קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר החלפת האסירים הבלתי מאוזנת של ישראל (תרגום למגזין הכיבוש) החלפת האסירים הבלתי מאוזנת של ישראל החלפת האסירים שבין ישראל וחמאס אינה אומדן לערך חיי אדם, אלא שיקוף של הקונפליקט הבלתי מאוזן. מאת: רייצ`ל שאבי פורסם במקור ב-15 באוקטובר 2011 באתר אל ג`אזירה: http://english.aljazeera.net/indepth/opinion/2011/10/2011101413224736499.html תרגום מאנגלית: רות פליישמן בפלסטין לא נדרש זמן רב עד שנתקלים במשפחתו של אסיר. כיום ישנם ששת אלפים פלסטינים הנתונים במעצר ישראלי ומאז תחילת הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים בשנת 1967, נכלאו למעלה מ-700 אלף איש, במצב כזה במהרה עולים הסיפורים אל לב התמונה- אזכורים של אב או אח שנלקח; הבלגה על הצער; מבט מרוחק הנחוש להיזכר בפניו של אהוב נעדר. כעת, ישראל חתמה על הסכם עם חמאס הקובע כי גלעד שליט, שנשבה לפני חמש שנים, ישוחרר בתמורה ליותר מאלף אסירים פלסטינים. נתונים אלה מרמזים על כליאה המונית של פלסטינים. במציאות שבה עשרים אחוז מהאוכלוסייה הייתה נתונה בשלב כלשהו במאסר, בית הכלא הוא מאפיין של חיים פלסטינים תחת הכיבוש. החל מהפשיטות הליליות השגרתיות שבסופן נלקח בן משפחה, דרך משפטים צבאיים אפלים, מעצרם של ילדים (שבעת אלפים מאז שנת 2000) וכלה בעינויים שלפי דווחי אמנסטי מבצעת ישראל בבתי הכלא, הכול מתאגד לכדי שיטה המאפשרת שליטה והתשה. ישראל דבקה בתסריט הקבוע של המדינות המנסות לרמוס התקוממויות לאומיות: הפללת המחאה; שימוש נרחב במעצרים כדי להראות מיהו בעל הבית והסירוב הקטגורי להכיר במאסרים כפוליטיים. נתוני המעצרים הפלסטינים גבוהים להפליא. ואומנם, הכיבוש הישראלי נמשך זמן רב להפליא והיקבעותו בחיים הפלסטינים עמוק בהתאם. למרות משך הזמן הארוך, הדס זיו, מרופאים לזכויות אדם בישראל, טוענת כי העובדה שישראל מתייגת את כל אסיריה הפלסטינים כרוצחים קרי דם, מעידה על כך שהמדינה נתונה במצב המאפיין קונפליקטים בשלביהם המוקדמים. `מרגע שמתחילים ליחס לבני אדם פעולות התנגדות אידיאולוגיות או פוליטיות, יש על מה לדבר`, היא אומרת. `כשקונפליקט מתקרב לפתרון, ניתן לזהות מעבר מתעמולה לתפישה הרואה אנשים כבני אדם בעלי עמדות פוליטיות`. כוח פוליטי הוא אחת הסיבות לחשיבותם הרבה של אסירים: הם מעוררים אמון ואמינות שאינם מיוחסים לפוליטיקאים, לאסירים משוחררים יכול להיות תפקיד מפתח בשיחות המשא ומתן. החזקתם של אסירים פוליטיים היא אמצעי נוסף למנוע פתרון פוליטי לקונפליקט- ומאסרו הממושך של מנהיג הפת`ח מרואן בראגותי הוא עדות לכך. באופן דומה, למנהיגי המאבק הלא-אלים הנוכחי נגד חומת ההפרדה הישראלית- כדוגמת עבדאללה אבו רחמה ובאסם תמימי- ברור מדוע הם נעצרים שוב ושוב ומושמים מאחורי סורג ובריח. גורם זה, כלומר, העובדה שמאסרים הורסים חיי פרט ומשפחה כמו גם את עצם המאבק הקולקטיבי, נותן נפח לתעמולה הפלסטינית העקבית למען האסירים; שביתות הרעב המחריפות מהעת האחרונה ופעולות סולידריות נגד תנאי האחזקה של האסירים, ובמיוחד נגד השימוש בתאי בידוד. אולם בינתיים תנאי החלפת השבויים הישראלית- חמאסית- ישראלי אחד ששמו ידוע ברחבי העולם, ב- 1027 פלסטינים חסרי פנים- הניבו הערות מגוחכות ביחס לערך שכל צד מיחס לחיי אדם. בדיווחים, הנכונים, בדבר האכפתיות של הישראלים כלפי החייל שליט, נרמז כי אין הפלסטינים מעריכים את חיי יקיריהם באותה מידה. אולם ברור כי קל יותר להטמיע את שמו של חייל אחד בלבבות ובכותרות העיתונים, מאשר את אלה של אלפי גברים פלסטינים. והמשימה מתבצעת חלק באמצעותה של תקשורת המעוותת את הנושא: בשנה שעברה, עיתונאי אירופי שהשתתף בשיחת פאנל שדנה בקונפליקט, הסביר כי שליט הוא מטרה שקל למתג מפני שהוא נראה תמים וחסר אשמה, לעומת אסירים פלסטינים שלהם אין מייחסים אפיונים מסוג זה. עם זאת, אין משמעו של המחירון הקר שקבע כי אלף אסירים יוחלפו בישראלי בודד שמבחינה מוסרית הפלסטינים מסכימים למשוואה זו; אלא הוא מדגים את חוסר האיזון האכזרי בין הכוחות ויכולותיהם במסגרת מאבק זה. אך ישנו פן אחד שבו שני הצדדים נתונים במפלס שווה. כאשר הוכרז השבוע על חילופי השבויים, הופצו תמונות נדירות ישראלים מצד אחד ושל פלסטינים מרצועת עזה מצד שני, כאשר הם ששים וחוגגים נוכח אותה ידיעה עיתונאית. שם זה נמצא, באותו הרגע: שוויון שנישא על גבי הומאניות משותפת. רייצ`ל שאבי היא עיתונאית והמחברת של הספר: Not the Enemy: Israel`s Jews from Arab Lands. ניתן לעקוב בטוויטר אחרי רייצ`ל שאבי: @rachshabi O N קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו