קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר ציונות קיומית וקנאית מאת עמוס גבירץ על צד שמאל 3.10.2011 http://on-the-left-side.org.il/?p=1037 לאורך שנים משתפות פעולה 2 הגישות בציונות: הציונות הקנאית מאיימת על הציונות הקיומית שלא תעז להחזיר שטחים. הציונות הקיומית שומרת על הבריתות עם מעצמת-העל במחיר האטת תהליך סיפוח השטחים הכבושים לישראל. ראשוני הציונים הבינו שרק עזרת המעצמות תאפשר את מימוש הפרויקט הציוני. גם לאחר קום המדינה דבקה מנהיגות ישראל בתפיסה שתמיכת המעצמות היא תנאי לקיומה. ציונות קיומית. לכך יש מחיר – שירות האינטרסים של המעצמה. צרפת תמכה בישראל בזמן מלחמת אלג`יר, כאשר ישראל ריתקה את הצבא המצרי ומנעה התערבות מצרית באלג`יר. יחסי ישראל-ארה`ב שודרגו על רקע המלחמה הקרה: מצרים וסוריה נקטו במדיניות פרו-סובייטית, צבא מצרי השתתף במלחמת תימן, והאמריקאים הרחיקו צבא פרו-סובייטי מבארות הנפט בסעודיה – בעזרת ישראל. כך גם כאשר המצרים העבירו חלק מצבאם מתימן לסיני, במענה לבקשת עזרה סורית, בעקבות ההסלמה במלחמת המים בין ישראל לסוריה. ישראל שירתה ומשרתת אינטרסים אמריקאים בתמורה לתמיכה האמריקאית. מאז מלחמת 67 התגבר בתנועה הציונית זרם הציונות הקנאית – דתיים-לאומיים הרואים סימנים משיחיים בכיבוש ובהרחבת גבולות ישראל. ממשלות המערך החלו במדיניות של הרחבת גבולות – בהקמת התנחלויות בשטחים הכבושים, במטרה ליצור עובדות בשטח בדרך לסיפוח השטחים הכבושים. הבעיה – כיצד לעשות זאת מבלי לאבד את תמיכת המעצמות והמדינות הידידותיות לישראל. ראשית, אין מצהירים על המדיניות. שנית, מבצעים זאת בצעדים קטנים שלא מעוררים יותר מדי התנגדות בעולם. שלישית, משתמשים בטיעונים ביטחוניים כדי להצדיק השתלטות על השטחים. רביעית, נענים כמעט לכל יוזמת שלום, אך נמנעים מלהתקרב למימושה. היוצא מן הכלל – השלום עם מצרים. מצרים שינתה אוריינטציה מסובייטית לאמריקאית, וחלק מהעסקה המצרית-אמריקנית כלל לחץ אמריקאי על ישראל להחזיר את סיני. הציונות הקנאית והציונות הקיומית התנגשו. אפילו מנהיג ימני כמנחם בגין העדיף את המשך היחסים המיוחדים עם האמריקאים על פני האידיאולוגיה שלו, וגם הלובי היהודי לא העז לצאת נגד אינטרס אמריקאי. גאולה כהן, ח`כית הליכוד אז, שהאמינה כי המשך כיבוש סיני חשוב מהיחסים המיוחדים עם ארה`ב, פרשה מהליכוד והקימה מפלגה של הציונות הקנאית, `התחייה`. על רקע ניסיונות הציונות הקיומית להראות כאילו היא נענית ללחצים אמריקאים, אירעו התנגשויות בינה לבין הקנאית, כמו בהקמת ההתנחלויות הראשונות של גוש אמונים בלב האוכלוסייה הפלסטינית. בדרך כלל נגמרו ההתנגשויות בהסכם שאפשר לגוש אמונים להקים את ההתנחלות. הסכמי אוסלו הביאו את ההתנגשויות בין 2 הגישות לשיא. מתנחל אמר בהופעה בטלוויזיה: `הממשלה צריכה להחליט – מלחמה נגד ערבים או נגד יהודים`. זה נגמר ברצח ראש הממשלה רבין בידי איש הציונות הקנאית. בשנים 1993-2000 המשיכו כל הממשלות בהעדפה של ההתנחלויות. מספר המתנחלים בגדה המערבית עלה (בלי מזרח ירושלים) מ-110,000 ל-200,000. ישראל הרסה כ-1000 בתי פלסטינים, והפקיעה כ-160,000 דונם אדמות. בוצעו גם גירושים: גירוש בדואים – כדי להרחיב את ההתנחלות מעלה אדומים, וגירוש בדרום הר חברון. תחת מעטה `תהליך השלום` ישראל העמיקה את הכיבוש! התנגשות נוספת בין 2 הגישות הייתה `ההתנתקות`, שדרכה שרון ניסה לטרפד את `מפת הדרכים` של בוש. שרון סרב להיכנס למשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, וכך חיזק את החמס. עתה היה קל להטיל את האשם להיעדר התקדמות לשלום – על הפלסטינים. התנגשות קבועה בין הגישות נערכת סביב המאחזים ה`לא מורשים`. דו`ח טליה ששון חשף שחלק נכבד מהמאחזים ה`לא מורשים` קיבל מימון ממשלתי… ממשלות ישראל התחייבו בפני האמריקאים לפנותם, ולא קיימו. כדי לרצותם, הורסים לעתים בתים במאחזים. בתום `הצגת` ההתנגשויות בין כוחות הביטחון למתנחלים הבתים נבנים מחדש, ונערכות פעולות `תג מחיר`. כך לאורך שנים משתפות פעולה 2 הגישות בציונות. הציונות הקנאית מאיימת על הציונות הקיומית שלא תעז להחזיר שטחים למען השלום. הציונות הקיומית שומרת על הבריתות עם מעצמת-העל ועם מדינות ידידותיות אחרות, במחיר האטת תהליך סיפוח השטחים הכבושים לישראל. כל זה מתרחש בזמן שהליגה הערבית מציעה שלום לישראל, תמורת סיום הכיבוש ופיתרון מוסכם לבעיית הפליטים. הממשלות מעדיפות שלום עם הקנאים והמשך הכיבוש, על פני הביטחון הקיומי שלנו. כל עוד אין לחץ אמיתי על ישראל, באינטרס אמריקאי, תמשיך ישראל להעמיק את הכיבוש, תוך מצגות שווא של `תהליכי שלום`. יכ קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו