קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר עמודי התווך שוקעים? מאת: http://on-the-left-side.org.il/?p=3813 עם שקיעתה של האימפריה הסובייטית, היו בירושלים מי שאמרו כי ישראל הציונית `ניצחה` את ברית המועצות הקומוניסטית במרתון ההישרדות. חלפו מאז שני עשורים, ודומה שגם ישראל הציונית, שרידותה בתעוקה. לבד מברית המועצות, נעלמו במרוצת המחצית השנייה של המאה העשרים מדינות נוספות מן המפה, ואחרות השתנו מן היסוד. קיומן של מזרח גרמניה, דרום וייטנאם או דרום תימן שיקפו לכאורה חזון אידיאולוגי נבדל, ולמעשה שירתו אינטרסים מעצמתיים במסגרת המלחמה הקרה. שלושתן אינן עוד. למרות הגיבוי הצבאי האמריקני, שעלה בחייהם של יותר מ-50,000 אלף מחייליה, דרום וייטנאם ניגפה מול יריב חלש בהרבה, שלוחמיו נאבקו תוך דבקות עיקשת בחזון מוסרי ואידיאולוגי עדיף. מדינת האפרטהייד בדרום אפריקה, מעצמה אזורית ביבשת, נעלמה והותירה תחתיה מרחב לצמיחתה של `אומת הקשת בענן`. האם מאוימת ישראל במצב דומה? הנה דאגה לחמישה עמודי תווך של קיומנו: • `יהודית ודמוקרטית`: החברה האזרחית בישראל מאבדת בהדרגה את לכידותה הלאומית. באין חוקה, אין הגנה חוקתית על האופוזיציה. בכנסת נערכת תחרות חקיקה לאומנית. התארכות הכיבוש והשליטה בעם הפלסטיני באמצעות כוח ומינהל צבאי, מחוללות קרינה ממארת בשיח הפוליטי והחברתי הישראלי פנימה. המיעוט המתנחלי רכש ומפעיל מנופי השפעה והכרעה מופלגים, לעיתים אלימים. המיעוט החרדי, שהשכיל לתרגם משקל פוליטי לזכויות יתר, התרחב לכדי איום על מסד החברה. המיעוט הערבי נתון להדרה מתעצמת. • `השואה`: בחלוף הזמן ודור הניצולים, מתקהה זיכרון השואה. שימוש קהה בשואה למטרות פוליטיות ומדיניות, שוחק את מעמד ישראל בזירה הבינלאומית. מקור הסמכות המוסרית העליונה לתקפותה של הציונות והיות ישראל מדינת הלאום היהודית – נשחקים. • `הביטחון`: תפישת ישראל בעולם כמעצמה גרעינית יחידה במזרח התיכון, המקנה לה יכולת הרתעה אסטרטגית ייחודית, מתעמעמת. איראן חותרת, כנראה בהצלחה, למעמד צבאי גרעיני. ירדן, מצרים וסוריה גולשות לאי יציבות. ברמה הטקטית, חמאס וחזבאללה שרויות בהתעצמות בלתי מופרעת, לכדי יכולת הרתעה רקטית נגד ישראל. • `ארה`ב`: ישראל נהנית לפי שעה ממטריית הגנה אמריקנית, צבאית ומדינית, מוצקה ולאורך שנים. אפילו לעת בחירות, השיח הפוליטי האמריקני עוסק אך מעט בנושאי חוץ, למעט ביטחונה של ישראל. ידועה ההתאמה הגבוהה בין משקלה הפוליטי של הקהילה היהודית האמריקנית לבין עמדת ארה`ב – הרשמית ובדעת הקהל – כלפי ישראל. ברם, בקרב הצעירים היהודים הליברליים מסתמנים סדקים בנאמנות הבלתי מותנית לישראל. כך גם – בתמיכה האמריקנית המדינית. מתיחות ללא הפוגה ביחסי נתניהו – אובמה צוברת משקעים מדאיגים בין ירושלים לוושינגטון, לטווח הארוך. • `הזירה הבינלאומית`: ישראל הולכת ושוחקת במו ידיה את משאבי הלגיטימיות הבינלאומית שלה. כמדינה שנולדה בהחלטת עצרת האו`ם, הלגיטימיות שלה תלויה בהתנהלותה המדינית כלפי שכנתה לעתיד, המדינה הפלסטינית. ככל שישראל מפרה את החוק הבינלאומי בשטחי הכיבוש וחותרת במפגיע תחת סיכויי המרשם המדיני הבינלאומי הרווח – שתי מדינות לשני העמים – כך תישחק הלגיטימיות, לא רק של הכיבוש אלא של ישראל כמדינה הכובשת. מה ניתן, אם כן, לעשות כדי לשנות את הכיוון בכל אחד מעמודי התווך הללו? נדרשת נקודת משען ארכימדית לתפנית מדינית-ביטחונית בעלת מימדים היסטוריים. העיתוי איננו אידיאלי, אך הקפאה אמינה של מפעל ההתנחלות, שיבה מוצהרת לפרדיגמת `סיום הכיבוש` מול `סיום הסכסוך` וכניסה למשא ומתן ישיר ואזורי כולל, על בסיס `יוזמת השלום הערבית` – נותנים סיכוי להצלחה. אילן ברוך שירת בעבר כשגריר ישראל בדרום-אפריקה ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד