קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

המהפכה והחסידה
מאת בת שבע שפירא
אתגר - מגזין פוליטי תרבותי
9.9.2011
http://www.etgar.info/he/article__525/%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%94

המחאה, על פלגיה השונים, התקבלה בקרב רבים-רבים כפתיחת צוהר לאור חדש, כתקווה לשינוי, להבנה חדשה, שאולי תעזור לחלץ את המדינה מן הבוץ שהיא שוקעת בו עוד ועוד.

העומדים בראש המחאה, שנוכחו בעוצמתה הרבה והמתרחבת, חתרו כמובן להקיף מעגלים גדולים יותר ויותר מתוך אוכלוסיית המדינה – שכבות הביניים ושכבות המצוקה, חילונים וחרדים, יהודים וערבים, יושבי מערב ה`קו הירוק` ומתנחלי מזרחו.

אולם נראה שהשתוקקות מוּבנת זו לחבק ולהקיף את כ-ו-ל-ם היא בעוכריה של המחאה ומונעת התקדמות ומהפכה אמיתית. כדי להקיף את כ-ו-ל-ם (מה שאגב לא קורה) נאלצת המחאה `להיזהר`, להלך על קצות בהונותיה, להתחפש לחסידה (תרתי משמע) ולעמוד על רגל אחת בלבד – הרגל הכלכלית-חברתית. את הרגל השנייה היא מבקשת להטמין בין נוצותיה. להעלים ולהתעלם ממנה ככל האפשר. הרגל השנייה (ושמא היא הראשונה) היא הרגל המדינית, רגל הכיבוש וההתנחלויות, הממשיכה להסתתר בין נוצותיה של המחאה הזהירה (מדי).

אבל בדרך הטבע, מי שלא נולד עם נוצות ומקור כאותן עופות הניצבות על רגל אחת, אינו יכול (ובמקרה שלנו גם אינו רשאי) להתמיד ולעמוד על רגל אחת ולהתעלם מן השנייה לאורך זמן. הזהירות וההתעלמות מן הרגל השנייה הזאת אינה פועלת לטובת העניין. המחאה חייבת להעלות את בעיית הכיבוש וההתנחלויות כאחת הרעות החולות שהביאתנו עד הלום. הרי לא רק מסירת חלקים גדולים של העוגה הכלכלית של המדינה לטייקונים ולמונופולים הגדולים עיוותה את חלוקת משאביה: הייתה כאן העברת משאבים מסיבית לשטחי הגדה, תוך הקמת תשתיות למען ההתנחלויות וביתור השטחים כך שיימנע כל שינוי במצב הקיים. מיטב האנרגיות הכלכליות, המוסריות והמדיניות של מדינת ישראל הושקעו/בוזבזו בשטחים הכבושים במשך 44 שנים. אפילו עכשיו, בעיצומה של `מחאת הדיור` וההבטחות שעפות לכל עבר לגבי דיור זול לכל דכפין, ממשיכה ישראל לבנות בשטחים באופן מאסיבי ומשקיעה בבנייה הלא-חוקית הזאת הרבה יותר מהשקעותיה בבנייה בתוך גבולות הקו הירוק. לא להזכיר את כל אלה – זה כיסוי ועיוות של המציאות.

זאת ועוד: מחאה שנמנעת מלהזכיר את ראש ממשלתנו – כמי שהתנהלותו וניהולו את המדינה לוקים באגוצנטריות ואף בהפקרוּת, מכל בחינה שהיא; כמי שאמור להיות אחראי להובלת המדינה מתוך דאגה לשלום אזרחיה, לקיומם, לרווחתם, להווה שלהם ולעתידם, ושבמקום להוביל חשיבה אמיתית ופעולה ממשית לשם כך, זוֹרה לכל רוח הבטחות שתוחלת חייהן היא לעתים שעות ספורות בלבד – אינה מחאה.
המשך העמידה הזהירה וההימנעות מ`פוליטיקה` לא יאפשרו התקדמות ושינוי אמיתי ועמוק של המערכת הקיימת. מהפכה לא תצמח מכאן.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב