפגיעה בשלטון
החוק מיוחדת לעותר או משתרעת על פני ציבור רחב; אם היא נעשתה בתום-לב; אם תוצאותיה
חד-פעמיות או נמשכות; ואם ניתן לעמוד עליה ללא היזקקות למסמכים ולנתונים שאפשר
שאבדו מחמת חלוף הזמן (עמ` 695-694; ראו גם שרגא ושחר, בעמ` 213). למעשה, עניין לנו
במבחן של איזון בין אינטרסים. לשון אחר: בעת בחינת השאלה אם יש לדון בעתירה חרף
השיהוי בהגשתה יש לבחון אם התועלת לאינטרס הציבורי ולשלטון החוק כתוצאה מהפסקתה של
הפעולה הנתקפת, עולה על הנזק שנגרם לצדדים שונים ולאינטרס הציבורי בעקבות האיחור
בהגשתה.

25. לטענת העותרים, תוואי הרכבת שנבחר מנוגד למשפט הבינלאומי ההומניטארי,
מונחה משיקולים זרים ופוגע פגיעה בלתי הפיכה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכויות
היסוד שלהם.

השטח נושא העתירה מצוי תחת משטר של `תפיסה לוחמתית` (ראו בג`ץ 2150/07
אבו צפיה נ` שר הביטחון, פסקה 14 (לא פורסם, 29.12.2009) (להלן: עניין כביש 443);
בג`ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ` כנסת ישראל, פ`ד נט(2) 481, 516-514 (2005)
(להלן: עניין חוף עזה)). במשטר מעין זה, שחל בשטחים שלא סופחו למדינת ישראל, משמש
המפקד הצבאי כזרוע הארוכה של המדינה (בג`ץ 7957/04 מרעבה נ` ראש ממשלת ישראל, פ`ד
ס(2) 477, 492 (2005) (להלן: עניין מרעבה)). המסגרת הנורמטיבית הנוהגת בשטחים אלה
נגזרת מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי העוסק בתפיסה לוחמתית, שבמרכזם התקנות בדבר
דיניה ומנהגיה של המלחמה ביבשה, הנספחות לאמנת האג הרביעית משנת 1907 (להלן: תקנות
האג), אשר משקפות משפט בינלאומי מינהגי (עניין מרעבה, שם; ראו גם בג`ץ 393/82
ג`מעית אסכאן אל-מעלמון אל-מחדודה אל-מסאוליה, אגודה שיתופית רשומה כדין במפקד אזור
יהודה והשומרון נ` מפקד כוחות צה`ל באזור יהודה והשומרון, פ`ד לז(4) 785, 793-792
(1983) (להלן: עניין ג`מעית אסכאן)). בצד זה, מעוגנים דיני המשפט הבינלאומי החלים
על שטח המצוי בתפיסה לוחמתית גם באמנת ג`נבה הרביעית (Geneva Convention (IV)
Relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War 1949,) (להלן: אמנת
ג`נבה הרביעית), שהוראותיה המנהגיות היו לחלק ממשפטה של מדינת ישראל; ובפרוטוקול
הנוסף הראשון לאמנות ג`נבה (Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12
August 1949 Relating to the Protection of Victims of International Armed
Conflicts (Protocol I), 1977)), שעל אף שישראל אינה צד לו, הוראותיו המנהגיות אף
הן חלק ממשפטה. מקום שבו קיים חסר בדינים האמורים, ניתן להשלימו מתוך `משפט זכויות
האדם הבינלאומי` (ה-Human Rights Law) (ראו ע`פ 6659/06 פלוני נ` מדינת ישראל, פסקה
9 לפסק דינה של הנשיאה ד` ביניש (לא פורסם, 11.6.2008); עניין מרעבה, בעמ` 492;
עניין חוף עזה, בעמ` 517).

מקור נוסף של דינים החלים בשטחים הנתונים לתפיסתה הלוחמתית של מדינת
ישראל מצוי בעקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי, ובין היתר בנורמות של הגינות,
סבירות ומידתיות הננקטות בעת הפעלת הסמכות (ראו עניין ג`מעית אסכאן, בעמ` 793;
עניין מרעבה, בעמ` 493-492). במסגרת ההליך שלפנינו איננו נדרשים לשאלת תחולתן של
זכויות יסוד חוקתיות החלות במשפט החוקתי הישראלי שכן כפי שיובהר להלן, הזכות לקניין
שבה עסקינן נהנית מעיגון נורמטיבי גם במשפט הבינלאומי (ראו בג`ץ 9593/04 מוראר נ`
מפקד כוחות צה`ל ביהודה ושומרון, פסקה 14 (לא פורסם, 26.6.2006); בג`ץ 10356/02 הס
נ` מפקד כוחות צה`ל בגדה המערבית, פ`ד נח(3) 443, 464-460 (2004) (להלן: עניין הס);
ראו והשוו: ליאב אורגד `חוקה של מי ובעבור מי? על היקף תחולתם של חוקי היסוד, משפט
וממשל יב(1) 145 (2009)).

26. תקנה 43 לתקנות האג קובעת כי `בעבור סמכויות השלטון החוקי למעשה לידי
הכובש, ינקוט הלה בכל האמצעים שביכולתו כדי להחזיר על כנם ולהבטיח את הסדר והחיים
הציבוריים, עד כמה שהדבר אפשרי, מתוך כיבוד החוקים הנוהגים במדינה, חוץ אם נבצר
ממנו הדבר לחלוטין`. תקנה זו פורשה כתקנת מסגרת מעין חוקתית של דיני התפיסה
הלוחמתית (בג`ץ 69/81 אבו עיטה נ` מפקד אזור יהודה והשומרון, פ`ד לז(2) 197, 310-
309 (1983); עניין כביש 443, פסקה 18), ויש בה – כביתר תקנות האג – כדי לשקף איזון
בין הבטחת האינטרסים הביטחוניים הלגיטימיים של תופס השטח מן הצד האחד, לבין הבטחת
צרכיה של האוכלוסייה האזרחית במקום מן הצד השני (עניין ג`מעית אסכאן, בעמ` 794;
בג`ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ` ממשלת ישראל, פ`ד נח(5) 807, 833 (2004)).

במסגרת חובתו של המפקד הצבאי להבטיח את זכויותיה של האוכלוסייה האזרחית
המתגוררת בשטח ובראשה האנשים `המוגנים` (להגדרת המונח, ראו סעיף 4 לאמנת ג`נבה
הרביעית; אורנה בן נפתלי ויובל שני משפט בינלאומי הומניטארי 184-177-175 (2006)
(להלן: בן נפתלי ושני)), קובעת תקנה 46 לתקנות האג כי `יש לכבד את כבוד המשפחה
וזכויותיה, חיי אדם, רכוש פרטי, וכן את אמונות הדת ומנהגי הפולחן. אין להחרים רכוש
פרטי` (ההדגשה הוספה –ע`פ`). תקנה 23(7) לאותן תקנות מוסיפה כי `אסור בעיקר (...)
להשמיד או להחרים את רכוש האויב, חוץ אם השמדה או החרמה כזו נדרשת במפגיע על-ידי
צרכי המלחמה`. בצד הוראות אלו, קובעת תקנה 52 לתקנות האג כי `אין להפקיע דברים
שבעין (...) אלא לצרכי צבא הכיבוש. עליהם לעמוד בפרופורציה למקורות הארץ (...) בעד
טובין שהופקעו יש לשלם, במידת האפשר, במזומנים; לא נעשה הדבר – תינתן קבלה ותשלום
הסכום המגיע יבוצע בהקדם האפשרי` (להרחבה, ראו בן נפתלי ושני, בעמ` 184-178). הכוח
הכובש אינו רשאי, אפוא, להפקיע אדמות שלא לצורך צבאי, אלא אם השימוש שיעשה בהן נועד
לשרת את התושבים המוגנים. מכלל זה נובע אף כי הכוח הכובש אינו רשאי להפקיע את השטח
לצרכיו לטווח ארוך שכן אחיזתו של האחרון בשטח היא בעלת אופי זמני (ראו: David
Kretzmer, The occupation of Justice – The Supreme Court of Israel and the
Occupied Territories 73 (2002) (להלן: קרצמר)). בנוסף, אין המפקד הצבאי רשאי לשקול
את האינטרסים הלאומיים, הכלכליים, החברתיים או הסוציאליים של המדינה הכובשת אם אין
באלה כדי להשליך על האינטרס הביטחוני של מדינה זו בשטח או על האינטרס של התושבים
המוגנים החיים בו (בג`ץ 390/79 דויקאת נ` ממשלת ישראל, פ`ד לד(1) 1, 17 (1979)
(להלן: עניין דויקאת); עניין ג`מעית אסכאן, בעמ` 795-794; עניין כביש 443, פסקה
23). אכן `אזור המוחזק בתפיסה לוחמתית אינו שדה פתוח לניצול כלכלי או אחר (...)
על-כן אין הממשל הצבאי רשאי לתכנן ולבצע מערכת כבישים באזור המוחזק בתפיסה לוחמתית
אם מטרתו של תכנון זה ואם מטרתו של ביצוע זה הן אך להוות `דרך שירות` למדינתו שלו`
(עניין ג`מעית אסכאן, שם; קרצמר, בעמ` 89-85).

27. באין טענה לקיומו של צורך צבאי הנוגע לסלילת קו הרכבת, מתמקדים דברי
העותרים בטענתם כי קו הרכבת המחבר בין תל אביב לבין ירושלים ללא תחנות עצירה בשטחי
איו`ש, אינו משרת כלל את האוכלוסייה המתגוררת באזור. המשיבים מצדם אינם חולקים על
כך שסמכותו של המפקד הצבאי להפקיע מקרקעין פרטיים כפופה לכך שההפקעה נעשית לתועלת
האוכלוסייה באזור. דא עקא שלדבריהם, יש לאמץ נקודת מבט רחבה וכוללת שאינה מתמצה בקו
הרכבת הספציפי נושא העתירה, אלא רואה בו חלק מרשת מסילות ברזל הכוללת קווים שצפויים
לחבר בין ערים שונות באיו`ש, חלקם מצויים בהליכי בנייה וחלקם האחר אמורים להיבנות
בעתיד. בהינתן נקודת מבט זו גורסת המדינה כי התכנון הכולל וההשקעות הכספיות בתכנון
המסילתי באיו`ש משרתים את טובת תושבי האזור הפלסטיניים.

תוכנה של החובה להבטיח את צרכי האוכלוסייה בשטח המצוי בתפיסה לוחמתית
ואת הסדר והחיים הציבוריים באזור, מעורר שאלות מורכבות. ברי כי על המפקד הצבאי
מוטלת חובה להגן על זכויות האדם של התושבים החיים בשטח ולשקוד על קביעת תוואי
שפגיעתו בכל אחד מבני האוכלוסייה המקומית תהיה הפחותה ביותר (בג`ץ 2942/05 מנצור נ`
מדינת ישראל, פסקה 22 (לא פורסם, 26.10.2006); בג`ץ 6451/04 חלואה נ` ראש הממשלה,
פסקה 10 (לא פורסם, 18.6.2006)). אין גם חולק כי הפקעת מקרקעין לשם הקמת פרויקט
שישרת רק את תושבי המדינה שאינם חיים באזור הנתון לתפיסה לוחמתית נוגדת את הדין
הבינלאומי, ומשכך אינה מצויה בסמכותו של המפקד הצבאי. אך מה יהא על מקרים שבהם
משמשות מטרות שונות בערבוביה? כך למשל, האם הפקעת מקרקעין בשטח איו`ש למען מטרה
המשרתת תושבים מוגנים ותושבים ישראלים המתגוררים בתחומי הקו הירוק כאחד, תיחשב
לפעולה שנועדה להבטיח את צרכי האוכלוסייה בשטח המצוי בתפיסה לוחמתית? היש לבחון
במקרה זה את המטרה הדומיננטית, כפי שנעשה בהקשרים אחרים? (ראו עניין דויקאת, פסקה
20; בג`ץ 1030/99 אורון נ` יו`ר הכנסת, פ`ד נו(3) 640, 666 (2002); דפנה ברק-ארז
משפט מינהלי 669-667 (2010) (להלן: ברק-ארז))

28. לא ראיתי להכריע בשאלות אלה במסגרת השאלה המצומצמת המונחת לפנינו – היא
שאלת השפעת דחיית העתירה מחמת שיהוי על שלטון החוק. זאת שכן להשקפתי, אפילו היינו
מניחים לצורך הדיון כי פעולת הרכבת אינה עולה בקנה אחד עם הדין החל באזור במלוא
היבטיו, הרי שבנסיבות העניין, הפגיעה בשלטון החוק אינה בעוצמה העולה על הנזק שייגרם
לאינטרסים של הרכבת, של צדדים שלישיים וכן לאינטרס הציבורי אם תתקבל העתירה חרף
הגשתה בשיהוי. מסקנתי זו היא פועל יוצא של הצטברות מספר טעמים, כמפורט להלן.

29. ראשית – זמניות ההפקעה והיקפה. גודל השטח המופקע, המצוי בבעלות פרטית,
עומד על 11.5 דונם. מתוכם, רק 4.5 דונמים שהם פחות מ-10% משטח התוכנית המשנית,
מיועדים להפקעה קבועה לשם סלילת דרך המילוט. להערכתם המקצועית של גורמי הרכבת,
בפועל יידרשו לתכלית זו רק 1.8 דונמים. יתרת השטח הופקעה לצורך הקמת דרכים זמניות
שישמשו לעבודות ביצוע תוואי מסילת הרכבת, ועם תום השימוש בה – יבוטל צו ההפקעה
לגביה והמקרקעין יושבו לבעליהם. לגודלו של השטח המופקע, לזמניות הפקעתו ולשאלת מידת
הצורך בו לשם הגשמת המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה קיימת חשיבות לעניין סבירות
ההפקעה (ראו אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין 320-316 (מהדורה שביעית, 2008) (להלן:
קמר)). כפי שהוסבר, לזמניות ההפקעה משמעות מיוחדת כאשר מדובר בשטח הנתון לתפיסה
לוחמתית, שלגביו משמש מימד הזמניות מרכיב אינהרנטי, שהרי אחיזתו של הכוח הכובש בשטח
נועדה לזמן מוגבל. הגבלת ההפקעה לשטח המינימאלי ההכרחי ולפרק הזמן הקצר ביותר
שניתן, אף עולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות (ובפרט עם מבחן המידתיות השני – האמצעי
שפגיעתו פחותה), שעל מרכזיותו במשפט הבינלאומי, בהקשרים שונים, עמד בית משפט זה
פעמים רבות (ראו עניין בית סוריק, עמ` 846-836; עניין מרעבה, עמ` 507; בג`ץ 769/02
הועד הציבורי נ` עינויים נ` ממשלת ישראל, פסקאות 46-41 (לא פורסם, 14.12.2006); ראו
בכלליות: יובל שני השימוש בעיקרון המידתיות במשפט הבינלאומי (2009); אהרן ברק
מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות חוקתית והגבלותיה 257-250 (2010)). נוסף על כך,
בעובדה שהרכבת מוסיפה לבחון באופן מתמיד את מידת הנחיצות של השטח המופקע ושל היקפו,
ולא `מנצלת` שטחים שהופקעו באין הכרח (דבר הזוכה לביטוי ממשי בהפחתת השטח המנוצל
לטענתה, מ-4.5 דונמים ל-1.8 בלבד), יש כדי לממש את העיקרון המינהלי בדבר החובה
המתמדת להפעלת שיקול דעת ולקיומה של בחינה קבועה של נחיצות הפגיעה בזכויות (ראו
בג`ץ 297/82 ברגר נ` שר הפנים, פ`ד לז(3) 29, 46 (1983); ברק-ארז, בעמ` 202-201).
גם בכך יש כדי להפחית ממידת הפגיעה בשלטון החוק בעקבות הפקעת המקרקעין – ככל שנגרמה
מלכתחילה.

30. שנית – הרכבת ביצעה ועתידה לבצע פעולות שונות כדי להפחית מן הנזק שייגרם
לעותרים, בעלי המקרקעין המופקעים. כך, בוצעה העתקה של עצי זית שהיו נטועים בשטח
המופקע, שמספרם, לטענת הרכבת, מסתכם באחדים בלבד, ולא – כטענת העותרים – במאות. בצד
זה, לדברי הרכבת, נעשה מלכתחילה מאמץ תכנוני רב כדי להפחית מן הפגיעה הסביבתית ובין
היתר, כאמור, חוזקו הטרסות שבהן נטועים עצי הזית, הוסדרה הזרימה בנחל לוז וכיו`ב.
אשר לעתיד – בהתאם להוראות התוכנית המשנית, השטח שלא יידרש בפועל להקמת דרך המילוט
והשטח שהופקע לצורך זמני ישוקמו על-ידי הרכבת ויושבו לבעליהם. בין היתר נקבע בסעיף
11.3.2 לתקנון התוכנית המשנית כי עבודות השיקום הנופי לדרכים הזמניות, שיבוצעו תחת
פיקוח צמוד, יסתיימו בתוך שנה, והשטח יוחזר לייעדו המקורי – כשטח חקלאי.

31. שלישית – כנגד הפקעת המקרקעין, הוצע לעותרים פיצוי כספי לפי כל דין.
במקביל, סיכמה הרכבת עם העותרים כי תעביר לידיהם עצים בוגרים שאותם בחרו הם עצמם
במשתלה העוסקת בכך. למתן פיצוי בגין הפקעת מקרקעין תפקיד חשוב בריכוך וצמצום הפגיעה
הקניינית ביחיד, במניעת הרחבתם של מעגלי הנזק הנגרמים כתוצאה מן ההפקעה; ובסיוע
לפרט להתקדם הלאה (ראו עניין מח`ול, פסקה 34; ע`א 5964/03 עיזבון המנוח אדוארד
ארידור ז`ל נ` עיריית פתח-תקווה, פסקה 10 (לא פורסם, 16.2.2006)). הפיצוי גם מקדם
את עקרון הצדק החלוקתי, ממתן את חוסר השוויון שכרוך בהפקעה ומביא להפנמת עלויות
ההפקעה על-ידי הרשות המפקיעה, דבר המגביר את הסיכוי שההפקעה תבוצע רק בהתקיים צורך
חיוני (עניין מח`ול, שם; קמר, בעמ` 48; חנוך דגן `שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה
שלטונית של מקרקעין` עיוני משפט כא (3) 491, 495 (1998)). אמת, הסיטואציה שבה
עסקינן אינה סיטואציה `רגילה` של הפקעת מקרקעין, ולא ניתן להתעלם מן ההקשר הפוליטי
והמדיני שלה ומן המטען המלווה אותה. ואולם מנקודת הראות של העותרים כבעלי מקרקעין
המוחים על נטילת קניינם ופגיעה בתעסוקתם, יש בפיצוי הניתן כדי למתן את השפעתה
הפוגענית של ההפקעה, ולהפכה למידתית יותר.

32. רביעית – קביעת התוואי נושא העתירה לא נעשתה תוך התעלמות מההיבטים
הנורמטיביים שלהם תחולה בענייננו, לרבות אלה הנגזרים מתחולתו באזור של המשפט
הבינלאומי, כפי שפירשם היועץ המשפטי לממשלה. ודוק: משמצאה הרכבת לאחר בחינת חלופות
שונות, כי `לא ניתן להקים ולתפעל את הפרויקט בנקודה זו באופן יעיל, כמתחייב, מבלי
לעשות שימוש בשטח הכלול בצו ההפקעה`, היא פעלה – כפי שכבר הוסבר – לצמצום היקף
הפגיעה ובד בבד להבטחת תועלת לתושבי איו`ש מן הפרויקט בכללותו. בגדר כך מבהירים
המשיבים כי בימים אלה מקדמות רשויות התכנון בישראל ובאיו`ש תוכניות נוספות אשר
עתידות לחבר את איו`ש לתשתית הרכבת בתוך ישראל. בין היתר מצביעה הרכבת על תוכנית
54/6 שתכליתה הקמת מסילת ברזל ממבשרת ציון לרמאללה, אשר אושרה זה מכבר להפקדה
ובנקודת הזמן הנוכחית נערך עבורה תסקיר השפעה על הסביבה; ועל תמ`א 54 שתכליתה יצירת
תוכנית כוללת למסילות ברזל באיו`ש. תמ`א זו נדונה ונבחנה על-ידי מועצת התכנון
העליונה, והיא עתידה לעבור לעיונן של הרשות הפלסטינית ושל ועדות התכנון המיוחדות
באיו`ש. המשיבים מציינים כי בהתאם להסכמים המתגבשים, הרכבת היא שתישא בעלויות
התכנון של קווים אלה שנועדו לשרת את תושבי האזור, בעלות של מיליוני שקלים. אף מבלי
להידרש לטענות אלה של המשיבים לגופן, סבורני כי בעובדה שלא נעשה על-ידי הרכבת
ניסיון מכוון לפגוע בזכויות או להפר את הדין הבינלאומי, ובעובדה שפעולותיה בוצעו
תוך התייעצות עם גורמים משפטיים ובאישור היועץ המשפטי לממשלה בדבר חוקיות התוואי
בהתאם לאמות המידה של הדין הבינלאומי, יש כדי ללמד על תום הלב בהתנהגות הרשויות ועל
רצונן להגיע להסדר שעולה בקנה אחד עם הוראות הדין (בלי שאנו נדרשים לשאלת חוקיות
ההסדר).

הצטברותם של הטעמים האמורים הביאה אותי למסקנה כי אפילו הנחתי קיומה של
פגיעה בשלטון החוק בעקבות ההפקעה – סוגיה שלא ראיתי לקבוע בה מסמרות במסגרת העתירה
שלפנינו – אין מדובר בפגיעה שעוצמתה גוברת באיזון הכולל, על הנזק שייגרם לאינטרסים
של הרכבת, של צדדים שלישיים וכן לאינטרס הציבורי, במידה המצדיקה דיון בעתירה חרף
השיהוי בהגשתה.





O


N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות