סיקור פסק הדין הצרפתי בעניין תביעת הדיבה נגד הרופא הישראלי ד`ר יהודה דוד, מספקת עוד דוגמה ללהיטות האוטומטית של העיתונות הישראלית להתגייס להגנה על שמה הטוב של ישראל. ניתוח של `קשב`
מיד לאחר פרסום פסק הדין של בית המשפט בצרפת שזיכה את ד`ר יהודה דוד מאשמת הוצאת דיבה נגד ג`מאל א-דורה, מיהר נתניהו להתקשר לרופא לברכו ולבשר לו שממשלת ישראל תשקול בחיוב לכסות את הוצאות המשפט. האם תיאוריית הקונספירציה על נסיבות מותו של מוחמד א-דורה אכן קיבלה תמיכה מבית המשפט? התקשורת הישראלית המרכזית מאמינה, כמסתבר, שהתשובה על כך חיובית. כך לפחות מעיד ניתוח שערך `קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל`.
רקע
ב-30 בספטמבר 2000 שידרה הרשת הצרפתית `פראנס 2` כתבה מאת שליח הרשת בישראל, שרל אנדרלין, שדיווח לצופיו על הרגעים האחרונים בחייו של ילד פלסטיני, שנקלע יחד עם אביו לחילופי ירי בצומת נצרים. בכתבה נראה האב, ג`מאל א-דורה, כשהוא מנסה לגונן על בנו מוחמד ומנופף בידו אל עבר היורים. הכתבה זעזעה את העולם כולו, ותמונת הילד ואביו הפכה סמל לאכזריות ישראל וצבאה. מלכתחילה נטל הצבא הישראלי את האחריות להרג הילד ולפציעת האב. מאוחר יותר קבעה ועדת חקירה בראשות אלוף פיקוד דרום דאז, יום-טוב סמיה, כי סביר יותר שהשניים לא נפגעו מירי חיילי צה`ל, אלא ממקור ירי אחר, פלסטיני.
מאז הפכה הפרשה בעיני ישראלים רבים סמל לתעמולה פלסטינית שקרית, שמטרתה לערער את מעמדה הבינלאומי של ישראל. בשנים הבאות הופצו ברחבי העולם בצורה אינטנסיבית תיאוריות לפיהן ביימו הפלסטינים את מותו של א-דורה על מנת להסב נזק תדמיתי לישראל. בשנת 2008, שמונה שנים לאחר התקרית, חלה התפתחות נוספת בפרשה. בראיון לעיתון יהודי-צרפתי טען הרופא הישראלי ד`ר יהודה דוד, פעיל ימין לשעבר, כי פצעי האב נבעו מפגיעה ישנה, שהתרחשה שש שנים לפני תקרית האש בצומת נצרים, שאליה נקלע עם בנו מוחמד א-דורה.
לדברי ד`ר דוד, טענותיו של א-דורה האב לפיהן הפציעות נגרמו מירי חיילי צה`ל בתקרית בצומת נצרים – שקריות. בעקבות הריאיון תבע ג`מאל א-דורה את דוד בבית משפט בפריס בטענה כי הוציא את דיבתו. ב-30 באפריל 2011 פסק בית משפט צרפתי לטובת א-דורה. דוד ערער, וב-15 בפברואר 2012 קיבל בית המשפט הצרפתי את ערעורו של דוד וקבע כי לא הוציא את דיבתו של א-דורה. בית המשפט קבע כי דוד פעל בתום לב, דבריו לא נאמרו בזדון וכי הוא ביסס את דבריו על סמך המידע העובדתי שהיה מצוי ברשותו באותו זמן עקב היותו המנתח של א-דורה. עם זאת, בפסק הדין נכתב במפורש כי הקביעה לא קשורה כלל וכלל לשאלת אמיתות טענותיו של א-דורה בנוגע למקור פציעותיו:
בית הדין לערעורים בפריז קבע שהמסמכים שהובאו בפניו לא מאפשרים לקבוע בצורה חד משמעית ומלאה שהפציעות שהתובע (ג`מאל א-דורה) טוען שספג בשנת אלפיים הן ישנות יותר. כמו כן, לא ניתן לקבוע שהוא השתתף בביום האירוע.
