קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר שמא משהו כאן לא בסדר haokets אילנה ברנשטיין 20.06.12 http://www.haokets.org/2012/06/20/%D7%A9%D7%9E%D7%90-%D7%9E%D7%A9%D7%94%D7%95-%D7%9B%D7%90%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%A1%D7%93%D7%A8/ בידוד תרבותי של ישראל עשוי לגרום לאזרח הזחוח ומשתף הפעולה עם המשטר לחפש את הסיבות לכך שרבים כל כך מתחומים שונים כל כך מחרימים את ישראל. אילנה ברנשטיין על האפקט המצטבר של החרם, עם סירובה של אליס ווקר לחדש את תרגום `הצבע ארגמן` לעברית בתגובה לסירובה של הסופרת האמריקנית אליס ווקר לתרגם מחדש לעברית את ספרה עטור הפרסים הצבע ארגמן משום שהיא רואה במדינת ישראל מדינת אפרטהייד, אמר מנכ`ל ידיעות ספרים, דב אייכנוולד, כי `מעציב מאוד שהמניפולציה התקשורתית מגיעה לרמות כאלה. נשאר לנו רק להזמין את אליס ווקר לישראל כדי שתיווכח שאין כאן אפרטהייד ולא שום דבר שדומה לכך.` באופן אישי, לא הייתי מציעה לה להיענות להזמנתו ולא בגלל הפרת החרם התרבותי על ישראל, שווקר נמנית עכשיו עם תומכיו, שכן במציאות העכשווית יש חשש שהיא תועלה לאחת מטיסות המגורשים לדרום סודן או תישלח למכלאת הפליטים בדרום הארץ המובטחת. כך או כך, בדבריו של אייכנוולד מתומצתת מדיניות ההכחשה של החברה בישראל ביחס למעשיו הנפשעים של המשטר הציוני שקצה המקלדת מלכתוב עליהם שוב ושוב. אליס ווקר. אם תבוא לישראל, במציאות העכשווית יש חשש שהיא תועלה לאחת מטיסות המגורשים לדרום סודן או תישלח למכלאת הפליטים בדרום הארץ המובטחת. מן הבחינה הזאת אין תגובתו של אייכנוולד יוצאת דופן, שכן הכלי היעיל ביותר של הדורס, של השליט, הוא ההכחשה. הכרה במציאות תיאלץ אותו לשנות את דרכו ושינוי הדרך היא שמיטת הקרקע שלרגליו. את יכולת ההכחשה מטפח המשטר הציוני משחר דרכו. אחרת אין סיבה לכך שאנחנו עדיין כאן, בטוחים בצדקתנו – כלומר רבים מאיתנו – מוכנים לשלוח את ילדינו הרכים לפעולות שיטור אלימות, לניהול אוכלוסייה תחת כיבוש ולשלילה מסיבית של זכויות היסוד שלה. כמו רבים אחרים, איני בטוחה ביעילותו של החרם התרבותי שכן ביכולתו להשיג את התגובה ההפוכה בעיקר בקרב המוחרמים – כל העולם נגדנו וכולי – אך בניגוד אולי לאחרים אני מצדדת בו בהנחה אופטימית שיש כוח לאפקט המצטבר. בידוד תרבותי של ישראל בכלל זה חרם אקדמי, אם כי אין די בכך, אך בעיקר חרמות של כוכבי ולהקות רוק – הרבה לפני סופרים בסדר גודל של אליס ווקר – יש בכוחם לגרום לאזרח הזחוח ומשתף הפעולה עם המשטר, שזה כל אחת ואחד מאיתנו גם אם בסדרי גודל שונים, לתהות שמא משהו כאן לא בסדר. הייתכן כי אנשים רבים כל כך מתחומים שונים כל כך מחרימים את ישראל ללא כל סיבה?! מובן כי חרם כלכלי או חרם על הספורט היו יעילים פי כמה – למשל החשכת המסך על יורו 2012 – אם אנשים לא היו יוצאים לרחובות אני צנצנת. אף כי במחשבה שנייה, גם כאן ההיסטוריה מלמדת שלא כך הוא, דיקטטורות מתחזקות נוכח סנקציות `אלימות` המגיעות מן החוץ. בכל מקרה, ככל שזה נראה, האסלאמופוביה ממנה סובלות המדינות המערביות נרגעת בהביטה על הקולוניאליזם הישראלי, וכתרופת הרגעה היא משמרת אותו כבן בריתה בחששותיה מול מלחמת יום הדין. רבות נכתב על שוק הספרים בישראל בשנים האחרונות, ואין ספק כי סירובה של אליס ווקר לצד איאן בנקס, גינתר גראס ואחרים לשתף פעולה עם משטר האפרטהייד בישראל יעוררו גם אחרים וטובים להתנער מרבצם ולהחרים את ישראל. יחד עם המתרחש בתחום ספרות המקור, אל נתפלא אם נקום מחר בבוקר ולא יהיה לנו מה לקרוא. פשוטו כמשמעו. נדמה כי בכל שני וחמישי מישהו מתחומי התרבות והאמנות מחרים את ישראל, אך בפועל אין זה כך. רבים משתפים פעולה וממשיכים להופיע כאן ולפרסם כאן. שיתוף הפעולה בין אוניברסיטאות אמריקניות לבין אוניברסיטאות ישראליות, בכלל זה תוכניות לחילופי סטודנטים ומחקרים משותפים הוא מן הפורים בעולם האקדמי הבינלאומי. יותר כוכבי רוק ולהקות רוק מגיעים לכאן ומתעלמים מאופציית החרם מאשר אלה המחרימים – האחרונים פשוט זוכים לכותרות – ומרבית הסופרים למרבה הפלא ממשיכים לשתף פעולה ולהציע את מרכולתם, אף כי סירבו לעשות כן בדרום אפריקה. הביצור של החברה בישראל, התחפרותה בעמדותיה הגזעניות-הפאשיסטיות של כנסת ישראל, ותמיכתה במדיניות הממשלה המובילה אותה לתהום, לבידוד, לסגר – איני בטוחה עוד מהו הכלא הגדול במזרח התיכון, ישראל או עזה – סופן שיגשימו את עצמן. אין זו גאווה להיות ישראלי בימינו, ולמעשה זוהי בושה גדולה. באופן אישי אני מרגישה כבת ערובה, כשבויה שאין ביכולתה לפעול ואני סומכת את ידי על האחרים, אי-שם בגלובוס הצופים בנעשה כאן ואומרים לעצמם ולנו – לא עוד . קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד