קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

שברו את הכלים
מאת אלמה ביבלש
העוקץ
4.10.2011
http://www.haokets.org/2011/10/04/%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d/

ביום שישי המציאו משחק חדש. ללא חוקים, ללא טיפת אנושיות.

אני רוצה לכתוב על מה שקרה ביום שישי בענתות. אני לא יודעת מה יצא מהטקסט הזה, אולי הוא יהיה טקסט אישי, אולי וינטלציה רגשית, אולי סיפור קר של ההתרחשויות, אולי הוא יהיה טקסט פוליטי, אולי אידיאולוגי, אולי פילוסופי. הוא בטח יהיה טקסט מבולבל, מה שלא יהיה אני אתן לו להישאר כזה.

עברו רק שלושה ימים מאז יום שישי, זה נראה כאילו עבר נצח, כל כך הרבה כבר נכתב ונאמר ובכל זאת.

אפשר למלא מחברות שלמות בסיפורים מהלילה הזה. הלילה שבו נשברו כל הכללים ונדמה היה שהמציאות משנה את פניה. אפשר לדבר ולכתוב ולהיזכר ללא סוף ברגעי הפחד והאימה, בתחושה הברורה שמכאן לא בטוח שנצא חיים, בעיניהם של החברים האהובים הפעורות בבהלה, נבלעים באגרופיהם של הפורעים, דמם נשפך והם צועקים, בוכים וזועקים לעזרה והפעם, שלא כתמיד, ידינו קצרות מלהושיע.

מתנחלים מצוידים היטב. נחשבים נורמטיביים, אמנם מחוץ לקו הירוק אבל עם אוכלוסייה של אנשים שפויים ותרבותיים. צריך לנפץ את הבועה הזאת. אין דבר כזה.

במסגרת עבודתי ובמסגרת פעילותי הפוליטית נחשפתי וחוויתי אלימות בלתי מבוטלת, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי. בכל אירוע בו הופעלה אלימות היו כללים, היו חוקים. הם אומנם כופפו או נמתחו או נעקפו, אך הם בהחלט היו שם. ביום שישי מול הכניסה לענתות המציאו משחק חדש ללא חוקים, ללא טיפת אנושיות.

באירועים אלימים אחרים אתה לרגע לא שוכח למה אתה שם, אתה זוכר את המטרה, את המאבק בדיכוי ובכיבוש, את הבעת הסולידריות. ביום שישי אני מודה ששכחתי. הרגשתי חלק מאפיזודה פלילית מטורפת ורצחנית. אבל אין זה כך וחשוב לזכור זאת היטב. לא מדובר בחבורת עבריינים שיכורים, זהו אירוע בעל משמעות פוליטית עמוקה ובעל השפעה על המציאות בה אנו חיים ומתנהלים. היישוב ענתות/עלמון שוכן לו בסמוך לירושלים, לכאורה יישוב קהילתי פסטורלי, משפחות חילוניות, אנשי משטרה וכוחות הביטחון, נוחות כלכלית. לא מדובר כאן ביצהר, בחוות מעון, לא נוער הגבעות המסתובבים בדרום הר חברון רעולי פנים בין השדות ומבצעים פשעים אלימים נגד הפלסטינים סביבם. הם, כמו יישובים רבים כמותם, נחשבים נורמטיבים, אמנם מחוץ לקו אבל עם אוכלוסייה של אנשים שפויים ותרבותיים. צריך לנפץ את הבועה הזאת. אין דבר כזה.


מסביבנו היו שוטרים. שוטרים האמונים על הגנתי. הם לא שמרו עלי, הם לקחו בזה חלק, הם ראו אותם שוברים עצמות, מאיימים ברצח ובאונס, שוברים מכוניות ומצלמות, הם נתנו למתנחלים לקרוא קריאות נאצה במערכת הכריזה של הניידת, הם ראו אותם גוררים אותי מהשיער אל השדות ולא עשו כלום. חלקם אפילו נראו משועשעים למדי. למה אני מתפלאה? עושים את זה לפלסטינים כל הזמן. חשבתי שאני מחוץ לבועת האשליה, שאני רואה את משטר הפריווילגיות באופן מפוכח וברור, מודעת באופן עמוק למשמעויות שלו, כנראה שזה לא לגמרי נכון.

