קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - נושאים קשורים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר מתנחל שתקף בנסיבות מחמירות פלסטיני - 3 חודשי עבודות שירות מתנחל מדרום הר חברון תקף בצורה קשה ומשפילה פלסטיני, שהצית שדה קוצים (ככל הנראה בטעות) לאחר שהשליך על האדמה סיגריה. ביהמ`ש המחוזי גזר עליו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות(!). הנאשם לא השלים עם גזר הדין וערער לביהמ`ש עליון על חומרת העונש. ביום 23.2.12 דחה ביהמ`ש העליון את הערעור, אך קבע שהעונש הוא מתון ומאוזן ביותר. השופטת חיות (אליה הצטרפו השופטים ארבל ודנציגר): 1. המערער, יליד 1969, הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל`ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. עובדות כתב האישום (המתוקן בשלישית) בהן הודו המערער ושותפו (להלן: הנאשם 2) ועל פיהן הורשעו הן אלה: ביום 5.7.2008 בסמוך לשעה 09:00, הגיע מדחת רדואן אבו כרש (להלן: המתלונן) ביחד עם בני משפחתו לשטח אדמה שאינו בבעלותם, המצוי כ-400 מטר ממצפה עשהאל שבדרום הר חברון (להלן: המאחז). לאחר הגעת המתלונן ובני משפחתו למקום השליך המתלונן על הקרקע סיגריה דולקת, וכתוצאה מכך החלה להתפשט שריפה בשדה הקוצים שבאזור. בתגובה, החלו הנאשמים לרדוף אחרי המתלונן ובני משפחתו. בשל נכות ברגלו לא עלה בידי המתלונן להימלט והמערער השיגו. המערער דרש מן המתלונן לעזוב את המכוש שנשא בידו ולשבת על הקרקע. לאחר שהמתלונן עשה כדברו הסירו הנאשמים את נעליו, קשרו את ידיו ואת רגליו בשרוכי הנעליים וגררוהו כשהם אוחזים בידיו בעוד גופו ורגליו היחפות נגררים על הקרקע. עם הגיעם לעמוד חשמל הממוקם בסמוך לבתים במאחז, כפתו הנאשמים את המתלונן לעמוד ברגליו ובצווארו באמצעות חבל. בסמוך לשעה 09:30 הגיעו כוחות צה`ל לאזור בעקבות קבלת דיווח על השריפה, ומשהבחין בהם המתלונן זעק לעברם לעזרה. חייל צה`ל, ריזק אלאטרש (להלן: החייל), שמע את צעקות המתלונן והגיע לסייע לו אולם המערער דחף אותו ושאל `מי אתה?`. החייל השיב `יש משטרה וצבא ויש חוק`, ובתגובה ענה לו המערער `לך תשב בג`יפ שלך`. מיד לאחר מכן תקף הנאשם 2 את המתלונן בכך שבעט בו בברכו באזור החזה, וכן דחף חייל נוסף שהיה במקום. בהמשך, ומששמע המערער כי המשטרה מגיעה למקום, אמר לאחת הנשים המתגוררות במאחז להביא מים, ומשעשתה כן שפכו המערער והאישה את המים על המתלונן על-מנת להעלים את סימני החבלות מגופו. עם הגעתם של כוחות צה`ל והמשטרה למקום האירוע, שחררו חיילי צה`ל את המתלונן מן הכפיתה. לאחר שקיבל טיפול רפואי ראשוני במקום נלקח המתלונן לבית החולים עאליה שבחברון, ממנו שוחרר בשעות הלילה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות ובכללן דימום מפצע בראשו וכן פצעים ברגליו, בידיו ובשכמות. המערער והנאשם 2 כפרו תחילה באישומים שיוחסו להם אך חזרו בהם מכפירתם לאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה. על-פי הסדר הטיעון שהושג באותו שלב הודו הנאשמים והורשעו בעבירות שיוחסו להם כאמור בכתב האישום המתוקן בשלישית. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש אך הוסכם כי יוגשו תסקירים של שירות המבחן בעניינם של הנאשמים וכי הנאשמים יהיו רשאים לטעון שמקור הדליקה הוא בהצתה, והמשיבה לא תביא ראיות לסתור טענה זו. 6. אכן, לצורך ההליך דנן אין חולק כי המתלונן הצית את השריפה בשדות המאחז ועובדה זו בהחלט שוקלת לקולא בגזירת דינו של המערער. יחד עם זאת אין לקבל את טענת המערער כי כל שביצע היה `נוהל מעצר חשוד, על מנת לנטרל את המתלונן ולעצרו, עד אשר יגיעו למקום כוחות הביטחון, אותם הזעיק בעצמו`. טענה זו אינה מתיישבת כלל וכלל עם העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשלישית שבהן הודה המערער ועל פיהן הורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירה של העלבת עובד ציבור. האירוע על-פי עובדות אלה שונה בתכלית ומהן עולה כי המערער הפעיל כלפי המתלונן אלימות מיותרת וכן כי נהג בזלזול בוטה ומופגן כלפי גורמי הביטחון שהגיעו למקום. לעניין זה יפים, בשינויים המחויבים, דבריו של השופט י` עמית בע`פ 9878/09 מדינת ישראל נ` מוסא (20.9.2010): `המערערים לא נטלו את החוק לידיהם, באשר החוק לא מאפשר הנחת מטעני חבלה בביתם של עבריינים. החוק מאפשר לעצור אדם, להעמידו לדין ולגזור עליו עונש והדברים פשוטים. בביטויים נוסח `נטל את החוק לידיו` יש, לעיתים, משום רומנטיזציה של המעשה הפלילי` (פסקה 1 לפסק דינו של השופט עמית). 7. בע`פ 2083/96 כתב נ` מדינת ישראל, פ`ד נב(3) 337 (1997) (להלן: עניין כתב), התווה בית משפט זה את מאפייניו של המקרה החריג המצדיק הימנעות מהרשעה על-פי סעיף 71א לחוק העונשין, וסטייה מן הכלל לפיו `משהוכחה האשמה יש להשית אחריות בפלילים, ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה` (ע`פ 9150/08 מדינת ישראל נ` ביטון, פסקה 7 לפסק דינו של השופט א` א` לוי (לא פורסם, 23.7.2009)). לאחר שעיינתי בטענותיו של המערער, נראה לי כי אין להצדיק במקרה שלפנינו הימנעות מהרשעה. ראשית, ויתור על הרשעה עלול לשדר מסר לפיו ניתן להקל ראש במעשיו של המערער ומסר כזה אין לו מקום בהינתן אופיין ונסיבותיהן של העבירות שעבר מאחר שנהג באלימות כלפי המתלונן ובהעזת-פנים כלפי הגורמים המופקדים על הביטחון. שנית, הגם שלא נעלמה מעיני טענת המערער (שלא נתמכה באסמכתא) ולפיה הרשעתו דנן עלולה לפגוע במידת מה ביכולתו לעסוק בתחום הביטחון, אין לומר כי מדובר ב`פגיעה חמורה בשיקומו` ובהקשר זה ראוי לזכור כי שירות המבחן לא מצא מקום להמליץ על הימנעות מהרשעה וציין כי המערער נוטה לנתק את עצמו מבחינה רגשית ממעשיו ומתקשה לברר את דפוסי התנהגותו הבעייתיים לעומקם. על כן התרשם שירות המבחן כי אין לשלול את הסיכון להישנות התנהלות תוקפנית מצד המערער. הימנעות מהרשעה בנתונים אלה עלולה על-כן לפגוע בהרתעת המערער מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד (ראו גם עניין כתב, 344) ומשכך, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בגזר הדין על דרך של ביטול ההרשעה. העונש שנגזר על המערער אף הוא מתון ומאוזן ביותר ומביא בחשבון את מלוא השיקולים לקולא הקיימים בנסיבות המקרה המיוחד דנן ובהם התנהלות המתלונן טרם תפיסתו והכאתו, עברו הנקי של המערער, שירותו הצבאי הראוי לשבח והזמן שחלף מאז האירוע. קישורים למאמרים האחרונים בנושא מחר (שישי) משמרת מחאה על הקטל הנמשך של עובדי הבניין‎ עצרו את האש – לא למתקפה על עזה! הפגנת חרום הערב (ד`) מול משרד הביטחון ‎‎ קפלן פינת השלום: הערב וובינר מהצד השמאלי של הפגנות השבת