אנחנו צוחקים – כדי לשכוח את המלחמה. במלחמה קיבלנו הרגשה ברורה שישראל רוצה למחוק אותנו מעל פני האדמה, ולאחרונה החמאס עושה הכול כדי לשלוט במחשבות שלנו.
שחמאס ילך להזדיין. שישראל תלך להזדיין. שהפתח ילך להזדיין. שהאו`ם ילך להזדיין. שאונר`א ילך להזדיין. שארצות הברית תלך להזדיין!
אנו הנוער העזתי. נמאס לנו מישראל, מחמאס, מהכיבוש, מהפרות זכויות האדם, ומאדישות הקהילה הבינלאומית! אנחנו רוצים לשבור את חומת השתיקה, העוול והאדישות, כמו שמטוסי האף-16 הישראליים שוברים את מהירות הקול; לזעוק בכל הכוח שבנשמותינו כדי לשחרר את התסכול העצום שמכלה אותנו, בגלל המצב הדפוק שבו אנחנו נמצאים. אנחנו כלואים כמו כינה בין שתי ציפורניים, חיים סיוט בתוך סיוט, בלי מקום לתקווה, בלי מרחב לחירות.
נמאס לנו להיות לכודים במלחמה הפוליטית; נמאס לנו מהמטוסים החגים מעל בתינו בלילות; נמאס לנו מחקלאים שנורים באזור החיץ מפני שעיבדו את אדמותיהם; נמאס לנו מגברים מזוקנים שמסתובבים עם נשק, מכים ועוצרים צעירים המפגינים למען אמונתם; נמאס לנו מחומת הבושה שמפרידה אותנו משאר הארץ, וכולאת אותנו באזור שגודלו כבול דואר; נמאס לנו שמתארים אותנו כטרוריסטים-פנאטים תוצרת בית, עם מטעני חבלה בכיסינו ורוע בעינינו; נמאס לנו מאדישות המומחים-לכאורה שמביעים דאגה ומנסחים החלטות אבל פחדנים מכדי לאכוף החלטות; נמאס לנו מהחיים המחורבנים, מלהיות כלואים בידי ישראל, מוכים בידי החמאס ומנוכרים משאר העולם. מהפכה מתעוררת בתוכנו, תסכול ומורת רוח כבירים – שישמידו אותנו אם לא נמצא דרך לתעל את האנרגיה לקריאת תגר על הסטאטוס-קוו ולתקווה כלשהי.
הקש האחרון שגרם ללבותינו לרעוד מתסכול וייאוש אירע לפני שנה, כאשר קציני חמאס הגיעו ל`פורום שארק לנוער` – ארגון נוער מוביל – עם הרובים, השקרים והאגרסיביות שלהם, גירשו את כולם החוצה, עצרו כמה אנשים ואסרו על פעילות `שארק`. לאחר מכן, מפגיני `שארק` הוכו וחלקם נעצרו. אנחנו חיים בסיוט בתוך סיוט. קשה למצוא מילים לתאר את הלחץ. בקושי שרדנו את מלחמת עזה, כאשר הישראלים הפגיזו לנו את הצורה ביעילות רבה, השמידו בתים לאלפים, ועוד יותר – חיים וחלומות. הם לא נפטרו מחמאס כפי שהתכוונו, אבל הפחידו אותנו לנצח וגרמו לכולם לפוסט-טראומה, שכן לא היה לאן לברוח.
אנחנו בני נוער, ולבנו כבד עד שאפילו מהשקיעה קשה לנו ליהנות. כיצד נוכל ליהנות כאשר עננים קודרים מכסים את האופק וזיכרונות עגומים חולפים לנגד עינינו? אנחנו מחייכים – כדי להסתיר את הכאב. אנחנו צוחקים – כדי לשכוח את המלחמה. אנחנו מקווים – כדי לא להתאבד כאן ועכשיו. במלחמה קיבלנו הרגשה ברורה שישראל רוצה למחוק אותנו מעל פני האדמה. בשנים האחרונות החמאס עשה הכול כדי לשלוט במחשבות ובשאיפות שלנו. אנחנו דור של צעירים שמורגלים להתמודד עם טילים, ולעשות את מה שנראה כבלתי אפשרי – לחיות חיים נורמאליים ובריאים. אנחנו נסבלים-בקושי על ידי ארגון אדיר שהתפשט בחברה שלנו כסרטן זדוני ההורג את כל התאים החיים, את כל המחשבות והחלומות שעומדים בדרכו, ומשתק את האנשים בשלטון האימים שלו. זאת, בלי להזכיר את הכלא שבו אנו חיים, כלא שמופעל על ידי מדינה דמוקרטית, לכאורה.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה בצורה אכזרית, ולאיש לא אכפת. כאן בעזה, אנחנו מפחדים להיעצר, להיחקר, לעבור עינויים, להיות מופגזים, למות. אנחנו פוחדים לחיות, כי כל צעד שלנו צריך להיות מדוד. אנחנו לא יכול ללכת כרצוננו, לדבר כרצוננו, לעשות כרצוננו, ולפעמים איננו יכולים לחשוב כרצוננו, כי הכיבוש כבש את לבנו ושכלנו, והכאב העז גורם לנו לרצות לבכות בדמעות של תסכול וזעם!
אנחנו לא רוצים לשנוא, ולא להמשיך להיות הקורבנות. מספיק! מספיק עם הכאב, הדמעות, הסבל, השליטה, ההגבלות, ההצטדקויות, האימה, העינויים, התירוצים, ההפגזות, הלילות חסרי השינה, האזרחים המתים, הזיכרונות השחורים, העתיד העגום, ההווה שובר הלב, הפוליטיקה המעוותת, הפוליטיקאים הפנאטיים, השטויות הדתיות, מספיק עם הכליאה! מספיק! זה לא העתיד שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים 3 דברים: חופש, חיים נורמאליים, ושלום. האם אלה בקשות מוגזמות?
אנחנו תנועת שלום המורכבת מצעירים בעזה ותומכים ממקומות אחרים. לא נשקוט עד שכל אדם בעולם ידע את האמת על עזה, בעוצמה שלא תאפשר לשתיקה או לאדישות להמשיך להיות מקובלות. זהו המניפסט לשינוי של הנוער העזתי! נתחיל בהשמדת הכיבוש שבתוכנו. נשתחרר מהכלא המנטאלי הזה ונזכה שוב בכבודנו העצמי. נישא ראשנו בגאון למרות שניתקל בהתנגדות. נעבוד יומם וליל כדי לשנות את תנאי חיינו המחפירים. נבנה חלומות בכל במקום שבו ניתקל בחומות.
אנחנו מקווים רק שאתה, הקורא הצהרה זו עכשיו, יכול לתמוך בנו.
———————————————
* הפרסום המקורי ב`גארדיאן` הבריטי:
|
