קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר סדאם הלך לאיבוד אחת הדרכים להציק לתושבי הביקעה , בנוסף לניתוקם ממקורות החיים בגדה, מניעת מיים והריסת בתים, היא מעצרי שוא. כל כמה ימים נעצר צעיר מהביקעה, ומעוכב בין 3 שעות ל8 ימים (מעבר ל-8 ימים יש להביאו בפני שופט, ולכן הצבא נמנע מכך). אף פעם לא מוגש כתב אישום, הם מוחזקים בבסיס צבאי, או במחסום, או במשטרה או בבית המעצר בחווארה. במקרים רבים לא נאמרת להם סיבת מעצרם . ותמיד בסופו של המעצר הם משוחררים, במרחק רב מביתם, לעיתים בחצות הלילה ועליהם לפלס להם את דרכם הביתה – כאשר אין תחבורה ציבורית, אין מוניות ועליהם להגיע לא פעם למאהל המרוחק מכל כביש או ישוב. בידי עדויות רבות של מעצרים כאלו, המעידות לעיתים גם על התעללויות, מכות, הפחדות ועוד. ביום שני 5.9.11 בשעה 8.30 בבוקר, נעצרו באופן דומה 4 בחורים פלסטינים, ליד רועי, כאשר רעו צאן משפחתם. 3 מהם בני משפחת סלאמין. הם נלקחו בג`יפ צבאי, ושוחררו כעבור שעתיים וחצי במרחק רב מביתם, אחד-אחד – כל אחד במקום אחר -האחד ליד מחסום תיאסיר, השני ליד התנחלות מחולה והשלישי ליד הכפר ברדלה (לא ברור, וגם לא משנה איפה שוחרר הרביעי). אלא שסדאם בן ה-20 ששוחרר לבדו ליד התנחלות מחולה, לוקה בשיכלו ורמת התפתחותו היא כשל ילד בן 3. הצבא לא התיר לאחיו ללוות אותו והא מצא את עצמו בארץ לא מוכרת, לצד כביש ראשי , לבדו. מרגע ששוחררו אחיו של סדאם, יצאו הם ובני משפחה אחרים לחפשו, לשווא. הבחור נעלם. במדבר, ב-40 מעלות, ללא ידע כיצד להגיע הביתה, או איך לדאוג לעצמו, הסתובב הבחור בבקעת הירדן. בשעה 13.00 התקשרתי למנהל האזרחי וקיבלתי את התשובה הרגילה `אנחנו נבדוק` אח`כ באו הכחשות – לא ידוע לנו, לא עצרנו, לא ראינו לא שמענו. בערב, כשעדיין לא היה זכר לבחור גייסתי את חנה שהפעילה את קשריה, כדי לשכנע את הצבא לקחת אחריות ולחפש את הבחור. כל הלילה היא לחצה עליהם ושיכנעה לחפש אותו. לדבריהם כל הלילה חיפשו אותו, אחיו של הבחור ופלסטינים אחרים ממיודעי אמרו שלא ראו פעילות חיפוש באזור, אבל אולי המשפחה חיפשה במקום אחד והצבא במקום אחר. כל הלילה חיפשה המשפחה, התקשרה למשטרה – הישראלית והפלסטינית – וכלום! בבוקר תפסתי את חיים לוינסון מ`הארץ` http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1240918.html שהחל אף הוא להטריד את דובר צה`ל בשאילתות. היו הרבה שמועות - שהוא נראה אמש בואדי באל בידאן, שליד שכם, אחרות אמרו שהגיע לטאמון או לטובאס. במציאות – לא היה זכר לבחור. המשפחה הייתה בהיסטריה אחרי לילה שלם בו חיפשו את האומלל. לבסוף, בשעה13.30 הודיע לי האח של סדאם ששמע שהשב`כ הפלסטיני מחזיק בו והוא נוסע לשם. ב-16.00 מצא אותו האח אצל השב`כ הפלסטיני. המשטרה מצאה או תומשוטט בואדי בידאן ליד שכם לילה קודם ועצרה אותו. לא ראו לנכון לברר למי הוא שייך – מה עוד שהמישטרה הפלסטינית הייתה כל הזמן בתמונה. המיקרה הזה קיצוני במיוחד, משום שהוא מערב רוע אמיתי – כאשר משאירים לבד בחור ברמה שיכלית נמוכה כל כך לצד הדרך (ואי אפשר לטעות בו – תויי פניו מעידים על פיגור עמוק !!!), אבל הוא רק חלק ממסכת מתמשכת של טרטורים והצקות יומיומיות כמעט של מעצרים ללא עילה, ללא כתבי אישום, ללא חקירה – על פי כל גחמה של אי מישהו. אלה פניו של הכיבוש בבקעת הירדן ד-ה קישורים למאמרים האחרונים בנושא הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא. הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.