קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

המחבלים היהודים לא זקוקים לאלי ישי
מאת איל
אמת מארץ ישראל
13.10.2011
http://eyalniv.wordpress.com/2011/10/13/jterror/

ההיסטוריה חוזרת או מה? כמו תקליט שבור, מציע שוב אלי ישי, השר מהשמיניה הגברית הסודית, פעמיים גבר בת`ז כפי שהעידה עליו אחת, לשחרר מהכלא מחבלים יהודים, שרצחו חפים-מפשע (ושקרבנותיהם היו ערבים). `למה` אתם שואלים? כדי `להמתיק`, כלשונו, את טעמה של עסקת שליט. אם יהיו יותר מחבלים חופשיים, לפי ישי, כן ייטב ויימתק לנו, כלומר, לתומכי הטרור היהודי. אין ספק, רוח יהודית אמיתית מניעה את האיש שמחילתו לרוצחים עושה לו מתוק בפה.

ישי כבר הציע זאת בעבר, ונותר דביל היום כמו אז. באוגוסט 2008, לפני שלוש שנים, התפניתי להסביר אפילו למה זאת הצעה פסולה ומיותרת, כי מסתבר למרבה הצער שבכלל צריך להסביר, והדברים נותרו רלוונטיים:


--------------------------------------------------------------------------------


האיש והא-סימטריה.
יו`ר ש`ס, השר אלי ישי, התנגד לשחרור האסירים בשבוע שעבר, מפני שאיננו כולל שחרור `מאוזן` של יהודים שביצעו טרור כלפי ערבים. תביעתו המיתממת של ישי מתחזה לבעלת היגיון טבעי: אם מדובר בפיוס בין לאומים, ואם משחררים את בני הלאום האחד כחלק מתהליך הכפרה, הרי שאין סיבה לא לשחרר גם את בני הלאום האחר, ובעיקר שהם בני עמך. `מחבל תמורת מחבל`. אך למעשה, בעוד ש- 11,000 האסירים הפלסטינים, שרובם לא היו מעורבים כלל בפעילות טרור, יוותרו ברובם להינמק בבתי הכלא בישראל, האסירים היהודים שרצחו ערבים, בכלל זוכים שוב ושוב לחנינות והקלות.

הנה כמה דוגמאות:

בשנות התשעים הורשע נחום קורמן בהריגת ילד פלסטיני בן 11, במכות. הוא דרך על צווארו והכה בו בקת אקדח. הילד מת אחרי חודשיים של סבל, אך קורמן נדון רק לשישה חודשי עבודות שירות.
יורם שקולניק נדון למאסר עולם על רצח פלסטיני, אך קיבל חנינה אחרי שבע שנים.
בועז מושקוביץ הרג פלסטיני בן 14, אך נדון רק לחמישה חודשי עבודות שירות ושנת מאסר אחת על-תנאי.
בשנות השמונים נתפסו חברי המחתרת היהודית, אשר רצחו שלושה סטודנטים ופצעו עשרות במכללה בחברון, ופצעו קשה מאוד את ראשי עיריות שכם וראמאללה. רק שישה מהם נשפטו בכלל על חברות בארגון טרור, וכל האחרים זוכו מניסיון רצח. בזה אחר זה, ותוך פחות משמונה שנים, יצאו כולם לחופשי.
באותן השנים ירה ניסן אישגוייב למוות בילד פלסטיני בן 13 וקיבל שישה חודשי עבודות שירות.
פנחס ולרשטיין (מוכר לכם?) ירה למוות בילד אחר, ונדון לארבעה חודשי עבודות שירות.
ישראל זאב ירה גם הוא למוות ברועה צאן פלסטיני ופצע את חברו (משום שעברו בסביבת ההתנחלות) ונדון לשנה וחצי.
משה לוינגר, המכונה רב, הרג פלסטיני בחברון, ונדון לשנה וחצי.
אלו הן רק כמה דוגמאות. למעשה, אין כמעט אף מחבל יהודי שגם קיבל עונש הולם וגם ריצה אותו בלי לקבל חנינה.

הקלות דומות לא פסחו גם על שוטרים וחיילים שחרגו בבוטות מ`טוהר הנשק`:

רק השנה החליט היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את השוטרים שהרגו 13 פלסטינים אזרחי ישראל באוקטובר 2000.
בשנה שעברה החליטה המשטרה לסגור `מחוסר ראיות` את התיק נגד שוטר מג`ב, אשר ירה למוות בעביר ערמין, ילדה בת 10 (ביתו של פעיל שלום מוכר), וזאת למרות עדי הראייה הרבים שהיו במקום.
ב-1984 אנשי שב`כ רצחו במכות (יעני בידיים, בלינץ` בחסות ומטעם) מחבלים כפותים. חרף ניסיונות הצנזורה, ושקרים וחבלה של אנשי השב`כ (בהם יוסי גינוסר ואהוד יתום, מוכרים למישהו?), העניין נחשף בסוף, ובתגובה נשיא המדינה חנן אותם מייד עוד בטרם הרשעתם.
אפילו האירוע המפורסם, שלכאורה פגע בצורה הקשה ביותר ב`טוהר הנשק` של הצבא, גם הוא נגוע באותה הצביעות והדלת המסתובבת: הטבח של 43 אזרחים, בהם נשים וילדים, בכפר קאסם, בידי שוטרי מג`ב ב-1956, אשר גם אותו ניסו להסתיר. וגם שם האשמים קיבלו חנינה אחרי 3 שנים. (יודעים איפה הם היום?).
יש כמובן דוגמאות נוספות למכביר. רוב החקירות (שב`כ, משטרה, צבא, מח`ש) על טרור יהודי נגד ערבים (על צורותיו המכובסות) בכלל לא מתקיימות, או נסגרות בלי העמדה לדין. מתוך המעטים שכן מגיעים להעמדה לדין, רוב הפושעים מזוכים או מקבל ענישה מגוכחת. ומבין המורשעים, הרוצחים מקבלים חנינות. אז מי צריך את ישי מלכתחילה?

סימטריה בין הסוס ורוכבו
ישי, שפעם השתייך למפלגת-מרכז לא-ציונית (שאפילו ישבה בממשלות פרס, ואח`כ רבין), מחבק מזה זמן את הימין הקיצוני, ומנסה לעשות סימטריה חסרת שחר בין האסירים הפלסטינים והיהודים. זה פשוט מגוחך: הפלסטינים הם תושבים חסרי זכויות אזרח, תחת שלטון צבאי, הנאבקים לעצמאות (וגם אם מיעוטם עושה זאת בטרור ונקם, הכובש והאויב הוא לא סתם שופט ומבצע בלתי-תלוי). לעומתם, היהודים בשטחים הכבושים, הם מתיישבים בשטח שאיננו חלק מן המדינה על פי חוק, בחסות הצבא, ואינם קרבנות אלא חומסים. ובעוד שהפלסטינים נכלאים אפילו באשמת איסוף תרומות לנכים, עשיית נפשות לאיסלאם, חברות בארגון צדקה, הפגנה, או הפצת חומר המתנגד לכיבוש; הרי שהיהודים בקושי נחקרים, נשפטים, מורשעים או נאסרים על מעשי אלימות טרוריסטיים ברורים. היחס אליהם נע בין קריצת/העלמת עין לבין הנצחה ע`י המדינה כגיבורים.

לאמיתו של דבר, הגורם המשותף היחיד ביחס ובענישה של המחבלים היהודים והפלסטינים הוא שכשהם נכלאים, שניהם מגיעים אל בתי הכלא הישראליים. וזוהי בסה`כ נקודה נוספת של חוסר סימטריה: האסירים היהודים אינם שבויים אצל הפלסטינים, כמו הפלסטינים שמוחזקים בישראל; ובניגוד לכ-2,500 משפחות פלסטיניות, משפחותיהם של המחבלים-האסירים היהודים, אם הם כבר נכלאים, יכולות לפגוש אותם כל הזמן בכלא ובחופשות, לפחות עד לחנינה. וכפי שמלמד הניסיון, גם היא לא תאחר לבוא.

המסר שרוצה לשלוח ישי לאנשי הימין הקיצוני הוא שאם יהרגו ערבים, הוא כבר ידאג להם, בניגוד גמור לדרך היהדות, המוסר או הצדק. כדאי להזכיר לו שההיסטוריה מוכיחה שהם למעשה בכלל לא זקוקים לעזרתו.

יכ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!