קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עוטף עזה? עוטף ישראל
haaretz
צבי בראל
07.09.11
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1240883.html



`עוטף עזה` איננו רק מונח גיאוגרפי או קו גבול דמיוני, שמשרטט את אזורי האיום על קבוצה של יישובים בדרום. זהו מצב פוליטי, שלמען הדיוק צריך להחליף בו את עזה בישראל. עזה היא שעוטפת את ישראל, לא להיפך. אם סגר או מצור הם המדד ל`מעטפת` חונקת, אזי ישראל היא זאת שהולכת ונחנקת, הרבה בזכות עצמה ולא מעט בזכות עזה.

המשבר עם טורקיה הוא רק הדוגמה האחרונה ליכולתה של עזה, מתוך הגדר שמקיפה אותה, לחולל נזק מדיני אדיר לישראל. במצרים, הגם שלא היתה בעלת ברית תאומה דוגמת טורקיה, מעלה הציבור לעיון מחודש את הסכמי קמפ דייוויד, אחרי פיגוע שעזה היתה שותפה לו. ממזרח, כלואה ישראל בתוך חזית מדינית חדשה, כאשר בעוד פחות משבועיים יכירו באו`ם במדינה פלסטינית עצמאית, שתכלול כמובן גם את עזה.

נכון, להבדיל מתושבי עזה, ישראלים יכולים עדיין לצאת באופן חופשי ממדינתם, לייצא ולייבא סחורות ואפילו ללמוד באוניברסיטאות בחו`ל. אבל המצור כבר מתחיל להתקבע. זה איננו רק החרם על סחורות מן השטחים, ביטול הזמנות של מרצים ישראלים או ההנחיות שלא לדבר בעברית בחלק מן המדינות. זו התחושה שישראל הולכת ומסתגרת בתוך צדקתה, מעצימה את האיומים, האמיתיים והמדומים, חוזרת לדבר בשפה צבאית על `סבירות גבוהה` או `נמוכה` למלחמה, לא בטוחה עוד בעמדתה של ארה`ב כלפיה ורואה ברוב מדינות אירופה יריבות מדיניות.

רוב גדול של חברות האו`ם יתמכו בהכרה במדינה פלסטינית. רבות מהן יאמרו `כן` לא משום שהן דואגות לזכויות הפוליטיות של הפלסטינים - הרי יש בהן מדינות שבעצמן מדכאות את אזרחיהן - אלא רק בשל התנגדותה של ישראל. חלקן יתמכו במדינה פלסטינית משום שנמאס להן מהמדיניות הישראלית, מהכיבוש ומהיוהרה הישראלית. אחרות יצביעו בעד משום שירצו לתקוע קיסם בעיניה של וושינגטון, אשר יותר מדי שנים פינקה את ישראל. לא יהיה זה מופרך לשער שההצבעה באו`ם תהיה בעיקר הצבעת מחאה נגד ישראל. חלק מן המצור הלא מוכרז.

האו`ם מעולם לא היה זירה שישראל העריכה את חשיבותה. כשליו של הארגון ידועים ונטיותיו נגד ישראל אינן כמוסות. החלטותיו - מי כמו ישראל יודע - הן בעיקר דיו על נייר. אבל האו`ם הוא זירה מסוכנת, שאולי איננה יכולה לפתור סכסוכים אבל יודעת לסמן מטרות, לבנות קואליציות בינלאומיות ולהטיל סנקציות. זו זירה שמעמדה של ישראל בה מתפוגג ושגם ידידותיה הקרובות מתקשות להבין על איזו מדינה בדיוק הן אמורות להגן.

זהו חלק מאותו מצור שדומה לגושי קרחונים המקיפים ספינה תועה, שקברניטיה בטוחים שיוכלו לתמרן ביניהם עד שאיננה יכולה לנוע עוד. במצור כזה מתגבשת באופן טבעי אחדות של נצורים. לא הקברניט שהוביל את הספינה אל שרטוני הקרח אשם, אלא מזג האוויר הנורא; לא הסגר על עזה אשם אלא הטורקים-האיסלאמיסטים-הפרו-איראנים אשמים בהרס היחסים; גם המצרים, שחושפים את פניהם האמיתיות, אשמים; וכמובן, לא הכיבוש אשם אלא הפלסטינים שמתנגדים לחיות תחתיו.

ומה נותר לעשות כאשר כל העולם קם עליך, כאשר עזה, בשמותיה השונים, סוגרת עליך? זה הזמן לאחוז ביד הממשלה, לחבק את צה`ל, לקדש את ההתנחלויות ולאמץ שיח חדש של נצורים. שיח שישכנע שאין דרך אחרת זולת זאת שמנהיגה הממשלה, שיח של יוקרה והתנשאות, של `עברנו את פרעה נעבור גם את זה`, של אנחנו ואפסנו עוד.

אלה הם בדיוק הסימפטומים של המצור. אלה אותם דיבורים שהשמיעו מנהיגים של מדינות שנתונות תחת סנקציות. האסון הוא שלמצור אפשר להתרגל, לפחות לפרק זמן ארוך דיו שמשכיח איך זה לא לחיות במצור. אבל אין כמו מצור לחשל את `הרוח הלאומית` - תראו למשל את עזה. אין גם כמו מצור כתרופה נגד עם שמתחיל לערער על החלטות ממשלתו, להפגין או לשאול שאלות מיותרות. המצור טוב לנו.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד