קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

תביעת דיראני: מסע הכפשה
on-the-left-side
שלמה גזית
27.10.11
http://on-the-left-side.org.il/?p=1359


בימים אלה מסתובב ברשת טור חריף המכפיש את בית המשפט העליון:
`רק בישראל יכול להתרחש התסריט ההזוי הזה: שפל היסטורי – שופטי בית המשפט העליון פסקו: חובה על מדינת ישראל לדון בתביעת המחבל מוצטפא דיראני על `נזקים` של 6.000,000 ₪ שנגרמו לו בכלא הישראלי. דיראני הוא מחבל חיזבאללה שהחזיק בשבי את רון ארד. הוא נחטף לישראל ושוחרר ב- 2004 במסגרת עסקה. ברגע שחזר ללבנון הצהיר שהוא מתגייס שוב לחיזבאללה, ובמקביל – תבע פיצוי של 6 מיליון ₪ ממדינת ישראל על הפגיעה בו. תשפשפו עיניים. זה אמיתי. המדינה דרשה, כמובן, לזרוק את התביעה מכל המדרגות. אך לא בית המשפט העליון שלנו. מה פתאום? יש לו זכויות לדיראני… וזכויות המחבל גוברות על זכות המדינה להילחם באויביה`.
עד כאן תמצית הטור המכפיש.

ולהלן העובדות:
דיראני, אשר עמד בראש תנועת אמל השיעית בלבנון, נחטף לישראל בשנת 1994. בשנת 2000, בעודו בכלא הישראלי, הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעת נזיקין אזרחית נגד המדינה. בתביעה טען כי במהלך חקירתו היה נתון לעינויים קשים מצד כוחות הביטחון, וכי בוצעו בו, בהוראת חוקריו, מעשי אינוס ומעשי סדום. לאחר שהוחזר ללבנון ב-2004, בעוד התביעה המשפטית עדיין מתנהלת, הודיע דיראני על מיזוג תנועת אמל עם חיזבאללה, ואף העמיד עצמו בראשות הארגון.

על רקע זה פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי וביקשה לסלק התביעה על הסף, בטענה כי אין מבררים תביעתו של אויב, בפרט לאור העובדה שהתובע אינו מצוי בשטח המדינה ואף הצטרף לארגון הפועל נגדה מלבנון. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפרקליטות. הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון, וזה תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחה הבקשה: גם אויב, קבעה השופטת איילה פרוקצ`ה, יכול לעתור לערכאות שיפוט בישראל, ולשטוח טענות הנוגעות לפגיעת השלטון בזכויות אדם הנתונות לו בעת שהיה בישראל. `משטר חוקתי נאור פורס את הגנת החוק גם על האויב בעת שהוא נמצא במשמרתו. ככל שמועלות טענות בדבר סטיית הרשויות מהשורה יש למצות את בירורן`.
ובכן, היכן ההכפשה?

• בעת שנחטף עמד דיראני בראש ארגון אמל הלבנוני, ארגון שלא נחשב עוין לישראל;
• את התביעה הגיש דיראני כבר בשנת 2000, ארבע שנים לפני ששוחרר בעסקת החליפין;
• טענותיו לא התייחסו לחטיפתו, אלא לאמצעים שננקטו נגדו בעת החקירה.
• תמוה, אגב, שארבע שנים עד שחרורו, לא הספיקו לברור התביעה;
• אין זו כאמור תביעה חדשה, של מחבל היושב בלבנון, אלא תלונת נזיקין ישנה, המתנהלת מזה אחת עשרה שנים בבית משפט מחוזי בישראל;
• בית המשפט העליון לא אישר הגשת תלונה. הוא תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשת הפרקליטות להפסיק את הליכי ברור התביעה ולדחותה על הסף.
מי שמפיץ הטור, יודע ללא ספק עובדות אלה.

אהיה המאושר באדם אם יתברר בבית המשפט כי אין יסוד לעובדות המובאות בתביעת דיראני. יחד עם זאת – אם יתברר כי העובדות נכונות, אינני מוכן שנתעלם מכך. לכולנו אינטרס שהטענות תיבדקנה, ואם תוכחנה כנכונות – מן הראוי שהאשמים יבואו על ענשם. ביטול התביעה – כמוהו כהתעלמות מודעת מתוכן ההאשמות הכבדות.
ואולי – אולי הנאשמים במקרה זה, הם המעוניינים להפיץ את הגרסה המכפישה.





ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!