קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

אסף אורון עונה לרבקה כרמי
velvetunderground
אסף אורון
07.03.12
http://velvetunderground.co.il/?p=17184



`ראית את העיתון?` שואלת אמא שלי במהלך ריטואל סוף השבוע של שיחות טלפון למשפחה בארץ.
לא, למה?
`התמונה שלך מתנוססת במוסף הארץ`.
מה קרה? מה פתאום?
`יש כתבה על אוניברסיטת בן גוריון. אני חושבת שכתוב ליד התמונה שלך `סערה בכוס מים`.`
בחיי, היא צודקת. תמונתי מופיעה בכתבה שהסבטקסט החזותי שלה הוא `הנשיאה המדהימה והברנשים השמאלנים`. זה היה מחמיא, אלמלא לוהקתי לתפקיד הברנש האלמוני שהקורא שואל עליו `מי זה ומה הוא עושה פה?`

אח, מי יתנני ניב גורדון, סלבריטי אקדמאי מרדן שהסעיר את פרופ` רבקה כרמי עד כדי כך שהזדרזהלענות לו בפומבי בתקשורת הזרה או לפחות עידן לנדו, בלוגר משפיע ואקדמאי מוערך. לא, אני סתם הקטון שתמונתו תקועה בין שני אלה. האמת שהכי טוב להיות כרמי עצמה. איזו כתבת תדמית, איזה כיף. תמונות מן הילדות, מן הצבא ומהאוניברסיטה. החלומות הגדולים והגשמתם. מורשת ההורים. הגיגים אקראיים. מתי אזכה לכתבה כזאת? מה לעשות, אין באמתחתי פריצת-דרך מדעית, וגם נשיאת אוניברסיטה אני לא. אני רק זה שגיבורת הסיפור אמרה עליו:
`אני זוכרת כולה שהבחור היה מועמד. זה הגיע אלי בדיעבד, מהעיתונות, וזו היתה סערה בכוס מים.`

אסף אורון. הוא עוד ישוב?
נשמע מוכר.
בשבת מופזת אחת בספטמבר 2009, בדיוק כמו בשבת שעברה, קיבלתי טלפון מישראל ושאלה: `ראית את הכתבה עליך?` רועי גולדנברג כתב עלי בגלובס:
רק לפני כשבועיים סערה אוניברסיטת בן-גוריון בעקבות פרסום מאמר בלוס אנג`לס טיימס של חבר סגל בגנות ישראל. באוניברסיטה שוקלים הבאת מרצה נוסף בעל דעות דומות…
…בחודשים האחרונים בוחנים באוניברסיטה את הבאתו של ד`ר אסף אורון, מרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטת וושינגטון בארה`ב, שפרסם בשנים האחרונות מספר מאמרים הקוראים לסירוב מאורגן לשרת בצה`ל והיוצאים נגד מדיניות ישראל בשטחים…
…בין כתביו של אורון, המופיעים כקישורים בדף הפרטי שלו באתר אוניברסיטת וושינגטון, הוא מביע תמיכה בהשוואת פעילות ישראל בשטחים לנאצים (`האם לישראל יש מונופול על תיוג אויביה כנאצים, וכל השאר צריכים לשתוק גם כשהמציאות מדברת בשם עצמה?`). במאמר אחר הוא מציין כי הציבור הישראלי צריך להתעורר כי הוא ישן `ובתוך שנתו, מהדקות זרועותיו את אחיזת המוות (בפלסטינים, ר.ג)`.
http://velvetunderground.co.il/?p=17184#comment-37158

אנא עזרו לי לפתור את החידות:
- האם יש כאן סיפור עיתונאי?
התכתשות בין פרופסורים להנדסה לגבי דעותיו הפוליטיות של מועמד לתפקיד סטטיסטיקאי – כולם אלמונים לגמרי – מה העניין לציבור פה? מה עם הזכות לפרטיות? האם ההדלפה לגלובס עניינית או זדונית? את מי ואת מה היא משרתת?
בטח שיש סיפור. מצווה להיכנס בשמאלנים הבוגדים האלה. יצא עיתונאי אמיץ והכין כתבה לתפארת. פנה למחלקה, פנה לפקולטה, פנה לאוניברסיטה. פשפש באתר של אותו בן-עוולה ואפילו השלים את החסר כיד הדמיון.
- מה שכח העיתונאי לעשות?
לפנות אל אותו `שמאלן קיצוני` שאת נבלתו הסרוחה גרר מעל דפי גלובס, ולבקש את תגובתו.
- למה?
לעיתונאי ולאלוהים פתרונים.
האינסטינקט הראשון שלי היה להתנפל על מערכת גלובס, לדרוש התנצלות פומבית או זכות לפרסם מאמר תגובה, ולאיים בתביעת דיבה. דיברתי עם חברים, עם עורכי דין, וכולם אמרו לי: תירגע. זה יעבור. סערה בכוס מים. אז נרגעתי.
אבל פרופ` ישראל דוד לא נרגע. לא עברו שבועיים, והוא פרסם מאמר `על משטינים ועל שקיפות באקדמיה`.
…ד`ר אסף אורון, מרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטת סיאטל בארה`ב, שבפעילותו בהפצת כתבי שטנה נגד ישראל הוא חמור מקודמו [כלומר, מניב גורדון]: הוא קורא לסירוב מאורגן לשירות בצה`ל (עבירה פלילית שבחברות דמוקרטיות מסוימות אף כרוכה בעונש מוות במצבים מסוימים – `המרדה`), הוא משווה באופן שיטתי את חיילי צה`ל ומפקדיו לנאצים, וכיוצא באלה `פנינים`…
…`אותו חבר` הנ`ל (ומי שעמד כמובן מאחרי הכתבה) הוא אני עצמי כותב שורות אלו, ואני אספר לכם, כחבר ועדת המינויים וכמקור ראשון, שבדיון הוועדה הספציפי בעניינו של אורון ב-1 ליולי… הרמ`ח סיכם את הנושא בכך שד`ר אורון כנראה מתאים לדרישותינו מבחינה מקצועית אך הוא סובל מ`בעיות אישיותיות` (כך נדפס בפרוטוקול הערוך של אותה ישיבה!). הוועדה החליטה למלא ידיו של אחד הפרופסורים בכירי המחלקה, לנצל את שהייתו בקיץ בארה`ב על-מנת לדבר עם אורון ולהתרשם ממנו האם יסכים אורון להצניע את פעילותו הפוליטית במידה וייקלט במחלקתנו.`
המאמר של דוד הבהיר לי סופית, שבמחלקה שלו כבר לא אהיה, ואני גם לא רוצה להיות. לא שהמשרה הזו הייתה החלום הרטוב שלי (על כך בסוף). אגב, כמה שבועות לפני תחילת ההדלפות באמת התקשר אלי אותו פרופסור בכיר ששהה בקיץ בארה`ב. לזכותו ייאמר שלא דיבר איתי מילה אחת על פוליטיקה. אבל הפרט הקטן הזה סימן לי שהציטוט של דוד כנראה אמין.
ולתוהים אם אני `משווה את צה`ל לנאצים באופן שיטתי`, כמו שטען דוד, אתם מוזמנים לקרוא את מאות הטקסטים הפוליטיים שלי הפזורים ברחבי הרשת, ולהיווכח בעצמכם. ובכלל, אני לא משתתף במשחק לפיו הימין יכול לצרוח כל שני וחמישי `ממשלת יודנראט, גבולות אושוויץ`, וזה בסדר, אבל את השמאל מותר לצלוב על כל מילה שאפשר לטעון כי היא `משווה אותנו לנאצים`. גם הקטע שגולדנברג ודוד סילפו וניפחו דן במשחק המשונה הזה.
ולמה הדף האישי שלי באוניברסיטה מכיל קישורים למאמרים פוליטיים? לאקדמאים רבים יש דפים אישיים עם תמונות, קישורים ותחביבים. פעילות (די עצלה, לצערי) נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם בישראל-פלסטין ובמקומות אחרים, זה התחביב העיקרי שלי בעשור האחרון. תחביב מזוכיסטי? נכון. תחביב מפגר וחסר סיכוי? זוגתי כבר אמרה את זה אלף פעם. אבל זה התחביב שלי ואני גאה בו. אני אמור להסתיר אותו? ממילא אי אפשר. במיוחד בשביל זה קמו אתרים המקדישים את מרצם למעקב אחרי אקדמאים ישראלים שמאלנים מתוך מטרה מוצהרת לחבל בקריירה שלהם. אז המאמרים נמצאים אצלי באתר כדי להעביר מסר: אני שמאלני, ואני מחוץ לארון.

כמו שהכתבה על פרופ` כרמי מציינת, פרופ` דוד גם הספיק להגיש תביעת דיבה אישית נגד ראש המחלקה שלו על פגיעה בשמו הטוב, תביעת דיבה שכל-כולה המשך הפגיעה בשמי הטוב למרות שאני לא צד בתביעה. גם על זה פניתי לעורכי דין, ושוב אמרו לי שחבל על הזמן. כשיצא דוד לסיבוב הכפשות שלישי, הפעם ברשת מייל המונית של אקדמאים ישראלים, החלטתי סוף-סוף להגיב. ואז גם הארץ התעניין בסיפור, וכך התמונה שלי הגיעה לארכיון שלהם. נפתרה תעלומת `מי זה ומה הוא עושה פה` מראשית הפוסט. ראוי לציין שהמחלקה או האוניברסיטה מעולם לא התנצלו על הפרשה.

אבל נחזור לפרופ` כרמי, כי זו הסיבה העיקרית שאני כותב כאן. עזבו שמאלנים. עזבו פגיעה בשמי הטוב. התנפלויות כאלה הן סיכון צפוי מראש בתחביב שלי. פלסטיני ממוצע עובר הרבה יותר מזה כל שנה, והוא, בניגוד אלי, לא בחר בגורל הזה. אז בואו נתמקד בכרמי ובתפקידה כנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

פרופסור בוועדת מינויים באוניברסיטה שלך רואה מועמד שמאוד לא מוצא חן בעיניו. הוא מחולל מהומת עולמים ילדותית, וכשמנסים לנטרל אותו הוא רץ לתקשורת, מדליף סיפור שמשמיץ את המועמד, אחר-כך מזדהה בפומבי בתור המדליף, טוען שכולם צריכים להדליף הכל כל הזמן – ולקינוח מגיש תביעת דיבה קנטרנית ומכוערת נגד ראש המחלקה. כל זה לא מעניין אותך, כבוד הנשיאה? שמעתי שלדוד יש נסיבות אישיות מקלות, טרגדיה שקרתה במשפחה שלו. בסדר, לא צריך להרים עליו גרזנים. אבל בכל זאת, יש גם אוניברסיטה לנהל, לא? מה זה הברדק הזה?

רגע, הנשיאה כרמי, לא גמרתי איתך. הרי כל ההשתוללות של פרופ` דוד החלה כי הוא ראה בהשתלחות הפומבית של פרופ` כרמי בפרופ` גורדון בתקשורת הישראלית והעולמית בסוף קיץ 2009 אור ירוק להדליף לתקשורת גם את הסיפור עלי. הוא אומר את זה במפורש. בקיצור, הנשיאה כרמי יצרה במעשיה את אווירת ציד המכשפות הזו. והמכשפה הראשונה שניצודה הייתה המועמדות שלי. אז יש לה גם אחריות אדמיניסטרטיבית לחוסן המערכת, גם אחריות שילוחית לנזק שנגרם לשמי הטוב וגם אחריות אישית ישירה לכל הפרשה מראשיתה ועד סופה. מה יש לך לומר על זה, פרופ` כרמי? אה, כן.
`אני זוכרת כולה שהבחור היה מועמד. זה הגיע אלי בדיעבד, מהעיתונות, וזו היתה סערה בכוס מים.`

זו המציאות העולמית מודל 2012. לאן שלא תלכו, בפוליטיקה, בעסקים, באקדמיה, בתקשורת ובוועד הבית. אף אדם שנמצא בעמדת כוח לא מתעניין במנהל תקין, או בלבצע את העבודה שמקנה לו את התואר בו הוא אוחז. ובטח שלא מעניינים את אותם בעלי תפקידים האנשים הקטנים שחייהם תלויים בדרך בה הם עושים את עבודתם. כל מה שמעניין אותם זה התדמית, הספין והדילוג לתפקיד הבא, ולמצוא חן בעיני מיליונרים ומיליארדרים זקנים מחו`ל.

(תיקון עריכה, 8.3, 9:25) תשאלו את ביבי ואת שלושת ראשי הממשלה שקדמו לו. תשאלו את ג`ורג` W בוש. ולדאבוננו, גם פרופ` כרמי, חוקרת מחוננת ונשיאת האוניברסיטה הראשונה בתולדות מדינת ישראל, הצטרפה למועדון הזה. למה לא? מבחינה אישית זה עובד נהדר. והעתיד? והמציאות? והאחריות המינימלית? הצחקתם אותם. אחריהם המבול. נחזור לרגע אל הכיבוש ואל התחביב האומלל שלי: אתם באמת מאמינים לספין הממשלתי הנצחי, שאי אפשר למצוא פתרון אנושי שיסיים סוף-סוף את המשטר המביש הזה תוך זמן סביר? עכשיו הצחקתם אותי.

אם הסיפור הקטן שלי לא מספיק לכם, אז רק אתמול יצאה כרמי עם מאמר שמשמיץ את הסגל הזוטר באופן מאוד לא מכובד (והנה תשובתם). כל מי שמכיר ולו מעט את חיי הסגל הזוטר, יודע בדיוק מי אומר אמת ומי משקר.

האבסורד הוא, שבכלל לא רציתי להגיש את המועמדות. עם המחלקה הזו בבן-גוריון התעסקתי כבר מ-2006. לפעמים הם היו יותר נחמדים אלי, לפעמים פחות, אבל בעיקר שידרו פרטאצ`יות וחוסר רצינות. באיזשהו שלב הציעו שאהיה `סגל זוטר`, כלומר להחזיר לארץ חמש נפשות ולפרנס אותן מ-5,000 ש` לחודש בלי זכויות סוציאליות ובלי נדר. בסוף התייאשתי מהם. כשבישר לי אחי הקטן ב-2009 שבן-גוריון מציעה משרה רשמית אמרתי לו `עזוב, הם לא רוצים אותי ואני לא רוצה אותם. גמרתי איתם`. בכל זאת היגשתי, מתוך ידיעה ברורה שאקבל מכתב דחייה, אם בכלל אשמע מהם.
והיתר, כאמור, סערה בכוס מים.
אסף אורון





ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב