בניגוד להצהרותיו של הסופר פול אוסטר, פגיעתה של ישראל בחופש העיתונות לא פחותה בהרבה מזו של תורכיה. אלא שכמו אינטלקטואלים רבים במערב, אוסטר דבק בהפרדה בין הכיבוש לישראל הריבונית. ענת מטר מספקת עובדות:
השאלה החשובה באמת היא מה עומד מאחורי עיוורונו של פול אוסטר, כאשר הוא קובע (`אוסטר משיב לארדואן: בישראל לא כולאים עיתונאים`) כי `העובדה היא שחופש הביטוי קיים [בישראל], ואין שם כותבים או עיתונאים בבתי הכלא`. אבל לפני שנוכל להשיב על השאלה הזאת, את העובדות צריך להכיר – ומסתבר שפול אוסטר אינו המקור הנאמן ביותר לשם כך.
אוסטר מצטט את ארגון הסופרים הבינלאומי (PEN) ונתוניו לגבי מעצר עיתונאים בתורכיה; משום מה, אין הוא טורח לבחון את הנתונים שמספק הארגון `עיתונאים ללא גבולות`. רק לפני שבועיים התפרסם הדו`ח האחרון של הארגון, הממקם את ישראל בשני מקומות נמוכים להחריד בדירוג השנתי במדד חופש העיתונות: מתוך 179 מדינות, דורגה ישראל פעם אחת במקום ה-92, ושוב במקום ה-133 – הפעם כיישות השולטת בגדה המערבית. בדו`ח מפורטות שתי סיבות לדירוג הראשון, הישראלי-פנימי (אפשרות העמדתו לדין של כתב `הארץ` אורי בלאו ואישור תיקון חוק לשון הרע), אבל אין כל פירוט לגבי המיקום השני, הנמוך יותר. ננסה, אם כך, למלא מעט את החסר.
פשפוש בדו`חות תקופתיים של `עיתונאים ללא גבולות` מעלה, כי בנובמבר האחרון הביע הארגון דאגה לנוכח גל מעצרים של עיתונאים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. בין היתר, נמנו מעצרה של אסרא סלהאב, מגישת תוכנית טלוויזיה המוקדשת לאסירים הפלסטינים, והארכת מעצרו של וליד חאלד, עורך העיתון `פלסטין`. בדו`ח קודם, מאוגוסט, נוקב הארגון בין היתר בשמותיהם של עבד אל מרג` עמראנה (רשת הטלוויזיה `אל אקצה`), עמר אבו אורפה (סוכנות הידיעות `שהב`) ונוואב אל-עאמר (רשת הטלוויזיה `אל קודס`).
מעצר ופציעה של עיתונאים וצלמים בהפגנות ימי השישי הוא חיזיון נפרץ. השבוע נעצרו עיתונאים במהלך ההפגנה בנבי סאלח, וצלם עיתונות נפגע במהלך ההפגנה בקדום. ארגון `עיתונאים ללא גבולות` אכן מגנה בחריפות את האופן האלים בו מתייחסים כוחות הצבא הישראלי לעיתונאים. בין היתר, מוזכרים שני צלמים – מהיב אל-ברגותי וחאזם באדר – שנפצעו בפנים וברגליים במהלך עבודתם. באדר, צלם סוכנות איי.פי, נעצר במהלך סיקור הפגנה למען תושבי הכפר א-טוואני, כאשר רימון הלם התפוצץ ממש לרגליו וגרם לו לכוויות. אל-ברגותי נפצע ממש לאחרונה, כאשר סיקר את ההפגנה השבועית בבילעין. שני כדורים נורו ברגלו, בזמן שניצב באזור נפרד ומרוחק מיתר משתתפי ההפגנה.
פול אוסטר. בוחר להתעלם מתקיפתם הפיזית והגבלתם של עיתונאים בשטחים הכבושים. מכתב מחאה חריף בעניין יחסה האלים של ישראל לעיתונאים המסקרים את המתרחש בגדה המערבית שוגר על-ידי `הוועדה להגנת עיתונאים` (CPJ) לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני פחות מחודש. גם מכתב זה מספק נתונים למכביר על מעצרים מנהליים של עיתונאים, תקיפתם הפיזית והתנכלות מתמשכת לעבודתם.
אפשר היה להמשיך ולהכביר נתונים מסוג זה, ולהוסיף גם מעצר ומאסר של סופרים – אחמד קטאמש, הנתון במעצר מנהלי, מספק דוגמא מפורסמת אחת – אולם לא זו כוונתי כאן, אלא, כאמור, הניסיון להצביע על מקור עיוורונו של אוסטר. תורכיה, אכן, מופיעה בדירוג `עיתונאים ללא גבולות` במקום נמוך יותר מזה של ישראל – 148; אך האומנם פער של 15 דרגות, בין המיקום הישראלי לתורכי, הוא שמצדיק את יחסו השונה של אוסטר? ברור שלא.
העניין הוא שאוסטר, כמו אינטלקטואלים רבים אחרים במערב, מתעלם לחלוטין מכל מה שמתרחש מעבר לגבולותיה של ישראל הריבונית – כאילו כל הכרוך בכיבוש המתשמשך עד אין-קץ אינו מהותי לזהותה של ישראל הנאורה, הליברלית. זה בדיוק מה שעומד תמיד מאחורי ההכחשות המיתממות של מצב האפרטהייד שישראל נתונה בו. כפי שראינו, אפילו הדירוג של `עיתונאים ללא גבולות` יוצר הפרדה מלאכותית בין ישראל הזו לבין ישראל הכובשת. אז נכון: כשמתעלמים בנחישות מהמתרחש בחצר הקדמית, המדממת, אפשר באמת לחגוג את החופש המאפיין את חדרי הארמון, בהם מסב אוסטר, כשהוא מגיע לביקור בארץ-הקודש
ד נ |