אז מה עושים עכשיו? פונים לתקשורת. מנסים לפוצץ את הסיפור. שכולם יראו, יבינו ויזדעזעו. אבל לאף אחד לא אכפת. `עימותים בין פעילים קיצוניים ומתישבים`, נכתב בוויינט. אני קיצונית והם מתיישבים. `מי התחיל עם מי, בואו לדבר על זה בפייסבוק`, נכתב בהארץ, כמה משעשע. בערוץ 2 דווח על `אבנים שהתעופפו`, מעניין, תופעת טבע חדשה – כלי עבודה חקלאית הפכו לאלות, מפגינים לא אלימים לפרובוקטורים שמגיע להם. ה`מתישבים` מספרים שזרקנו אבנים על ילדים, שניסינו להפוך מכוניות. היו להם המון מצלמות כולל מצלמות האבטחה שמצלמות את המקום 24 שעות ביממה. את המצלמות שלנו הם שברו וגנבו. מעניין שאף כלי תקשורת לא דרש מהם צילומים.

בעולמו של ערוץ 2. תופעת טבע חדשה - כלי עבודה חקלאית הפכו לאלות
אז מה עושים? פונים למשטרה. במשטרה אומרים להגיש תלונה למחוז שי, המחוז בו משרתים רבים מהתוקפים שלנו. אלה שמכוניותיהם הושחתו התבקשו גם הם לנסוע ולקבל משם מסמך משטרתי על מנת שיוכלו להפעיל את הביטוח.

אז מה עושים? פונים ליועץ המשפטי לממשלה, לחברי כנסת שיפעילו לחץ ידרשו דרישות ויוציאו שאילתות.

אנחנו נעשה את כל הדברים האלה, אנחנו נפעיל את התקשורת, את הכנסת והממשלה, אנחנו גם ננצח, אין בעיני אפשרות אחרת.

אבל ישנם רגעים שבהם בא לי לצעוק אחרת, בא לי לשבור את הכל, בא לי להגיד לא!
להגיד שאני לא רוצה לדבר עם התקשורת הזאת, זאת תקשורת עם דם על הידיים, הרבה דם על הידיים. דיווח אמיתי ותחקיר עיתונאי מעולם לא עניינו אותם, הם משרתי המשטר. אני רוצה תקשורת אחרת, אני רוצה בלוגים וטוויטר ופייסבוק, תכתובות מייל ויו-טיוב, שיחות בין אנשים.

בא לי להגיד שלמשטרה אני לא רוצה לפנות. לא רק שאיננה רלוונטית או לגיטימית בעיני, היא לקחה חלק פעיל בהתקפות, הם לא יגנו עלינו. הם האויב.

בא לי להגיד שאני רוצה פעולות ישירות לא-אלימות, אני רוצה למצוא את האנשים האלה, לחשוף אותם, לדאוג שחייהם לא יראו אותו הדבר מרגע זה והלאה, למען יראו וייראו. דמנו לא יהיה הפקר. וגם לא דם הפלסטינים.

בא לי להגיד שהיועץ המשפטי לממשלה וחברי הכנסת הם משרתי המערכת, חלק ממנה, אמונים על שלומו ויציבותו של המשטר. בואו נשחק בדמוקרטיה, בואו נדבר עם ויינשטיין, נעבוד בצינורות המקובלים, נראה לכולם כמה מדינת ישראל מתוקנת ומערבית. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא להגן על המשטר ולכסות על טעויותיו. אז עכשיו נלך כולנו ונכבס ונלבין את פשעיו וניתן לו לכבס אותנו?

בא לי להגיד שאני לא רוצה לרדוף אחרי חברי כנסת שיגישו שאילתות. שאני לא רוצה שדב חנין יגיש שאילתא, אני רוצה שדב חנין יתפטר, לא רק בגלל יום שישי האחרון, בגלל שזה הדבר הנכון לעשות כבר מזמן. יש לו אחריות מיניסטריאלית על הלינץ` שביצעו בנו תושבי ענתות, גם ידו ויד כל חברי הכנסת אחזה ביום שישי באבנים. המשטר בישראל רצחני ולא לגיטימי אני לא רוצה לשתף איתו פעולה, הם שברו את הכלים, הם שברו לי אותם על הראש, עכשיו תורי, אני לא משחקת בכלים שבורים. אולי מחר זה יעבור, אולי מחר, מחרתיים, שבוע הבא, אני ארגיש אחרת, אבל בינתיים… בא לי להגיד לא.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!