בית המשפט קבע כי דבריו של ד״ר יהודה דוד – אשר האשים את א-דורה ששיקר לגבי מקור פציעותיו למטרת מניפולציה על דעת הקהל הבינלאומית – לא נאמרו בזדון, וכי הרופא ביסס דבריו על בסיס עובדתי מספיק. לכן ביטל בית המשפט את הרשעתו. כמו כן קבע בית המשפט שיהודה דוד אינו עיתונאי, שהיה לו בסיס עובדתי מספיק בנוגע להתערבות הכירורגית אשר שביצע בשנת 1994, ושלא יכול היה לנהל חקירה בעזה בנוגע לנושא, כיוון שהוא איש צבא. כמו כן נאמר בבית המשפט שדבריו של ד`ר דוד בריאיון היו זהירים ולא עברו את הגבולות החריגים במסגרת חופש הביטוי (דיווח על פסה`ד בסוכנות הידיעות הצרפתית).
נוכח המשמעות הסימבולית העמוקה שיוחסה לפרשת א-דורה וספיחיה בשיח הציבורי בישראל, ראוי לבדוק כיצד סיקרה התקשורת הישראלית את ההחלטה. לצורך כך נבדקו מהדורות החדשות המרכזיות בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים ב-15 בפברואר 2012 וארבעת גיליונות העיתונים המרכזיים (`ישראל היום`, `ידיעות אחרונות`, `מעריב` ו`הארץ`), ביום שלמחרת.
הממצאים
מהבדיקה עולה כי למעט `הארץ` אף כלי תקשורת לא הביא בפני קוראיו וצופיו את נוסח הפסיקה של בית המשפט הצרפתי לערעורים. הנוסח הבהיר, כאמור, כי אין בידיו של בית המשפט מספיק מידע על מנת לברר את מקור פציעותיו של א-דורה, וכי כל שקבע הוא שהפרסום לא נחשב כלשון הרע על פי אמות המידה של החוק הצרפתי. הבחירה שלא להביא את המידע הזה, אפשרה לכלי התקשורת להציג את הפסיקה כניצחון להסברה הישראלית וכהוכחה לטענה לפיה הפלסטינים עושים שימוש בתעמולה שקרית על מנת להוביל לדה לגיטימציה נגד ישראל.
כלי התקשורת נבדלו ביניהם במידת החשיבות שייחסו לנושא. `ישראל היום` ומהדורת החדשות של ערוץ 1 הקדישו לו כותרות ראשיות בפתיח ובעמוד הראשון של הגיליון; מהדורת החדשות של ערוץ 10, ו`מעריב` הקדישו לו כתבות נרחבות יחסית; ואילו מהדורת החדשות של ערוץ 2 וגיליון `הארץ` הקדישו לנושא כתבות קצרות; עורך `ידיעות אחרונות` בחר שלא לסקר את הנושא.
חלק מכלי התקשורת אף הציגו את הפסיקה, מי בעקיפין ומי במישרין, כהוכחה לצדקת הטענות לפיהן הצבא הישראלי לא ירה בבנו של ג`מאל, מוחמד אשר עמד במרכז הפרשה. הם עשו זאת אף על פי שפסק הדין לא נגע כלל וכלל בשאלת נסיבות מותו.
`מעריב`: `הגרסה הפלסטינית בנוגע למותו של א-דורה – תרמית`
הכתבה שפורסמה בנושא בכפולת העמודים 6-7 בגיליון `מעריב` העבירה לקוראיו מסר מוטעה. הכותרות קבעו כי הפסיקה מוכיחה כי טענות הפלסטינים לפיהן מוחמד א-דורה נהרג כתוצאה מירי של צה`ל – שקריות:
תבוסה לעמדה הפלסטינית (כותרת גג)
ניצחון לרופא הישראלי בפרשת הילד מוחמד א-דורה (כותרת ראשית)
תמונותיהם של הילד מוחמד א-דורה ואביו ג`מאל נפגעים מכדורים שנורו לכאורה לעברם בצומת נצרים בשנת, 2000 עוררו זעם נגד ישראל ברחבי העולם • כשד`ר יהודה דוד חקר את האירוע וטען שמדובר בתרמית הגיש נגדו א-דורה תביעת דיבה – וניצח • אתמול התקבל ערעורו של דוד בבית המשפט בפריז (כותרת משנה)
הכותרות, וכן חלק מכריע של טקסט הכתבה, מעבירות לקוראים את הרושם המוטעה לפיו הפסיקה מקבלת את טענות ישראל באשר לנסיבות מותו של מוחמד א-דורה. הכתבה מבססת לכל אורכה את התחושה שההתנהלות הפלסטינית בפרשה מהווה הוכחה לאופים הנכלולי:
אז מה קרה שם? איך זה שעולם ומלואו קנה את הגרסה שהפיצו אנדרלן והרשת הצרפתית? פרופסור ריצ`רד לנדס מבוסטון חקר את הנושא. הוא מצא שמדובר בפעולה שיטתית. הפלסטינים מפיצים קטעי וידיאו מבוימים, שמציגים את ישראל כמדינה שמבצעת פשעים ללא הפסקה נגד האנושות. את התופעה הוא כינה `פליווד`. בחלק מהקטעים הביום היה שקוף. לעולם לא נדע את ממדי התופעה ואת כמות הקטעים שעד היום מופצים בעולם, והם פועל יוצא של מניפולציה. אלא שאין צורך בהצלחות רבות. משום שההצלחה של תקרית א-דורה תעלה על כולן [...]
רק שתי פסקאות בתוך הכפולה כולה, מסבירה לקוראים במה עוסקת הפסיקה וגם אז המידע המופיע בה אינו מדויק:
הוא (דוד) החל לחשוש שהפציעות שהציג ג`מאל כלל אינן מאותו אירוע ששודר שוב ושוב. הוא בדק את העניין ופרסם את ממצאיו. הוא קבע חד משמעית שג`מאל משקר. ג`מאל הגיש תביעת דיבה, שהתקבלה בערכאה ראשונה. ד`ר דוד הגיש ערעור. עברה קצת פחות משנה, ואתמול התקבל הערעור. ביהמ`ש קבע, למעשה, שהטענות של ד`ר דוד צודקות. הפצעים אינם מהתקרית הידועה. העלילה ספגה עוד מכה.
בית המשפט, כאמור, לא קבע שהטענות של דוד צודקות ולא קבע ש`העלילה (הפלסטינית) ספגה עוד מכה`. כל זאת, לא הפריע לעורכי `מעריב` להעביר תוך סילוף מוחלט של המציאות את המסר שחשב שכל ישראלי יאהב לקרוא: אנחנו צודקים – הם טועים. הם שקרנים – אנחנו דוברי אמת.
`ישראל היום`: ניצחון בצבעי כחול לבן
`ישראל היום` הקדיש לנושא כותרת גדולה בעמוד הראשון של הגיליון, בצבעי כחול-לבן, המדגישים את הניצחון הישראלי:
ניצחון לרופא הישראלי בפרשת מוחמד א-דורה (כותרת ראשית)
ד`ר יהודה דוד הלך עם האמת שלו עד הסוף • ביהמ`ש העליון בצרפת קבע: הוא צדק, ואביו של הילד מוחמד א-דורה שיקר כשטען שנפצע מירי צה`ל • רה`מ לרופא: אתה מופת למאבקנו על האמת • הצעה: לממן את הוצאות המשפט (כותרת משנה)
`ישראל היום` לא מביא בפני קוראיו את המידע המסביר כי בית המשפט לא קבע שא-דורה שיקר ודוד דיבר אמת, והעביר מסר מוטעה לקוראיו. כמו כן, על אף שהסיקור החדשותי לא העביר במישרין את המסר לפיו הפסיקה מוכיחה את טענות ישראל בנוגע לנסיבות מותו של הילד מוחמד, ההיקף הנרחב והמשמעות הלאומית שהעיתון העניק לנושא, באמצעי עריכה שונים, כולל ניסוח הכותרת `ניצחון בפרשת מוחמד א-דורה` העביר בעקיפין מסר זה. טור הפרשנות שהתפרסם בסמוך לכתבה בעמוד 3 תחת הכותרת ניצחון בזירת הקרב העולמית סיפק לקוראים את הקתרזיס המתבקש:
עוד עלילת דם קרסה אל מול מבחן האמת. הפלשתינים טובים בכתיבת סיפורי אלף לילה ולילה, לא בפרוזה של החיים. הבורגנות העולמית בשיתוף פעולה לא שכיח עם המהפכנות הרדיקלית אהבה עלילות דם בכיכובם של יהודים. סיפור מוחמד א-דורה היה למיתוס המכונן של האינתיפאדה השנייה, הדלק המזין את מנגנון התעמולה האיסלאמופאשיסטי נגד ישראל בעולם, וגם ספק הלגיטימציה ה`מוסרית` לרצח יהודים וישראלים באשר הם {…}
מכל מקום, המאבק הממושך הזה גבה מד`ר דוד זמן וממון רבים. מדינת ישראל צריכה לגבות אותו מבחינה כלכלית, מפני שדוד לא נלחם עבורו בלבד אלא עבורה ועבור האמת. הוא חשף את שקריו של א-דורה האב והוכיח שגם האב לא נפגע מירי חיילי צה`ל, אלא `מיחזר` פגיעה קודמת בידו. מבחינות רבות דוד הוא גיבור ישראל, משום שזירת הקרב העולמית אינה מתקיימת כיום רק בגבולות וברחובות הערים, אלא בעיקר בתרבות, בתקשורת, בבתי המשפט, בקמפוסים – מלחמה על דעת הקהל העולמית.
`ישראל היום`, כמו `מעריב`, השתמש בפסיקת בית המשפט הצרפתי כהוכחה ניצחת לשקריותם התמידית של הפלסטינים ולצדקת הדרך הישראלית.
ערוץ 1: הרופא לא הוציא דיבה בפרשת הילד א-דורה
ערוץ 1 הקדיש לנושא כותרת בפתיח המהדורה. את דבריה של המגישה מירב מילר ואת דבריו של ד`ר דוד עצמו ליווה הכיתוב `האמת מתבררת`:
מילר: הרופא הישראלי לא הוציא דיבה בפרשת הילד א-דורה
דבריה של המגישה, בשילוב התמונות המוכרות מהאירוע בנצרים, מעבירות מסר מוטעה לפיו ה`אמת שמתבררת` קשורה לנסיבות מותו של מוחמד א-דורה (הילד). על אף שדבריו של הד`ר דוד מבהירים שהתביעה עוסקת באביו, ספק אם מי מהצופים שאינו מצוי בפרטי הפרשה יכול היה להבחין בהבדל. הקישור המוטעה בין הפסיקה לבין פרשת מותו של א-דורה ממשיך בתחילת הכתבה אז מציינת הכתבת כי הפסיקה מהווה סוף למאבק משפטי בן 12 שנה:
אחרי 12 שנה של וויכוחים בפרשת מוחמד א-דורה, בית המשפט העליון בצרפת קבע היום כי ד`ר יהודה דויד דיבר אמת כשטען שהצלקות על גופו של האב ג`מאל א-דורה לא נגרמו בעקבות ירי של חיילים בתקרית ההיא שבה נהרג בנו. מקורן באירוע ירי אחר, שהתרחש שמונה שנים קודם לכן.
המאבק המשפטי בין דוד לא-דורה לא החל לפני 12 שנה, מיד לאחר אירוע הירי בנצרים, אלא רק בשנת 2008. דבריה השגויים של הכתבת קושרים פעם נוספת את הפסיקה לפרשת מותו של מוחמד. אף על פי שמאוחר יותר בכתבה הכתבת מדייקת בפרטים, הבלבול העובדתי הזה עלול להעביר את המסר לפיו הפסיקה מקבלת את הגרסה הישראלית באשר לנסיבות מותו של מוחמד. בכתבה מופיע דוד עצמו מספר פעמים, ומצהיר כי הפסיקה מהווה ניצחון גדול למדינת ישראל. הצהרות אלו עלולות גם הן לגרום לתוצאה דומה. לאורך כל הכתבה לא מוזכרת ולו פעם אחת העובדה כי בית המשפט הצרפתי נמנע מלקבוע דבר בכל הקשור למקור פציעותיו של ג`מאל א-דורה.
ערוץ 10 – `הפסיקה תומכת בקו הישראלי`
ערוץ 10 הקדיש לנושא כתבה בתוככי המהדורה. הכתב יונתן רגב מבהיר, אומנם, כי הפסיקה לא מוכיחה שישראל לא אחראית למותו של הילד מוחמד, אך היא `תומכת בקו הישראלי`:
יותר מעשר שנים טוענת ישראל כי הירי בילד מחמד א-דורה, אחד הסמלים של האינתיפאדה השנייה, לא בוצע על ידי חיילי צה`ל. תשובה מוחלטת לשאלה מי באמת ירה את האש שממנה נהרג הילד הפלסטיני עדיין אין, ואולי גם לא תהיה, אבל בית המשפט הצרפתי שמזכה היום את ד`ר יהודה דויד מתביעת הדיבה של אביו של א-דורה, תומך למעשה בקו הישראלי.
למרות ההסתייגות היחסית בדבריו, הם עדיין יוצרים רושם מוטעה לפיו הפסיקה קשורה באופן כלשהו לסוגית מותו של מוחמד. העובדה כי קשר כזה אינו קיים וכי בית המשפט נמנע מלקבוע דבר בכל הקשור למקור פציעותיו של ג`מאל, לא מוזכרות לאורך כל הכתבה. דבריו של ד`ר דוד, לפיהם בית המשפט קבע שג`מאל משקר, מושמעים ללא ביקורת.
ערוץ 2 – אזכור אגבי
במהדורת החדשות של ערוץ 2 הופיעה התייחסות קצרה לנושא בעומק המהדורה. הדיווח כלל דברים קצרים של מגישת מהדורת החדשות, יונית לוי, ללא כתבה שהרחיבה בנושא. דבריה של לוי לוו בתמונות מהאירוע בנצרים ובכיתוב `פרשת מוחמד א-דורה`:
לוי: בית המשפט בצרפת ביטל היום את הרשעתו של הרופא הישראלי, ד`ר יהודה דוד, במשפט הדיבה שניהל נגדו ג`מאל א-דורה, אביו של הילד מוחמד א-דורה שנהרג מירי במהלך אינתיפאדת אל-אקצה. השופטים קיבלו את טענותיו של ד`ר דוד, שהפצעים שהציג האב לא נגרמו מירי של חיילי צה`ל. כתבנו אודי סגל מוסר כי השופטים ביטלו גם את הקנס הכספי שהוטל עליו, וקבעו שהוא דיבר אמת.
בניגוד לשאר כלי התקשורת, ערוץ 2 הקדיש לנושא אזכור קצר בלבד. על אף שבדבריה של לוי אין קישור ישיר בין התביעה לפרשת מותו של מוחמד א-דורה, ספק אם מי מהצופים אשר אינו מצוי בפרטי הפרשה יכול לשים לבד לדקויות אלו. הכיתוב `פרשת מוחמד א-דורה` שליווה את הדיווח כולו תורם לערפול זה. כמו כן, הדברים מעבירים מסר מוטעה לפיו בית המשפט הצרפתי קבע שהד`ר דוד דיבר אמת.
הארץ
`הארץ` הוא כלי התקשורת היחיד שהביא בפני קוראיו את המידע לפיו בית המשפט הצרפתי נמנע מלעסוק באמיתות טענותיהם של הצדדים באשר למקור פציעותיו של ג`מאל א-דורה. הדברים הופיעו בתוככי כתבה קטנה בעמוד 10 של הגיליון:
השופט קבע כי המסמכים שהובאו בפניו אינם מאפשרים לקבוע חד משמעית שהפציעות של ג`מאל א-דורה נגרמו לפני האירוע בנצרים. כמו כן, נקבע שלא ניתן לקבוע אם א-דורה השתתף בביום האירוע, שבו נורה למוות הילד מוחמד, כביכול על ידי צה`ל.
כותרת הגג תיארה במדויק את אופי הפסיקה: ביהמ`ש ביטל את ההרשעה בהוצאת דיבה. אולם, הכותרת הראשית של הכתבה, התקבל ערעור הרופא הישראלי שהאשים את ג`מאל א-דורה בביום פציעתו על ידי צה`ל, עלולה להעביר לקוראים מסר מוטעה לפיו בית המשפט קבע כי א-דורה בים את פציעתו. רק מי שקורא את הדברים שצוטטו קודם לכן והופיעו בתוככי הטקסט יכול להבין את המצב לאשורו.
סיכום
סיקור פסק הדין הצרפתי בעניין תביעת הדיבה נגד הרופא הישראלי ד`ר יהודה דוד מספקת בפעם המי יודע כמה דוגמה מאלפת ללהיטות האוטומטית של העיתונות הישראלית להתגייס להגנה על שמה הטוב של ישראל. במקרה זה, על מנת להשיג מטרה זו, התעלמו רובם המכריע של כלי התקשורת מעובדות מרכזיות בסיפור. הם התעלמו מהעובדה כי אין כל קשר בין פרשת פציעתו של ג`מאל א-דורה לסוגיית האחריות למותו של בנו מוחמד. הם התעלמו מהעובדה שפסיקת בית המשפט אינה עוסקת כלל וכלל בבירור העובדות של אותו אירוע הרה גורל בצומת נצרים בשנת 2000. כך, קביעתו של בית המשפט הצרפתי, לפיה דבריו של ד`ר יהודה דוד בנוגע לג`מאל א-דורה אינם מהווים דיבה על פי החוק הצרפתי הליברלי, הפכה בתקשורת הישראלית להוכחה ניצחת לצדקת טענותיה של ישראל בפרשת מותו של הילד מוחמד.
כמו כן הוצגה החלטת בית המשפט בפריס בתקשורת הישראלית כקביעה המאוששת את אופיים הנכלולי של הפלסטינים. נראה, כי רק תקשורת השבויה במנטליות מצור מתמשכת ואשר עסוקה באופן עמוק בתחושת רדיפה בנוסח `העולם כולו נגדנו`, יכולה לאבד בצורה אבסורדית כל כך את אחריותה לדיוק העובדתי, את זהירותה ואת חוש הביקורת שלה.
יכ |
