קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר זה לא היינו הך! on-the-left-side שלמה גזית 23.05.12 http://on-the-left-side.org.il/?p=3466 הגם שמסיבות פוליטיקה פנימית אנו נמנעים משימוש בהגדרה `שטח כבוש`, זהו המצב בפועל, כאשר הריבון הזמני בשטח הוא המפקד הצבאי ולא ממשלת ישראל או הכנסת. קיצוניים בישראל וקיצונים פלסטינים חוזרים ומשמיעים אותה טענה – דין מגרון כדין שייח` מונס! ישראל כבשה במלחמת העצמאות את הכפר הערבי שיח` מונס והקימה עליו את אוניברסיטת תל-אביב, ואותה ישראל כבשה את אזור הכפר הפלסטיני בורקה והקימה עליו את התנחלות מגרון. אלה בישראל טוענים – אם אין לנו זכות לשבת במגרון אז אין לנו זכות גם על רמת-אביב, ואלו הפלסטינים טוענים – אם ההתנחלות הישראלית במגרון היא בלתי חוקית, אז ישיבת ישראל ברמת-אביב גם היא בלתי חוקית. אין מנוס, חובה להבהיר ולפרט – זה לא היינו הך. ואתמקד בארבעה הבדלים עיקריים: סופיות המעשה – מלחמת העצמאות הסתיימה ב-1949 בארבעה הסכמים מדיניים דו-צדדיים. ארבעה הסכמי שביתת נשק עם מצרים, ירדן, לבנון וסוריה. `הקו הירוק` שסומן על מפת ארבעת ההסכמים הוכר כגבול מחייב וסופי על ידי שני הצדדים ועל ידי המערכת הבינלאומית (להוציא נקודות שחייבו פיתרון מיוחד דוגמת לטרון, ומזרח הכינרת). האו`ם היה מעורב במשא ומתן ושותף מלא להסכמים וליישומם. אין זה מקרי שהיוזמה הסעודית קוראת לשלום כלל-ערבי עם ישראל בתמורה להסכם על בסיס קווי 67`. זה איננו מעמדם של קווי הפסקת האש ב-10 ביוני 67`. אין לישראל הסכם מדיני עם אף לא אחד מן הצדדים על קווים אלה. להפך – ההסכם שנחתם בין ישראל למצריים, אשר כלל נסיגה לגבול הבינלאומי, וההתנתקות הישראלית מכל שטח הרצועה – חוזרים ומאששים את מעמדו של `הקו הירוק`. המציאות והתנאים בשטח – מלחמת העצמאות נמשכה יותר משנה. הרוב המכריע של ערביי ארץ-ישראל, אלה שהיו תושבי השטח המוכר כשטחה של מדינת ישראל, נטשו את בתיהם (והשאלה אם ברחו או גורשו איננה רלבנטית לעניין זה), לא חזרו מאז, וישראל מתנגדת קטגורית לחזרתם. מלחמת 67` נמשכה שלושה ימים בתחומי הגדה המערבית, ולהוציא תושבי מחנות הפליטים שבאזור יריחו, נותרה כל האוכלוסייה הפלסטינית במקומה. הדבקות באדמה, `הצומוד`, הפכה לקו מרכזי במדיניות הפלסטינית בכל תחומי הגדה המערבית, כולל כמובן באדמות הכפר בורקה. שכונת רמת-אביב ואוניברסיטת תל-אביב קמו בשטח שננטש, ריק מתושביו המקוריים. המצב המשפטי – מלחמת העצמאות נסתיימה, כאמור, בהסכמי שביתת נשק עם ארבע מדינות ערב. מלחמת ששת הימים נסתיימה עם החלטה 242 של מועצת הביטחון `המחייבת יצירת שלום צודק ובר קיימא, כאשר שלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון`. החלטה זו נתקבלה על ידי ממשלת ישראל בדצמבר 1967. ישראל לא שינתה את המעמד המשפטי של השטח שנכבש, להוציא ההחלטות להחיל את המשפט הישראלי על שטח מוגבל במזרח ירושלים וסיפוח רמת הגולן. הגם שמסיבות פוליטיקה פנימית אנו נמנעים משימוש בהגדרה `שטח כבוש`, זהו המצב בפועל, כאשר הריבון הזמני בשטח הוא המפקד הצבאי ולא ממשלת ישראל או הכנסת. זו, כמובן, גם הסיבה שאין אף גורם בינלאומי המכיר בסיפוחן של מזרח ירושלים ורמת הגולן. ולבסוף – המציאות הבינלאומית – מלחמת 48` התנהלה במציאות שלאחר מלחמת העולם, כאשר העולם טרם חזר לשגרה. זו הייתה האווירה שאפשרה את תוכנית חלוקת הארץ, זו הייתה האווירה שראתה ביוזמה הערבית ניסיון לסכל החלטה של עצרת האומות. זאת ועוד. ארגון האו`ם היה אז קטן ואינטימי. החלטת החלוקה נתקבלה בארגון שמנה 56 מדינות, ואילו היום גדל מספר המדינות כמעט פי ארבעה (קרוב ל- 200 מדינות). מרביתן של 140 החברות החדשות – מדינות שזכו זה לא מכבר בעצמאות, רובן תומכות אוטומטית בגוש הערבי-מוסלמי. לסיכום – אין דין מגרון כדין רמת-אביב. מי שאינו מבין זאת, ומי שגורס כך, מסכן את עצם זכות קיומה של מדינת ישראל. ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד