קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מלחמת תרבות
haaretz
אבירמה גולן
14.09.2011
http://www.haaretz.co.il/articles-and-opinions/1.1473091




גם מי שלא מתלהב מחרמות, חייב להביע הערכה למעשהו האמיץ של שחקן תיאטרון הקאמרי רמי ברוך, שהודיע שהוא מסרב להופיע בקרית ארבע. ברוך פעל לבדו, בצל חוק העלול להפלילו, ונימק את סירובו במונחים מוסריים מובהקים.

הוא לא דיבר בסיסמאות. בפשטות ובענווה חשף את התלבטויותיו. לא שש להחרים את קרית ארבע, אך נשמע לצו מצפונו. הוא הזכיר את הרב כהנא ואת תנועתו, את ברוך גולדשטיין ואת הסגידה לקברו, ואת ההתעמרות בפלסטינים ביישוב היהודי בחברון. התגובה התוקפנית מקרית ארבע לא איחרה לבוא. היכל התרבות, שהוקם בכספים שהיו מיועדים בכלל לפיתוח הנגב והגליל, זכה מיד לחיבוקם החם של כמה מחברי מועצת העיר, תלמידי כהנא. אלה לא הסתפקו בהכפשתו הצפויה של ברוך כאיש שמאל קיצוני לא ציוני, לא יהודי ולא לאומי, שמסבך את התיאטרון שלו. גם לא באיום, הצפוי לא פחות, לכיוון משרד התרבות - שלא יעז להמשיך ולממן את הקאמרי על שחקניו הסוררים - ובכיפוף ידה של הנהלת הקאמרי, הנידפת ממילא מפחד הניתוק מהתקציב הממלכתי. הם גם חשפו את תוכניתם התרבותית.

על פי התוכנית, היכל התרבות בקרית ארבע לא יהיה כפוף לתרבות `שלהם` (הסמולנים החילונים), שאיננה `התרבות שלנו, תרבות מפוארת של אהבת ארץ ישראל`, וינוהל על ידי ועדה רוחנית בראשות לא אחר מאשר הרב דב ליאור. בנוסף, יחויבו שחקנים, זמרים ואמנים אחרים שיבקשו להופיע בהיכל הקודש, סליחה התרבות, של העיר, להוכיח ששירתו בצה`ל ולחתום על הצהרת אמונים למדינה.

מולייר בכבודו ובעצמו לא היה מצליח ליצור פארסה מפוארת כזאת. הצהרת אמונים? למדינה? ומי ייתן את ההכשר? אותו דב ליאור שסירב להיחקר, הצדיק את ברוך גולדשטיין והמליץ על כתב הפלסתר `תורת המלך`? ושמא רב אחר מרבני הישיבות, שהטיפו לסירוב פקודה בפינוי התנחלויות? ואולי אנשי `תג מחיר`, בסיומו של יום פעילות תרבותי ומענג שבו שרפו שני מסגדים, הכו ופצעו ארבעה נערים פלסטינים, מרחו כתובות נאצה על דלת ביתה של פעילת שלום עכשיו והשחיתו רכוש צה`לי? רק חירש, שוטה וקטן לא יראה שזוהי מלחמת תרבות, שמצדה האחד תשעת הצוערים שהחרימו את הזמרות בבה`ד 1, ומצדה האחר רמי ברוך. מזה תלמידי כהנא ורבניהם, ומזה כל מי שמעז לצאת נגדם, ולכן גם אם הוא חובש כיפה הוא `סמולן קיצוני`.

אלא שמלחמת התרבות הזאת לא ניטשת. היא מוכחשת. שוב. כמו בגל הפייסנות המבוהלת ההוא, לאחר רצח יצחק רבין, כשהציבור שהגדיר עצמו מתון ושוחר שלום נגרר להידברות, גישור, פישור, לימוד משותף וכיוצא באלה התחכמויות. בסופן זכה המיעוט הימני-משיחי להלבנה, ואילו הרוב המבולבל ספג ב-1996 מפלה צורבת, התמלא אשמה וחרטה על ש`שכח להיות יהודי`, התקפל ונדם. עתה, סביב ועדות דיון ושולחנות עגולים שנולדו ממחאה חברתית מעוררת תקווה, מתרחש תהליך דומה. בימין, בהתנחלויות ובסביבתן האידיאולוגית (זה כבר לא עניין גיאוגרפי. הגרעינים התורניים ומרכזי חרד`ליות רבי עוצמה אחרים פועלים, בכוונת מכוון, דווקא בתוככי הקו הירוק, ובמיוחד בערים מעורבות), שפכו תחילה קיתונות של סלידה ובוז על המחאה. עתה, כשהיא מתכנסת ל`שיח`, נזכרו לפתע המומחים לגישור ולהנחיית קבוצות ברוח `תורנית`, שגם הם חלק מהמחאה.

הצעירים מובילי המחאה, חדורי כוונות טובות, מאמינים בכל לבם שצריך לחבק את כולם בשם הסולידריות החברתית ולא לדבר, חלילה, על פוליטיקה. אלא שכאחיהם הגדולים משנות ה-90, גם הם עלולים למצוא את עצמם מובלים באף על ידי התרבות האחרת. זו שמוקיעה את רוח המצפון וחופש הביטוי של רמי ברוך, וממנה ועדה רוחנית במקומה.

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד