קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר פסטה, דגלים, תופים ומכות: חמש שנות מאבק במעסרה מאת חגי מטר Mysay 21.10.2011 היום (שישי) בשעות הצהריים יצאו כמאה מפגינים – פלסטינים, ישראלים וזרים (בעיקר צרפתים) – לציין חמש שנות מאבק עממי במעסרה נגד הגדר וההתנחלויות. כבכל שבוע זה חמש שנים יצאה ההפגנה מלב הכפר, והתקדמה בתהלוכה עליזה לעבר אדמות הכפר והכפרים הסובבים, שיופקעו על ידי גדר ההפרדה (שבנייתה הוקפאה בינתיים) לטובת התנחלות אפרת. באופן מפתיע וחריג, בכניסה לכפר חיכה רק ג`יפ אחד עם שני חיילים, שלא הצליחו לעצור את המפגינים הרבים, ולראשונה זה זמן רב הצליחו אלה לצאת מהכפר ולהתקדם לעבר האדמות, כשהם צועדים רוב הזמן בשולי הכביש. כעבור כמה מאות מטרים של צעדה וקריאת סיסמאות נבלמו המפגינים על ידי כוח גדול יותר של חיילים ושוטרי מג`ב, שהתחילו לדחוף אותם לאחור. יש לציין שלמרות שאלימות החיילים נמשכה לכל אורך ההפגנה, עם דחיפות רבות ומכות אלות למפגינים, הפעם לא הוכרז שטח צבאי סגור, איש לא נעצר, ולא נזרקו רימוני הלם או גז – בניגוד להפגנות רבות אחרות ודומות במקום. ההפגנה נמשכה כשעה וחצי, מצומצמת לשולי הכביש בכניסה לכפר, עם דחיפות מזדמנות מצד החיילים. בין לבין המפגינים נופפו בדגלים, שרו שירים במגוון שפות, רקדו לצלילי תופי הסמבה שהיו במקום, הפריחו בועות סבון, ונאמו נאומים לציון חמש שנות מאבק עממי. בשלב כלשהו שלפו פעילי הסולידריות האיטלקים שהיו במקום, ובהם סגנית יו`ר הפרלמנט האירופי לשעבר, לואיזה מורגנטיני, סירי פסטה גדולים, והתחילו לחלק ארוחת צהריים למפגינים כמתנת יום הולדת למאבק. מחלוקת קלה פרצה בין כמה מהמפגינים כשהפעילים האיטלקים והצרפתים הציעו פסטה גם לחיילים (שסירבו). היו שאמרו שמדובר בשיתוף פעולה פסול עם נציגי הכיבוש האלימים, ושהחיילים זכאים להצטרף לחגיגה רק אם יפשטו את מדיהם, והיו שהתעקשו שזו-זו הדרך לשכנע אותם בכך שהמאבק הוא נגד הכיבוש וגזל הקרקע – ולא נגדם כבני אדם. בסוף ההפגנה התפזרו כולם בחזרה לכפר ולבתיהם, והבטיחו להמשיך ולהפגין באותו אופן גם בעתיד. יכ קישורים למאמרים האחרונים בנושא הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא. הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.