קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

לא כלפי מתנחל יהודי
haokets
דנה גולן
23.05.12
http://www.haokets.org/2012/05/23/%D7%9C%D7%90-%D7%9B%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99/





גם כאשר ירו המתנחלים אש חיה לעבר התושבים ופצעו צעיר אחד בראשו, עמדו החיילים מנגד ולא עשו דבר כדי למנוע את הפגיעה. דנה גולן לא מבינה את הפליאה לנוכח התקרית בשבת האחרונה בעסירה אל קבלייה: אתה הרי לא יורה על מי שנשלחת להגן עליו.

בשבת האחרונה תיעדו מצלמות וידאו של ארגון `בצלם` תקרית של אלימות מתנחלים שהחלה ביידוי אבנים לעבר פלסטינים סמוך לכפר עסירא אל קבלייה שבפאתי העיר שכם והסתיימה בירי של המתנחלים באש חיה ובפציעתו של צעיר פלסטיני. כל מי שצפה בסרטון יכל להבחין בקלות בחיילי צה`ל העומדים ליד המתנחלים ולא עושים דבר כדי לעצור אותם. הצופה מהצד, אולי מופתע למול עמידתם חסרת המעש של החיילים, אך מי שמכיר את המציאות בשטחים הכבושים יוכל לספר שזו רק דוגמא נוספת להבנה המושרשת בבסיס הפעילות של צה`ל בשטח: אנחנו לא כאן כדי להגן על הפלסטינים. לא כשמתנחלים שורפים להם עצי זית או מיידים לעברם אבנים, גם לא כשיורים עליהם.

התוצאה הקיצונית ביותר של הבנה זו היתה הטבח במערת המכפלה בשנת 1994. כשברוך גולדשטיין, מתנחל מקרית ארבע, נכנס למערת המכפלה, לא היו שם מצלמות שיתעדו את האירוע וחיילי צה`ל (או שוטרי מג`ב) שעמדו מנגד. אך גם אילו היו שם, סביר כי לא השוטרים או החיילים היו מפסיקים את הירי. הסיבה לכך, כפי שהיא מופיעה בדו`ח ועדת שמגר שחקרה את האירוע, היא הוראות הפתיחה באש שניתנו לשוטרי מג`ב המשרתים במקום ואוסרות על ירי מכל סוג לעבר מתנחל יהודי. בעדות של אחד מקציני המבצעים מול הועדה מתוארת הפקודה המופרשת כי `לא יהיה שימוש בנשק כלפי מתנחל יהודי בחברון. גם לא אמצעי לפיזור הפגנות, גם אם אותו מתנחל מסכן את החיים שלי או של ערבי שנמצא בסמוך אליו`. מפקד אחר בפלוגת מג`ב בחברון העיד כי ההוראות לגבי הפרת סדר של יהודי היו `לתפוס מחסה כדי לא להיפגע, לחכות שיהיה מעצור, או שתיגמר המחסנית ולנסות להשתלט עליו באמצעים אחרים`. את ברוך גולדשטיין עצר המעצור בנשקו, התוצאה: 29 פלסטינים נרצחו ועשרות נפצעו.

לאחר חקירת ועדת שמגר, השתנו הוראות הצבא. ההמתנה למעצור בנשק התחלפה בהוראה `להורות ליורה או למסכן החיים בדרך זו או אחרת לחדול ממעשיו או לנסות להשתלט עליו באופן מיידי, תוך הפעלת כוח סביר`. במידה שהיורה לא נעתר לבקשת החיילים לחדול מהירי, הם נדרשים על פי ההוראות הצה`ליות, לפעול בדומה לנוהל מעצר חשוד; ירי באוויר, ירי לרגליים, ולאחר מכן ירי לנטרול הסכנה. כך על הנייר. בפועל, החייל בשטח מקבל את הפקודות שבעל פה שמורות לו לא לעשות דבר במקרים של ירי ישראלי לעבר פלסטינים, ובמקרי אלימות קלים יותר, `להוות חוצץ`. החיילים בשטח מאומנים היטב כיצד לפעול כאשר הפלסטיני תוקף אך לא כשהוא קורבן לאלימות המתנחלים. מרבית העדויות שניתנו ל`שוברים שתיקה` לא מתייחסות לפקודות הניתנות במקרה בו ישראלי יורה לעבר פלסטינים, בעיקר משום שהתפיסה כי הצבא נמצא בשטחים הכבושים כדי להגן על המתנחלים היא הבסיס לפעילות השגרתית. אתה לא יורה במי שנשלחת להגן עליו.

איני יודעת אם זה קשור לעובדה ששירתתי בחברון או שמא לכך שנחשפתי לעדויות רבות על אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים, אבל בכל מקרה, אני מתקשה להבין את הפליאה הציבורית ביחס לסרטון משבת. אחרי כמעט ארבעים וחמש שנים של כיבוש גם מי שלא שירת בשטחים כבר אמור לדעת שכך נראית החצר האחורית של מדינת ישראל. כך נראית מציאות של שתי מערכות חוק ואפליה מתמדת. אלו לא החיילים שעמדו שם, שאמורים לספוג את מבטי הסלידה מההתנהגות הבלתי הולמת. אלו אנחנו, האזרחים בבית, שממשיכים לשלוח אותם לאכוף את מציאות הכיבוש המפלה, אנחנו הם אלו שצריכים להישיר מבט אל המראה ולשאול את עצמנו כיצד אנחנו נותנים לזה לקרות.



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד